"קוסמופוליס": כדאי לצאת לנסיעת מבחן
דיוויד קרוננברג לוקח אותנו למסע מאתגר בלימוזינה דרך הבועה הפיננסית השברירית. ב"קוסמופוליס" - עיבוד לספרו של דון דלילו - הוא מגייס את הסגנון הייחודי שלו כדי לתקוף את יסודות הקפיטליזם. אפילו רוברט פטינסון החלול משתלב היטב
נושאים כמו השתלטות הסימולציה על המציאות, ועיצובו מחדש של הגוף האנושי באמצעות טכנולוגיות רדיקליות, חזרו ועלו בסרטי מדע בדיוני בשנים האחרונות. דיוויד קרוננברג עסק בנושאים אלו בסרטים כמו "וידאודרום" (1983), "הזבוב" (1986) ו"אקזיסטנז" (1999), אך מה שהופך אותו לבימאי מעניין במיוחד היא יכולתו לעשות זאת גם בדרמות "מציאותיות" ועוכרות שלווה כמו "תאומי המריבה" (1988) ו"קראש" (1996).
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
החדשות הטובות עבור אלו חובבי קרוננברג הן שסרטו האחרון "קוסמופוליס" ("Cosmopolis") חוזר באופן מובהק לנושאים בהם עסק בסרטים אלו.
בואי בועה
בעידן בו השווקים הפיננסים נשלטים על ידי מחשבים המבצעים כל שניה מיליארדי פעולות קניה ומכירה, ניתן לגרוף ולאבד הון דמיוני במהלכו של יום בודד. זהו מיזוג חדש ומרתיע בין אדם ומכונה, הנושא משמעויות חברתיות, מוסריות ופסיכולוגיות.
סכנותיה של המערכת הכלכלית המורכבת הפכו לברורות לאחר המשבר הכלכלי של 2008, אך מורכבות זו מאתגרת את יוצרי הקולנוע שמעוניינים לבחון נושא חשוב זה.
בעוד הקולנוע התיעודי יכול להציג ניתוח מורכב של המערכת (כפי שעשה "המעגל הפנימי" המצוין של צ'ארלס פרגוסון), הקולנוע העלילתי צריך למצוא דרך לזקק מורכבות זו לסיטואציות דרמטיות.
המשבר הכלכלי הוא, במובן עמוק יותר, משבר ביכולת לתפוס ולהבין את המציאות. הסרט העצמאי למחצה "התמוטטות" של ג'יי.סי. צ'אנדור הפך את האינטריגות הפיננסיות לאלמנט מופשט החומק במתכוון מיכולת ההבנה של הצופים.
קרוננברג מעמיק מגמה זו, ובוחן תהליך קריסה כלכלי כסיפור של דמות אחת, ביום אחד במקום אחד. הלימוזינה המפוארת בה משייטת דמות זו במהלך אותו יום גורלי מהווה ייצוג הולם לבועה ההיפר-מציאותית של הכלכלה העכשווית שממנה משחרר רק המוות.
לאחר שכבר התמודד עם עיבוד של כמה מהסופרים המאתגרים ביותר ("ארוחה עירומה" של וויליאם בורוז, "קראש" של ג'יי.ג'י. בלארד), קרוננברג מתמודד עם אתגר בלתי אפשרי נוסף - עיבוד לספרו של דון דלילו (2003). נאמן לגישה שהנחתה אותו במקרים הקודמים, גם כאן קרוננברג מעביר את המקור דרך הפילטר האסתטי והתמאטי המאפיין אותו, בדרך לאובייקט אמנותי היברידי - צאצא שלו ושל הסופר.
בהתאם לכך הופכת העלילה של הספר "קוסמופליס" ליותר ליניארית, לאחר שקרוננברג הסיר ממנה את המונולוגים הפנימיים, החלומות והפלשבקים. נותרנו עם רצף כרונולוגי, שהוא למעשה כרוניקה של מסע ללב המאפליה של הקפיטליזם העכשווי.
מהמרים בכביש
הגיבור הוא מיליארדר פיננסים צעיר בשם אריק פּאקר (רוברט פטינסון) שמחליט בבוקר הרה גורל לעשות שני דברים – להמר כנגד היואן הסיני (במקור הספרותי היה זה היין היפני), ולנסוע לקצה השני של העיר כדי לעבור תספורת - שתי החלטות הרסניות שיתגלו כקשורות זו לזו. כשהמטבע יתחזק במהלך אותו יום' ההון שצבר פאקר יקרוס, ואיתו נישואיו לאליז שיפרין (שרה גאדון), צאצאית למשפחת אצולה פיננסית אמריקאית, שחומקת לאורך הסרט מלשכב עימו.
הנסיעה מצד אחד לשני של מנהטן מתגלה כמשימה בלתי אפשרית. פקקי התנועה לאורך הדרך הופכים את ההתקדמות לזחילה איטית. פקקים אלו הם תוצאה של סדרת אירועים: ביקור נשיא ארצות הברית בעיר, הלוויה של המוזיקאי החביב על הגיבור (בגילומו של אנדרה 3000), והפגנות אנטי קפיטליסטיות שלתוכן הוא יקלע במהלך הסרט.
הלימוזינה המוארכת המשתמשת את פאקר מצוידת במיטב הטכנולוגיה, ומתפקדת כמשרד ומרכז שליטה על האימפריה הפיננסית שלו. היא ממוגנת מפני ירי, ומצופה בבידוד החוסם את הרעשים של המציאות. כמו ב"נהג מונית" של מרטין סקורסזה, כלי הרכב משמש כמעטפת חיצונית של הדמות, והמציאות יכולה להשתקף רק בשברים מעוותים מבעד למיסוך זה.
עלילת הסרט מורכבת מסדרת סצנות שבהן מתארחים בלימוזינה שותפים עסקיים, מועסקים, יועצים ומאהבות של פאקר (יש חפיפה בין הקבוצות השונות). הטקסט הדחוס והמלאכותי של דלילו הועבר כלשונו למסך הקולנוע, ומכיל שרטוט סאטירי של המנטליות, האבחנות המקצועיות, והתובנות הפילוסופיות של כפילי אדם קפיטליסטים אלו.
בדיקת הפרוסטטה המתבצעת על ידי רופא במהלך הנסיעה חושפת ממצא מעורר חשד של חוסר סימטריה. אנומליה גופנית זניחה המהווה, כדרכו של קרוננברג, גילום מטאפורי בבשר המרמז על הכיליון הקרב.
את הסרט נושא על גבו פטינסון, שחקן בינוני אך קרוננברג מנצל היטב את נוכחותו האנמית לעיצוב גיבור חלול עיניים. יחד עם צלמו הקבוע פיטר שושינסקי, קרוננברג הופך את הזירה המצומצמת בה מתרחשים מרבית אירועי הסרט למרחב שהוא בה בעת אינטימי ומנוכר.
הדיאלוגים והמעשים המתרחשים במרחב זה מנסים להתכחש, כדרכו של הקפיטליזם הממוחשב, למציאות האנושית והחברתית המצויה מצידה השני של השמשה הממוגנת. סרט לא קל אך כזה שמצדיק את המאמץ אותו הוא דורש מהצופים.
