הערב נוכיח שגמרנו להיות פראיירים

ראש הממשלה נתן בשבועות האחרונים גט כריתות לרוב הדומם בישראל. אין דרך אחרת להסביר את רצף הסטירות שקיבלנו מנתניהו - החל מההחלטה לבעוט באינטרסים של כולנו, הפראיירים המפורסמים שמשרתים ומשלמים מסים, כדי להיכנע לאינטרסים של המפלגות החרדיות ולהמשיך בחגיגת ההשתמטות. זה המשיך בניסיונות הכושלים לפרק את קדימה תמורת אתנן פוליטי וכלכלי מושחת, ועכשיו הגיעו הגזרות הכלכליות השערורייתיות שפוגעות שוב במעמד הביניים, שגם כך נאחז בקש מעל פי תהום כלכלית. כל אלו הם לא פחות מיריקה בפרצופו של הציבור הישראלי.

ראש הממשלה התנתק, חתך, נטש, התנער מחובתו לקיים את חובותיו. אפשר להבין - לא נראה כאילו כסאו בסכנה. הישראלים עדיין אינם רואים מועמד אלטרנטיבי שמסוגל להנהיג את המדינה, ונתניהו יודע זאת היטב. בגלל היעדר האלטרנטיבה נתניהו שאנן מדי, זחוח מדי - הוא פשוט לא סופר את דעת הקהל כל עוד הקואליציה שלו יציבה. מסים חדשים אפשר להטיל על סיגרים וקוניאק, אך נתניהו בחר לפגוע בבירות ובסיגריות - איתות לכך שלא שינה דבר מאז הבטיח לציבור שינוי והקים את ועדת טרכטנברג כדי לקבור את המחאה.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

ביבי דופק אותך, אז למה אתה מצביע לו? / ישי מישור

כוחות המחאה אוחדו. ארכיון (צילום: מוטי קמחי)

לא בכדי הסקרים מהשבועיים האחרונים מלמדים על צניחה חופשית במידת שביעות הרצון של הציבור מראש הממשלה. הציבור יודע מתי מזלזלים בו ובכוחו. גם ביחידות המילואים וגם בבתי הקפה מבינים שנתניהו פספס הזדמנות לקבע את מקומו בהיסטוריה כמנהיג שפתור את סוגיית השוויון בנטל. היו לו כל התנאים לכך: הוא התחייב אישית להביא לשוויון בנטל, הייתה לו קואליציה עצומה של 94 חברי כנסת, היו לו המלצות שקולות של ועדת פלסנר והיה לו גב ציבורי רחב, תמיכה של יותר מ-75% בכל סקר שנערך בנושא בחודשים האחרונים. אבל ראש הממשלה בחר בברית שלו עם אלי ישי, עם ליצמן ועם גפני והפנה את גבו אלינו, הרוב הדומם, האנשים שעובדים, שמשרתים, שמשלמים מסים ועושים מילואים - וגם, מר נתניהו, הולכים לקלפי בסוף.

ומה יצא לראש הממשלה מכל העניין? מכה קשה באמון המועט שבוחריו רחשו לו. גם בתוך הגרעין הקשה של אנשי הליכוד. במקום להתעסק במדיניות, בהובלת המדינה, בקיום הבטחות, הכניס ראש הממשלה את מדינת ישראל לתוך לימבו פוליטי-משפטי. מצד אחד - חוק שירות ביטחון, שחוזר כעת לתוקפו עם פקיעתו של חוק טל, מגדיר שכל אזרח יהודי בגיל 18 מחויב לשרת בצבא ההגנה לישראל. מאידך, ראש הממשלה אינו מעוניין להורות למשרד הביטחון, לצבא, למשטרה ולמנגנונים הציבוריים האחרים להתחיל בגיוס אקטיבי של חרדים. בקיצור - כאוס. כך נראה המנכ"ל של מדינת ישראל - לא עומד בהתחייבויותיו, לא עומד בלוחות הזמנים, לא מקבל החלטות. אחריו המבול.

המיליונרים יחגגו, משפחת כהן מנתניה תשלם

וכאילו לא די בכך הגיעו בשבוע האחרון הגזירות הכלכליות. פתאום, למרות שהמשבר באירופה מלווה אותנו לפחות שלוש שנים, דחוף לראש הממשלה להפיל על הראש של כולנו גזירות כלכליות דרסטיות, בלתי מידתיות, לא שקולות, לא הוגנות, כשמי שמשלם את המחיר, כרגיל, הן האוכלוסיות התורמות: מעמד הביניים והשכבות החלשות. וזו המתמטיקה של השאננות: המס על בעלי ההון (מס החברות) הוא מהנמוכים בעולם. שיעור המס שמשלמים בעלי החברות ירד משנת 2002 (שעה שמר בנימין נתניהו נכנס לתפקידו שכר אוצר) מ-36% לרמה של 25%.

אז זהו, אדוני ראש הממשלה. אנחנו גמרנו להיות פראיירים. הציבור בישראל לא מוכן יותר לשבת בחיבוק ידיים כשיורקים עליו. הצלחת, מר נתניהו. הצלחת לאחד השבוע את כל כוחות המחאה, מימין ומשמאל, חילונים ודתיים לכוח אחד שאומר - עד כאן. במוצאי שבת יתאספו המוני בית ישראל לעצרת המאוחדת של תנועת המחאה, להוציא החוצה את הזעם, את הקיטור, את המרירות שנובעת מכך ששוב שכחו אותנו בבית. אתה, מר נתניהו, כנראה תתרווח בכורסתך, תעשן סיגר שמנמן, ותחשוב איזה מזל יש לך, שאין אלטרנטיבה. אנחנו נוכיח אחרת.

עידן מילר, יו"ר תנועת המחנה המשותף ממובילי מחאת הפראיירים, ממארגני עצרת המחאה המאוחדת במוצ"ש.

העצרת המרכזית תתקיים בשעה 20:30 ברחבת מוזיאון תל-אביב. ההפגנה הזו מאחדת קואליציה רחבה של ארגונים ובהם התאחדות הסטודנטים, תנועת "המחנה המשותף" (מאהל הפראיירים), הפורום לשוויון בנטל, עמותת "יש סיכוי" של מאיר דגן ואוריאל רייכמן, יוזמת "מכתב הרופאים", עמותת "חינוך ישראלי" ונציגי מאהלי מחאה ברחבי הארץ.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il