איראן על הסף, אבל זה לא הזמן לתקיפה

אף שהדו"ח האחרון של הסוכנות לאנרגיה אטומית של האו"ם (סבא"א) מעניק רוח גבית עזה לטיעוני ישראל, ומצביע על כך שאיראן עלולה להפוך תוך ארבעה עד שישה חודשים ל"מדינה סף-גרעינית", אין זה הזמן לתקיפה ישראלית במדינת האייתוללות. 

איראן מתחמשת - דיווחים אחרונים ב-ynet:

דמפסי: לא רוצה להיות שותף לתקיפה באיראן

מורסי פגש את אחמדינג'אד: שותפים אסטרטגיים

נתניהו פגש את מופז: מקווה שלא תדליף על איראן

הדו"ח אינו אומר זאת במפורש, אבל הנתונים שהביא אינם מותירים מקום לספק: לכל המאוחר בפברואר 2013 תידרש רק החלטה של המנהיג העליון עלי חמינאי כדי שאיראן תבצע את "הפריצה הגרעינית", כלומר: תתחיל לייצר מתקן נפץ גרעיני ואולי אפילו ראש קרב גרעיני ותסיים את התהליך תוך שלושה עד שישה חודשים נוספים. זהו למעשה הקו האדום הישראלי.

אין זה אומר שבסוף 2013 יהיה לאיראן נשק גרעיני. סביר להניח שחמינאי לא ימהר להחליט על צעד שיביא עליו סנקציות נוספות ואולי אף מכה צבאית. הוא גם ירצה לצבור חומר בקיע וכמה ראשי קרב כדי שב"צאתו מהארון" יהיה כבר בידיו איום גרעיני אמין ועוצמתי. זה עשוי לקרות ב-2015, אולי אפילו בסוף 2014. אבל כבר לפני כן, בסוף 2013, כ"מדינה סף-גרעינית", איראן תוכל לסחוט את שכנותיה ואת ישראל ולאיים עליהן באופן שיאפשר לה להשיג את יעדיה האסטרטגיים ולהפוך למעצמה אזורית ועולמית.

נשיא איראן ומזכ"ל האו"ם. המהלכים הדיפלומטיים כשלו(צילום: AFP)

מצב כזה גם יעניק תנופה למרוץ חימוש גרעיני באזורנו, שאת ניצניו כבר רואים היום. הוא מאיים על ביטחוננו בטווח הארוך יותר מכל הטילים שיש היום בידי חיזבאללה, סוריה וחמאס גם יחד. וושינגטון חרדה שמשטר ה-NPT שמגביל את תפוצת הנשק הגרעיני בעולם, יתמוטט כמגדל קלפים ויאפשר לארגונים טרוריסטיים ומדינות סוררות נוספות להשיג את הפצצה.

כישלון הדיפלומטיה

הדו"ח מהווה למעשה הודאה בכישלון מוחלט של האו"ם והמערב לעכב את תוכנית הגרעין האיראנית, כשבפועל קרה ההיפך ממה שציפו בוושינגטון ובפריז ואפילו במוסקבה ובבייג'ינג: נכשלו המאמצים להגיע להסכם על "תוכנית מובנית" שתאפשר לפקחי הארגון לבדוק את המידע בדבר פיתוח נשק גרעיני באיראן. יותר מכך, סבא"א קובעת שהמידע על פיתוח הנשק האטומי על פניו נראה אמין וכי מאמצי ההסתרה ומחיקת הראיות שהאיראנים עושים כבר חודשים במחנה הצבאי פרצ'ין, רק מוכיחים זאת. עובדה זו סותרת את טענות איראן, שלפיהן תוכנית הגרעין נועדה לשרת יעדים אזרחיים ואת השלום.

הדו"ח מציין עובדה שצריכה להדאיג את כולנו: המתקן בפרצ'ין לניסוי ופיתוח מנגנון הפיצוץ הגרעיני הוקם בשנת 2000, אבל רק בשנת 2010 הגיע לסבא"א מידע על קיומו ועל הפעילות שמתבצעת בו. מידע זה אילץ את האיראנים להפסיק את הפעילות ולפתוח במבצע ניקיון והסתרה - אותן יריעות ורודות נועדו כנראה לא רק להסתיר פעילות אלא גם למנוע גילוי של חיישני הלוויינים והמטוסים ללא טייס. האם שנים גיששו שירותי מודיעין מערביים באפילה לפני שמצאו את האקדח המעשן? אם כן, מעניין עוד כמה אקדחים מעשנים חבויים בהרי איראן, ואם לא - מדוע איפשרו לאיראנים לנהל ניסויים גרעיניים בלי הפרעה במהלך עשר שנים יקרות?

