"ספיידרמן המופלא": איש, עכביש ורגיש
האתחול של סרטי איש העכביש "ספיידרמן המופלא" מצליח לשלב בין רגש לפעולה. אין בו הרבה עומק, אולם אנדרו גארפילד ואמה סטון יובילו את מפלס חדוות הנעורים והאקשן מעלה אל גגות גורדי השחקים של ניו יורק ופסגת טבלת שוברי הקופות
השקתה מחדש של סדרת "ספיידרמן", עשר שנים אחרי הסרט הראשון בסדרה הקודמת שביים סם ריימי, וחמש שנים בלבד מאז יצא הסרט השלישי - אומרת משהו מהותי על תעשיית גיבורי העל ההוליוודית. למעשה, קשה להיזכר בעוד סדרה בתולדות הקולנוע שעברה שיבוט תוך זמן קצר כל כך. אמנם, בתחילה מדובר היה בפרק רביעי שיביים ריימי, בכיכובו של טובי מגווייר, אך אחרי שהתכנית נגנזה (בעקבות פרישת הבמאי) – נולד הרעיון לאתחול ( reboot) הנוכחי.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
יתכן שהמטרה היא לפנות לקהל יעד חדש, כזה שעתיד להתבגר עם הסדרה החדשה (אם אכן תתממש, וקשה להניח אחרת). אלו הם שיקולים כלכליים מתקבלים על הדעת נוכח העובדה ששלושת פרקי הסדרה הקודמת גרפו יחד כ-2.5 מיליארד דולר ברחבי העולם.
אך ישנה נקודה נוספת. "ספיידרמן" הקודם יצא לאקרנים פחות משנה אחרי אירועי 11 בספטמבר. מבלי שנתכוונו לכך יוצריו, פעל הסרט ההוא בתוך הקשר טראומטי וכאוטי ששיווע לנוכחותם של גיבורי על שיצילו את ניו יורק בפרט, ואמריקה בכלל מהאיומים עליהן. חוויית האובדן שמהווה קטליזטור לפעולתם של לא מעט גיבורים מסוג איש העכביש, הפכה אז לטראומה קולקטיבית שהסרט הראשון בסדרה ההיא נתן לה ביטוי.
האיום על מנהטן נוכח אמנם גם ב"ספיידרמן המופלא" ("The Amazing Spider-Man"), שלשמו נתכנסו כאן, הפעם בצורת מתקפה ביולוגית שעתידה להפוך את תושבי ניו יורק לזוחלים. עם זאת, הדגש מושם בגלגול הנוכחי על סיפור התבגרות בתיכון שבמרכזו פיטר פארקר (אנדרו גארפילד, "הרשת החברתית"), נער מתבודד אך לגמרי לא חנון, שהופך בעל כורחו ללוחם בפשע.
הרשת החברתית של איש העכביש
"ספיידרמן המופלא" נפתח בסצינה אפקטיבית שבה מתוודע הילד פיטר לסכנה המאיימת על חיי אביו המדען ואמו. כתוצאה, הוריו (קמפבל סקוט ואמבת' דווידץ) משאירים אותו תחת חסותם של דודו בן (מרטין שין) ודודתו מיי (סאלי פילד) - ונעלמים מחייו לנצח.
הפרולוג הזה, שלא נכלל בגרסה הקודמת, מדגיש את עיסוקו של הסרט הנוכחי בסוגיות רגשיות ופסיכולוגיות הקשורות בחוויות האובדן וההתבגרות. הוא זה שבהמשך יוביל את פיטר לתוככי מגה-חברה להנדסה גנטית בה עבד האב, ושבאחת המעבדות בה הוא ייעקץ על ידי עכביש פטאלי ויזכה לכוחות העל שלו. לא עניין של מה בכך עבור נער מתבגר.
אכן, קשה לדון בדמותו של איש העכביש, יצירתם של סטן לי וסטיב דיטקו, מבלי להתייחס לגילויים ראשונים של גבריות (פיטר פארקר הוא מתבגר ממוצע, להבדיל ממרבית הקולגות שלו המצוידים בכוחות-על). גילויים אלה נקשרים בסרט לסוגיות של שליטה ואחריות. כך, בסדרה של סצינות משעשעות בחלק הראשון לומד פארקר לשלוט בגופו שעבר מטמורפוזה קיצונית, ולהשתמש בקוריו על מנת ללכוד פושעים קטנים וגנבי רכב מבוהלים.
