"אשת השנה" של אמונה: הקריירה פגעה באמהוּת
ד"ר חנה קטן היא רופאת נשים בכירה, חברה בוועדות נחשבות - ועכשיו גם סופרת. אבל בראש ובראשונה היא אם ל-13 ילדים שחיה בתחושת החמצה, ומסרבת לעשות אידיאליזציה להצלחה
סיפורה של ד"ר חנה קטן הוא סיפור של הצלחה פמיניסטית במקום הכי תורני, של חמלה ונתינה - אך בראש ובראשונה, זהו סיפורה של אם שחשה החמצה ורגשי אשם, במאבק הפנימי בין אמהות לקריירה. מי שזכתה בפרס "אשת השנה" של תנועת "אמונה", ומוציאה בימים אלה את ספרה "חיי אישה" ("ספריית בית אל"), מסרבת להיות מודל לחיקוי.
עוד ב"אורות":
- שיטת ימימה: אל תחזרו על טעויות ההורים
- בתפקיד השעון המעורר: יעקב שוואקי
- ט"ו באב 2012: הרווקות מחוללות בפורומים
"במשך שש שנים, כל ערב שבת, הייתי מדליקה נרות במחלקה - ובוכה", היא מספרת. "המיילדות הנחמדות היו אומרות לי: חנה, לא נגמר לך? והתשובה הייתה: לא. כל שבת עם הכאב הזה. הייתי רואה מול עיניי את ילדיי – ואני פשוט לא שם, אתם".
ד"ר קטן, רופאת נשים בכירה ואם ל-13 נטשה משרה נחשקת בבית החולים, ופתחה קליניקה שבה היא מלווה נשים במסלול הנכסף לאמהות. גם כיום היא זוכרת את שלושת ילדיה הפעוטים ממתינים לה על מדרגות הבית, והבכור - בן השלוש וחצי - אומר: "אף אמא לא עושה לילדים שלה דבר כזה. אף אמא".
"אין לי שום רצון לעשות אידיאליזציה", היא אומרת בכנות. "אי אפשר לעשות הכל. מוותרים בדרך". ynet ו"אורות - טלוויזיה יהודית" מזמינים אתכם לפגוש באישה אופטימית, שמאמינה כי על אף הקשיים שבדרך, היה שווה.
לפנייה לכתב/ת 