יריעות ורודות בפרצ'ין. לחמוק מחיישני הלוויינים(צילום: אתר ISIS)

בכל מקרה סבא"א אומרת במפורש שהיא מצדה סיימה לדבר עם האיראנים, עד שאלה לא יודיעו לה שהם מוכנים להסכים על תוכנית פיקוח מובנית בפרצ'ין, וגם אז סבא"א אינה רואה טעם לחפש אחרי הוכחות במקום שנוקה ושונה לבלי הכר.

סבא"א מגלה שאיראן מנסה להעשיר אורניום לא רק באמצעות צנטריפוגות אלא גם באמצעות לייזר. היא גם מפתחת דגמים חדשים של צנטריפוגות להעשרת אורניום, מהירים ואמינים יותר, כאלו שיאפשרו לה לייצר חומר בקיע במהירות שיא. ניתן להסיק שאיראן רוצה להעשיר אורניום ולייצר ראשי קרב גרעיניים לפני שארה"ב תתארגן ותפעיל נגדה כוח צבאי יחד עם בריטניה וצרפת (ואולי ישראל).

איראן על סף פצצה - טורים נוספים ב-ynet:

ישראל לאובמה: אלו הצעדים שיעצרו תקיפה שלנו

בישראל כבר הבינו: רק ארה"ב תעצור את איראן

חמינאי מזכיר: גם חומייני נכנע ללחץ

בנוסף, בדו"ח מעלים חשד רציני שאיראן כבר מפעילה בעיר אראק את הכור הגרעיני העושה שימוש (לבקרת ביקוע) במים כבדים שכינויו IR-40. לפי החשד, אמור הכור לייצר חשמל, אך ממוטות הדלק המשומשים שלו אפשר להפיק כמויות נאות של פלוטוניום שגם ממנו, כמו מאורניום טבעי מועשר, אפשר לייצר פצצת אטום.

בתחילת עבודות ההקמה הורשו פקחי סבא"א לבקר במקום, אבל לא לאחרונה. לכן לא ברור עד כמה הכור באראק קרוב להפעלה מעשית ולייצור פלוטוניום. נראה, עם זאת, כי האיראנים תולים את עיקר תקוותיהם ושאיפותיהם להשיג פצצה במסלול האורניום המועשר. IR-40 נועד לשמש מסלול נוסף או חלופי אם משהו ישתבש בפורדו או בנתנז שבהם מתבצעת העשרת האורניום, וגם לחבר בין הנאה (ייצור חשמל) עם המועיל (ייצור פצצה).

האצת ההעשרה - בזמן הסנקציות החונקות

מנתוני הדו"ח עולה שדווקא בחודשים שבהם נכנסו לתוקף "הסנקציות החונקות" והתנהל המו"מ עם חמש חברות מועצת הביטחון וגרמניה, איראן האיצה את העשרת האורניום לרמה נמוכה (עד 5%) ולרמה בינונית של 20%. זאת על אף שעוד לפני תחילת השיחות ויתר המערב על הדרישה להפסיק כליל את העשרת האורניום ולהסתפק בשלוש דרישות צנועות יחסית: להפסיק העשרת אורניום ל-20%, להוציא את האורניום שכבר הועשר לרמה זו אל מחוץ לאיראן, ולהפסיק את הפעילות במתקן פורדו הסמוך לעיר קום.

המתקן בפורדו. 1,400 צנטריפוגות כבר הותקנו(צילום: AFP)

המתקן בפורדו חפור עמוק אל תוך צלע ההר. אליו למעשה מתכוון שר הביטחון ברק כשהוא מדבר על "מרחב החסינות": מבחינתו ישראל תתקשה לפעול צבאית ביעילות לעיכוב תוכנית הגרעין הצבאית של איראן אחרי שזו תתקין בפורדו את 3,000 הצנטריפוגות החדישות שהיא מתכננת ואחרי שתעביר לשם את האורניום המועשר. בפורדו מותקנות כבר כ-1,400 צנטריפוגות אך רובן אינן פעילות.