דגש רב ב"ספיידרמן המופלא" מושם על קורותיו של פארקר כתיכוניסט בעל כוחות על. העובדה שמושאו הרומנטי בסרט היא בת כיתתו גוון סטייסי (אמה סטון, "העזרה"), שהיא לגמרי במקרה בתו של מפכ"ל משטרת ניו יורק (בגילומו של דניס לירי) המבקש ללכוד את איש העכביש, מספקת לא מעט סצינות מוכרות מקומדיות חיזור והתבגרות אמריקאיות, בהבדל אחד - כאן הנער המאוהב מטפס על קירות הבניין כדי לפגוש בחברתו.
אין זה מקרה, לפיכך, שמלאכת הבימוי הופקה בידיו של מארק ווב, שהרזומה שלו כולל רק עבודה אחת לקולנוע - הקומדיה הרומנטית המוערכת "500 ימים של סאמר" מ-2009. סביר להניח שהבחירה דווקא בו לבימוי סרט בתקציב של 200 מיליון דולר נועדה להשיג בדיוק את זה - להטעין את ה-CGI ברגש ובנשמה, ולהפוך את "ספיידרמן המופלא" לסרט גיבורי על "מציאותי".
עם זאת, ההיבטים האדיפאליים שנוכחים בלא מעט ביוגרפיות של גיבורי על (ע"ע "באטמן" ו"סופרמן") לא זוכים פה לפיתוח משמעותי. אולי זה משום שגרסתו של ווב לאיש הקורים (משחק מילים משעשע, אגב) מסרבת להתייחס אל נסיבות לידתו של ספיידרמן, ואל דמותו באופן מיתולוגי. זו גם הסיבה שבשלב מוקדם למדי בסרט חושף פיטר את זהותו הכפולה בפני גוון, ומשום כך מסולק - בתבונה, יש לציין - מהסרט אותו ממד ילדותי של פנטזיה אפלה, אשר אפיינה את הסיפור הרומנטי כפי שתואר אצל ריימי.
ואנחנו חשבנו שגארפילד הוא חתול
חלקיו המדעיים-מפלצתיים של "ספיידרמן המופלא" הם החלשים יותר. הנמסיס הוא מדען קטוע זרוע (ריס אייפנס) שותפו לשעבר של אביו של פארקר, שמחליט לנסות על עצמו נסיוב חדשני, ונהפך ללטאה ענקית שמשתוללת, כגודזילה בשעתה, בדאונטאון מנהטן.
אלא שתמה זו של "האב הטוב" ו"האב הרע" (ע"ע "הגובלין הירוק" בסרטו של ריימי), בעיקר כשהיא נבלעת בסוגיות של אחריות והכרה בגבולות המדע והכוח - נדמית פה, במחילה, כדידקטית ואינפנטילית. עם זאת, מאבק האיתנים בין שתי המוטציות הגנטיות (והסרט, בדרכו הדידקטית, משרטט את המדען כתוצרה השלילי של ההנדסה הגנטית והקשריה הקפיטליסטיים) מספק לווב הזדמנות להצגת תכלית אפקטיבית של התלת ממד המאוס.
בדבר אחד ניכר יתרונו של הסרט הנוכחי על קודמו מלפני עשור. גארפילד הוא שחקן טוב לאין ערוך מטובי מגווייר שקולו החורקני, חיוכו האווילי, ומבעו האטום הפכו אותו לשחקן מוגבל למדי. כסרט שמבקש לשלב בין רגש ופעולה, מוצא ווב בגארפילד את ספיידרמן המושלם.
כשהוא דוהר על סקייטבורד ומצלם במצלמת פילם מיושנת, ספיידרמן הנוכחי נדמה כגיבור על נוסטלגי במיוחד. זה אולי לא הופך את דמותו לעמוקה יותר, אבל בהחלט מטעין אותו במידה של אקסצנטריות חביבה. ולא פחות משמעותי, גארפילד בן ה-28 מצליח לעבור בתור תלמיד תיכון ממוצע.
"ספיידרמן המופלא" אינו סרט גדול או חשוב במיוחד. אבל יש בו חן רב ודמויות אנושיות שאפשר להתחבר אליהן, ובסביבה דלת הקלוריות של סרטי הקיץ - זהו הישג בלתי מבוטל.