ילדים חורגים למערכת: חרדים לא זכאים לחינוך
הכירו את החינוך החרדי: תשלומי שכר לימוד מופקעים, מנהלים שעושים ככל העולה על רוחם ומורות חסרות זכויות. בזירה הציבורית גוברים הקולות הקוראים לשוויון בנטל, אבל מי ישמור על ילדי הגן במערב הפרוע של מערכת החינוך הישראלית?
הבוקר (ב') חבשו תלמידי ישראל את ספסלי הלימודים. כרבע מהם לומדים השנה במערכת החינוך החרדית, זו שכבר שנים משמשת כאחות הזנוחה והכעורה של החינוך הממלכתי בישראל. ואם אצל הבנות הלומדות בה קיים בכל זאת פיקוח - אם כי מינימלי להפליא - ותצורה כלשהי של חוקים ונהלים, הרי שאצל הבנים ויתרו כבר מזמן גם על מראית העין.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- הלכה בחלל: הרב, מותר להגיע לירח?
- תקנון צניעות להורים והתקרנפות: החינוך החרד"לי/ עינת ברזילי
- עם הנצח צריך לפחד מהאיום האיראני/ חיים אקשטיין
הקולות המדברים על החשיבות הרבה הטמונה בעקרון השוויון בנטל הגיוס, ובשילוב התעסוקתי וההשכלתי, מהדהדים ומזכירים כי אלו סוגיות חיוניות לעתיד מדינת ישראל, אך בו בזמן הבסיס נדחק לפינה. מה קורה עם אותם צעירים חרדים, שדרישות החברה הישראלית מהם הולכות והופכות קולניות יותר ויותר, בילדותם? איפה הייתה המדינה בטרם הפכו אלה לברי גיוס או עבודה? אנה פנה לנמנם עקרון השוויון כשהם הלכו לגן או לבית הספר?
חצר אחורית ומוזנחת של מערכת החינוך
נדמה שכבר 64 שנים עסוק משרד החינוך בעיקר בלהפנות את ראשו לצד השני, במקום לטפל בשורשיו של העיוות ההיסטורי, שהופך לכואב ובוער ככל שחולף הזמן. התלמידים חרדים הם הילדים היחידים בישראל שהאפשרות ללמוד במסגרת ציבורית, נשללת מהם מראש.
בניגוד אליהם, ילד חילוני זכאי ללכת לבית הספר מבלי שידרשו ממנו כתנאי סף, תשלום של מאות שקלים. תשלומי החובה למוסד הממלכתי מפוקחים, והנהלים ברורים. כל תלונה או הערה שמגיעות למשרד החינוך נבדקות לעומקן. ומאחר והזרמים בחינוך הממלכתי הם עובדה קיימת, הרי שגם ילד ערבי, נוצרי או דתי יכולים ללמוד בממוסד הממלכתי שמותאם למגזרם. אפילו ילדיהם של עובדים זרים זכאים לקבל חינוך חינם מלא.
אבל "הפריווילגיה" הזו פשוט לא קיימת עבור הילד חרדי. הוא יוצא דופן בממתק הזה שמכונה "חינוך לכל" במדינת ישראל. הוא אינו אזרח (קטן אומנם) מן השורה, הזכאי לשוויון בזכויות. הזכות לחינוך בר השגה, לדוגמה, איננה שלו.
מוסדות החינוך החרדים לבנים הם חצר אחורית פרוצה, שבה שורר כאוס מוחלט. כל מנהל מוסד או עמותה חינוכית, מוכרים ושאינם מוכרים, על פי הגדרות המערכת - זכאים לדרוש כמה תשלומים שרק יחפצו מהורים, ואין פוצה פה ומצפצף.
תשלומים שחורים
ואם חשבתם שליבת הסיפור נעוצה בסוגיית לימודי הליבה שנלמדים (או שלא) בבתי הספר החרדיים – הרי שגם זו טעות. גם
במוסדות שילד חרדי לומד בהם לימודי ליבה מלאים, יכול המנהל להרשות לעצמו לגבות תשלומים נוספים, ללא נהלים או הגבלה מצד המשרד החינוך.
ואם בבית הספר היסודי עומד "שכר הלימוד" על מאות שקלים בחודש, מה קורה "כשעולים כיתה?" כדי להיות זכאי ללמוד בישיבה תיכונית חרדית (ויש כמה כאלו), ולקבל תעודת בגרות שאותה מוציא כל תלמיד חילוני בחינם - יידרשו הוריו לשלם אלפי שקלים כל חודש.
מי שידו איננה משגת לשלם עבור השכלה נאותה סכומי עתק שכאלה, ילך לישיבה זולה יותר הנעדרת לימודי בגרות. כך בפועל וביודעין, מעודדת המדינה את ההורים החרדים לרשום את ילדם למוסדות שבהם אין לימודי ליבה או בחינות בגרות. שם מכאיבים להם פחות בכיס, ואת התוצאות כולנו רואים בנתונים.
גם אנשי הצוות החינוכי במוסדות החרדים לבנים סובלים מהפקרות מוחלטת: תנאי ההעסקה שלהם משפילים, המשכורות נמוכות מאוד, מפטרים אותם במהלך החופשות שמה יצברו חלילה וותק, ומי "שמעז" ללמוד לתואר או אפילו להשתלם, על מנת לשפר את יכולותיו המקצועיות ואת משכורתו – אף הוא מסתכן בפיטורין. למנהל מוסד חרדי אין כל עניין במורה איכותי, זה עלול לעלות לו ביוקר.
וכל זאת, עוד לפני שאמרנו מילה וחצי מילה על קרוונים במקום כיתות ממוזגות ומסודרות, אפליות שונות ומשונות, מטעמי עדה, גוון עור ומשלח יד, או כל פרמטר הזוי שנברא במוחם הקודח של מנהלים .
הפתרון: חינוך ממלכתי-חרדי
בתנאי עולם שלישי שכאלה לומדים אחוזים גדלים והולכים של ילדים במדינת ישראל. ילדים שהחברה הישראלית בכללה מצפה מהם שישרתו את המדינה על כל הטוב אשר גמלה עמם בהפקרתם.
הפתרון היחיד שנראה באופק, הוא לפתוח בישראל זרם רשמי חדש: ממלכתי-חרדי. רק זרם כזה יאפשר חינוך חינם ופיקוח מלא, שיספק את צרכי המגזר וצרכי המדינה. הוא ימנע מקרי אפליה והתעמרות, וכל שאר תוצרי הלוואי ש"פרשת עמנואל" המפורסמת היא רק קצה הקרחון שלהם. כל עוד מדינת ישראל מתנערת מחובתה להעניק לילד החרדי חינוך ציבורי, היא לא מאפשרת לפתור באמת את סוגיית אי השוויון במדינת ישראל, בכל המובנים.
בריכוזים החרדים ברחבי הארץ יש היום הורים חרדים רבים - אקדמאים ובוגרי שירות צבאי - המעוניינים להעניק לילדם השכלה נאותה, גם תורנית וגם כללית, באווירה שבה גדלו וחונכו, וזאת בפיקוח ממשלתי ומבלי להתרושש. האפשרות הזו נותרת חסומה בפניהם. השאלה שעדיין נותרה פתוחה היא למה?
לפנייה לכתב/ת 