ראש נפץ ראשון כבר בפברואר

בשבוע שעבר כבר היו לאיראנים 189.4 ק"ג אורניום מועשר ל-20%. כדי לייצר פצצה או ראש קרב אטומי נחוצים להם כ-260 ק"ג. פירוש הדבר, שבקצב הנוכחי יהיה לאיראנים כבר בפברואר 2013 מספיק אורניום מועשר 20% לייצור מתקן נפץ ראשון. 

דו"ח סבא"א הנוכחי מצדיק לכאורה תקיפה ישראלית של מתקני הגרעין באיראן. אין ספק שאם וכאשר יתקינו האיראנים את 3,000 הצנטריפוגות במעבה ההר בפורדו ויפעילו אותן, תתקשה מאוד ישראל בפעולה עצמאית לעצור ואפילו לעכב את המרוץ האיראני לפצצה.

צנטריפוגות תוצרת איראן. התקנה קריטית

מה שחשוב באמת כרגע הוא לא כמות האורניום המועשר שהאיראנים מייצרים בחודש אלא קצב התקנת הצנטריפוגות. הקצב הזה מרשים ומאיים לפי כל קנה מידה, ובנוסף, איראן אינה מראה שום סימן שהיא מתרשמת ממערכת הלחצים הכבדה המופעלת עליה. לכן לכאורה אם הקברניטים בירושלים החליטו שלא לסמוך על ארה"ב ועל הנשיא שייבחר בנובמבר, עליהם לכנס את הקבינט כדי שיורה לצה"ל לפעול בקרוב.

ארבעה נימוקים לאיפוק מתבקש

נכון שקשה מאד לסמוך על נשיא אמריקני שיצא לקרב במקומנו. אבל יש גם שיקולים אחרים שמחייבים את ישראל לגלות איפוק:

הקרבות בסוריה מחלישים את הצבא והמשטר שם ומקטינים את הסיכויים שהיא תוכל או תרצה לקחת חלק בתגובה איראנית לתקיפה ישראלית. כל יום קרבות בסוריה פועל לטובתנו, כשהוא מצמצם את האיום על העורף האזרחי ומקל על צה"ל לפעול בלבנון נגד חיזבאללה. המורדים כבר הרסו שתי סוללות טילי נ.מ סוריות ועוד ידם נטויה. זו רק דוגמה. לכן רצוי לחכות ולא למהר עם התקיפה.

בנוסף, ישראל אינה שוקטת על שמריה. כמו שהאיראנים מפתחים את תוכנית הגרעין ואת הטילים למיניהם, כך גם צה"ל והתעשיות הצבאיות. הזרוע האסטרטגית הארוכה של ישראל נמצאת בתהליך מתמיד של שיפור. כתוצאה מכך יכול היה הרמטכ"ל בני גנץ לומר לא מזמן בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת, כי מה שהיה נכון לגבי יכולות הפעולה ארוכות הטווח של צה"ל לפני שנה, כבר אינו עדכני היום. לא מפני שקודמו התרשל, אלא מפני שהניח נדבך שעליו יכול היה גנץ לבנות ולקדם יכולות נוספות.

לכן סביר להניח שאם נחכה, עשוי מרחב החסינות של האיראנים דווקא להצטמצם בעוד זמן מה כתוצאה מהרחבת היכולות של צה"ל. 

הסיכוי האמיתי לעצירת תוכנית הגרעין הוא באמצעות הפלת המשטר או על ידי אילוצו לשנות את מדיניותו בלחץ ההמון. הסנקציות הכלכליות הן האמצעי היחיד שיכול להשיג יעדים אלה. לכן אסור לתת לקהילייה הבינלאומית תירוץ או הזדמנות למסמס את הסנקציות.

לבסוף, וזה אולי הנימוק החשוב ביותר נגד תקיפה עכשיו, בישראל אין כעת קוצנזוס שתומך בתקיפה כחול-לבן. הציבור חש נכון - החרב האטומית של איראן עדיין אינה מונחת על צווארו. הרחוב אינו משוכנע שעיכוב תוכנית הגרעין האיראנית בכמה שנים מצדיק בתנאים הנוכחיים את המחיר בדם ובדמים. גם הממסד הביטחוני שותף להערכה-תחושה שעדיין לא הגיע הרגע שבו ישראל חייבת לתקוף, ושאם לא ייעשה כן לאיראן יהיה נשק גרעיני. אפשר לומר שנתניהו וברק לא הצליחו בינתיים לייצר לגיטימציה ציבורית ישראלית ובינלאומית לפעולה. בתנאים כאלה, מוכיח הנסיון שנצבר בישראל, אסור לצאת למלחמת ברירה.