נלחמים באבטלה? ההכשרה המקצועית קוצצה ב-73%

בפעם הבאה שמישהו בממשלה מופיע בתקשורת ומדבר על החשיבות הרבה שהוא מייחס לתעסוקה, זיכרו את הנתון הבא: בין השנים 2000-2012 ירדה ההשקעה הממשלתית בהכשרות מקצועיות למובטלים ב-73%. רוב רובו של התקציב המופנה למציאת פתרון מיידי, אמיתי ומועיל לאבטלה - פשוט נעלם. ככה לא נלחמים באבטלה.

האבטלה גוברת - ויש מחסור בעובדים: פרקים קודמים בסדרה:

• חינוך לא מקצועי: עודף במוכרים, מחסור במהנדסים
• איך מחזירים את שוק התעסוקה לאיזון?
  

במסגרת מאמציהן של ממשלות ישראל האחרונות להפחית את החוב החיצוני של המדינה, בוצעו מידי שנה קיצוצים נרחבים בתקציב. את המחיר שילמו הקצבאות, תקציבי הבריאות וגם תקציבי התמ"ת.

בתחילת המאה עמד תקציב ההכשרות המקצועיות על רמה של 159.6 מיליון שקל לשנה ובעקבות משבר הדוט.קום עלה התקציב ב-2001 ליותר מ-160 מיליון. מאז התהפכה המגמה: עד 2008 ירד התקציב לרמה של 44.5 מיליון ובעקבות משבר הסאב-פריים זינק שוב לרמה של מעל 60 מיליון שקל ב-2009, לפני שירד שוב לרמה של 43 מיליון שקל ב-2012.

המסקנה, הממשלה ממשיכה להעלות את תקציב ההכשרות המקצועיות כאשר שיעור האבטלה עולה, אך רמת הבסיס שלו הולכת ויורדת בשיעור חד ובכל פעם שהאבטלה נרגעת, חוזרים בתמ"ת לתקציב נמוך יותר משהכירו בתקופת הרגיעה הקודמת. 

הכלי היעיל ביותר שבנמצא

"היכולת שלי לסייע למובטלים קטנה יותר היום מאשר בשנת 2000", אומר ראש אגף הכשרות מקצועיות בתמ"ת, שלום בן-משה. "בשנת 2000 יכולתי לעזור לכ-30 אלף איש והיום אני יכול לעזור לפחות מ-10 אלפים. צריך לומר ביושר, עם זאת, כי הנושא הזה נמצא על שולחן הממשלה ויש כוונה להגדיל ב-2013 את תקציב הכשרת המבוגרים".

כדי להבין את גודל ההשלכה של תקציב ההכשרות המקצועיות על האבטלה, יש להבין כי מדובר בכלי הזמין, היעיל והשמיש ביותר כיום להתמודדות עם האבטלה. על פי נתוני התמ"ת מ-2012, מתוך 700 נחקרים שסיימו או עמדו לסיים הכשרה מקצועית ב-2010, 74.5% ממסיימי הקורסים להכשרה מקצועית עובדים כאשר51.4% עובדים במקצוע הנלמד בקורס.

23.1% עובדים במקצוע אחר מזה שנלמד ו-25.5% ממסיימי הקורסים לא עובדים כאשר 20.2% הם מובטלים שמחפשים עבודה ו-4.3% לא משתתפים בכוח העבודה. אמנם, שיעור המובטלים בין בוגרי הקורסים גבוה משיעור המובטלים באוכלוסייה, אך יש לזכור כי מדובר במסגרת שמאגדת מלכתחילה מובטלים בלבד.

השכר הממוצע של כלל הבוגרים שסיימו את לימודיהם עומד על כ-6,637 שקל ברוטו לחודש למשרה מלאה, כאשר שכרם של בוגרים שעובדים במקצוע הנלמד בקורס עומד על 7,340 שקל ברוטו לחודש למשרה מלאה ואילו שכרם של אלו שעובדים במקצוע אחר מזה שנלמד בקורס עומד על 5,375 שקל לחודש. כלומר, קיים פער של כ-36% לטובת אלו שעבדו במקצוע הנלמד.

