"אמיצה": אנימציה נשית עם ביצים
אולפני פיקסאר שבו לדרך המקורית שהנחתה אותם עד לאחרונה והנפיקו את "אמיצה" - להיט אנימציה שופע כישרון ותעוזה. ולראשונה מובילה את העלילה גיבורה - נסיכה לא שגרתית
יציאת "מכוניות 2" בשנה שעברה הייתה נקודת שפל נדירה בתולדות אולפני פיקסאר. לא שהסרט כשל מבחינה כלכלית, אבל הביקורות היו, בפעם הראשונה, בינוניות ואפילו שליליות. חמור מכך, זאת לא רק הייתה עמדת הביקורת אלא הקונצנזוס בתעשייה: הסרט אפילו לא נבחר לרשימת המועמדים לאוסקר האנימציה.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
"אמיצה" ("Brave") מחזיר את פיקסאר למקום שבו הם צריכים להיות. לא אולפן של המשכים המיועדים לקדם מכירת מרצ'נדייזינג, אלא מקום של כישרון והעזה, שהעומדים בראשו שואפים להביא את עצמם ואת הצופים למקום שבו טרם היו. האנימציה, כמו תמיד בסרטי פיקסאר, מרהיבה ומשוכללת, אך הפעם קרובה, מכפי שאי פעם הייתה, להצגת עולם "מציאותי". העלילה, למרות שהיא בכללותה משעשעת ומתאימה לצופים צעירים, אינה נרתעת מרגעים קודרים ואינטנסיביים.
השינוי המהותי שיש ב"אמיצה" הוא ההצבה, בפעם הראשונה בתולדות האולפן, של דמות נשית כגיבורה של הסרט. כאולפן שידוע בסרטים שמובלים על ידי "בנים" - ילדים, מבוגרים שעוד מסוגלים לחלום, מפלצות, צעצועי בנים, רובוט או חרק - יש בהצבה של דמות נשית אתגר לא מבוטל.
לכאורה נראה כי פיקסאר טובלים רגלם במסורת ארוכת השנים של סרטי נסיכות שנוצרו באולפני דיסני, מ"שלגיה ושבעת הגמדים" (1937) ועד "פלונטר" (2010). האם העזה של פיקסאר מתמצה בלא יותר מניסיון להפוך ל"דיסני 2"? "אמיצה" אולי אינו מתנהל בטריטוריה הטבעית של האולפן, אך הוא מציג בחירות החורגות מדמות הנסיכה בסרטי דיסני. הנסיכה מרידה, גיבורת "אמיצה", קרובה יותר לנסיכה מונונוקי (1997) של הייאו מיאזאקי מלנסיכה אורורה, ה"יפהפייה הנרדמת" (1959) של דיסני.
הסיפור על רגל אחת
בסקוטלנד של עבר מדומיין, לפני כאלף שנה, חיה הנסיכה מרידה (קלי מקדונלד). שיערה הג'ינגי הפרוע מבטא את אופייה הסוער ובלתי נשלט. יותר כל היא אוהבת לרכב על הסוס שלה, ולירות על מטרות בחץ וקשת.
אביה, המלך פרגוס (בילי קונולי) הוא זה שנתן לה בילדותה את הקשת הראשונה. בפרולוג של הסרט מוצג היום בו הוא נותן לה את הקשת הראשונה. זהו גם היום שבו הוא מותקף, לנגד עיניה, על ידי דוב ענק בשם מורדוק. פרגוס מצליח להגן על הבת, אבל מאבד את רגלו. אירוע זה נושא משמעויות דרמטיות עמוקות שעוד תתבררנה במהלך הסרט.
פרגוס ניחן במזג של לוחם מחוספס, אך הוא גם אב אוהב הנהנה מעוז הרוח של בתו. אך הוא גם בעל מסור וככזה הוא מותיר את השליטה על חינוכה של מרידה בידי המלכה אלינור (אמה תומפסון). זו נחושה לרסן את הבת הפרועה בכדי להכין אותה לתפקידה העתידי כמלכה. היא טורחת להקנות חינוך ואיפוק, ושואפת לשדך את בתה לאחד הבנים של ראשי השבטים האחרים.
בשונה מהמתכונת הקלאסית של סרטי נסיכות, שבהם תהליך ההתבגרות משובש על ידי מעורבותה של האישה המבוגרת (האם החורגת, המכשפה), "אמיצה" מציג ניסיון של אם טובה המנסה, כמיטב הבנתה, לעצב אותה לקראת העתיד שלו היא ראויה. גם אם אנו מזדהים עם רוצונה של הבת לשמור על החופש שלה, זה אינו מאבק של שחור ולבן.
לאחר שמרידה משפילה בתחרות חץ וקשת את המועמדים הנלעגים שהובאו למטרת השידוך, היא דוהרת אל היער ושם מגיעה לבקתה של מכשפה (ג'ולי ווטרס). עוגת כשפים שהיא תקבל ממנה אמורה להפוך את האם לתואמת יותר את משאלותיה של הבת. אך התוצאות הלא צפויות מעמידות את האם בסכנה, ומחייבות את שתיהן לברוח חזרה ליער – מקום בו הקשר ביניהן יכול להיבנות מחדש.
מרידה בערכי המשפחה
"הנסיכה" כדמות שמזוהה עם ערכים פאסיביים ורגרסיבים, חייבת לעבור שינוי בכדי להמשיך להיות רלוונטית בתרבות העכשווית. ב"נסיכה והצפרדע" (2010) של דיסני היא הייתה ענייה, אך גם מוכשרת וחרוצה, ובוודאי מוצלחת יותר מהנסיך שזווג לה. ב"פלונטר" מציאת האהבה עם "הנסיך" (למעשה גנב אטרקטיבי) אינה רגע הניצחון של הגיבורה, אלא ההבסה של האם המזויפת שמנסה לכלוא את רפונזל במגדל ולהשתמש בה לצרכיה האפלים.
האופק אליו נושאת הגיבורה של "אמיצה" את עיניה אינו הופעתו של פרינס צ'רמינג. למעשה כל הדמויות הגבריות בסרט מוצגות כקריקטורות מגוחכות שלא ניתן לחשוד באחת מהן שתהייה ראויה לתואר. דמויות אלו מספקות רגעים של הומור פרוע, אך הן משניות ביחס לסיפור הליבה הרגשי שעוסק במערכת היחסים בין הבת והאם.
הדחייה של הנישואים, ולא רק כמהלך עלילתי זמני עד הופעת הנסיך, מהווה שינוי רדיקלי בדימוי הנסיכה. אין פלא שכבר נמצאו מבקרים שתהו האם הסרט לא רומז על נטיותיה המיניות של הגיבורה. אך מרידה אינה "לסבית במסווה" אלא דמות שבאמצעותה הסרט עוסק בצורה יפה בשאלת האיזון בין חופש אישי ומחויבות והקשר בין אם ובת. בפיקסאר שוב מוכיחים כי הם לוקחים ברצינות את קהל הצופים, וחשוב עוד יותר מכך – הצופות, של סרטיהם.