אין כיום בנמצא כלי, שהפעלתו משפיעה יותר על שיעור המועסקים במשק. מן הראוי שיהיו כלים כאלה, בעיקר בידי מערכת החינוך, אך בהיעדרם אין לראות ירידה כה דרמטית בתקצוב ההכשרות המקצועיות אלא כהזנחה של נושא עידוד התעסוקה במשק. שוב נזכיר, כי ההשקעה אולי עולה בעתות משבר, אך היא עולה לרמות נמוכות בהרבה מאלה שהכרנו רק לפני עשור.

המחסור בכוח אדם פוגע גם בצמיחה

את המחיר משלמים המובטלים אך לא רק הם. בדצמבר 2011 התכנס צוות היגוי שכלל נציגים מההסתדרות, התאחדות התעשיינים, משרד התמ"ת, משרד החינוך, בתי הספר המקצועיים, הנוער העובד והלומד, לה"ב וארגונים חברתיים, לדון בנושא האבטלה.

בפני הצוות הוצג מחקר של גלעד ברנד ממכון מאקרו שחלק מנתוניו פורסמו בפרק הקודם בסדרה. המחקר הראה כיצד לצד האבטלה, קיים מחסור קבוע בעובדים במקצועות תעשייתיים הדורשים מיומנות טכנולוגית.

לצד הנתונים על חוסר האיזון בשוק התעסוקה, הציג ברנד גם את התוצאות של המחסור בידיים עובדות בתעשייה, מחסור שאותו ניתן למנוע באמצעות הכשרה מקצועית למובטלים. על פי הנתונים של ברנד, בין השנים 1995-2005 ירד חלקה של התעשייה בתוצר ב-2% וחלקו של ענף הבינוי ירד ב-5%. בו זמנית, חלה עלייה של 6% בחלקו של מגזר השירותים, העסקים והפיננסים.

הנתונים הללו של ברנד מציגים את תמצית הסיפור שהוצג בפירוט בסדרת כתבות זו. שוק העבודה בשראל סובל מחוסר איזון הולך ומחריף אשר גורם לאנומליה הבאה: יותר ויותר אזרחים, בעיקר צעירים ואקדמאים, מתקשים למצוא עבודה, בעוד שבענפים אחרים יש חוסר בידיים עובדות - עד לרמה של ויתור על ייצור, הכנסות וצמיחה.

עליית קרנם של השירותים הפיננסיים, שירותי הייעוץ על גווניהם והמוסדות להשכלה גבוהה, לצד הירידה בערכה של עבודת כפיים, יצרו מצג שווא שלפיו הדרך לפרנסה עוברת בהיכלי הלימוד של מערכת ההשכלה הגבוהה.

כך נוצר עודף של כוח אדם המוכשר למקצועות כמו עריכת דין, ראיית חשבון וכלכלנות. מנגד, ענפי התעשייה והבינוי משוועים לידיים עובדות אך אינם יכולים לפנות למאגר הבלתי מועסקים, מפני שאותם מובטלים אינם מוכשרים לעבודה בענפים הללו, הדורשים מיומנות גבוהה שנרכשת לאורך שנים של הכשרה וניסיון.

על הפער המובנה הזה הייתה צריכה הממשלה לגשר, באמצעות הכוונה מוקדמת דרך מערכת החינוך ובאמצעות הקניית הכשרות מקצועיות למובטלים. אך הרדיפה של משרד החינוך אחר הישגים במבחנים עיוניים ושיעור גבוה של זכאות לתעודת בגרות, לצד ההזנחה המתמשכת של תקציב ההכשרות המקצועיות בתמ"ת אפשרו לפער העצום בין היצע לביקוש בשוק העבודה לגדול ולגדול.

התוצאות מורגשות במיוחד בימים אלה, כאשר האטה כלכלית מפנה את הזרקור אל עבר שיעור האבטלה במשק. אך המחיר משולם מידי שנה, לא רק בשיעור המועסקים במשק, אלא גם בשיעור הצמיחה באותם ענפים הסובלים ממחסור בכוח אדם.