ארוחה לא חגיגית: מתכון לקלופס

השגרה הברוכה הגיעה, כולם חזרו, החגים נגמרו, הרחובות שוב מלאים ומקומות החנייה שוב הצטמצמו. חג רודף שבת, שבת רודפת חג, גושי האנטריקוט על הגריל התערבבו בדודי מרקי העוף, הסלמון התערבב בבשר הראש, ושוקי הטלה התערבבו עם לשונות הבקר -  מה שנקרא חודש הזלילה הגדולה, ולקינוח, בל נשכח, עוגות הדבש שהתערבבו עם עוגת דבש ואגוזים, בקלאות עם עוגות סולת, ואלו התערבבו בפנקוטות. בקיצור, סמטוחה של אוכל, ובין לבין אי אפשר בלי לאכול בחוץ.

עוד בערוץ האוכל:

• מתכון של יום חולין: אורז עם עוף וירקות
• תן לו בכופתה: 4 מתכונים לכיסונים
• מסבחה של סבתא: מתכוני שעועית בובעס
  

אבל הכל סוף-סוף נגמר, אנחנו בבית, מנסים לשמור בשארית כוח רצוננו על הגזרה, טוחנים ירקות בכמויות, שותים יוגורטים וסופרים קלוריות, מוציאים את הנשמה בחדרי הכושר, צועדים בבקרים ולעיתים גם בערבים. בחוץ הבעיה קשה יותר, לחומוס השבועי אנחנו מוסיפים פריכיות אורז, מסתכלים בקנאה באלו שמצרפים למנה שלהם גם פלאפל. התוצאות מגיעות לאט-לאט, בקצב זחילה, ומשנה לשנה יותר קשה להוריד מה שמעלים בחו"ל ובחגים (הפתרון שלי היה לא לחזור אבל הגברת פסלה אותו על הסף).

גילינו את החומוס של אבו ג'מיל (יפת 76, יפו) במקרה כשחלפנו על פניו בכיוון המפורסמים והרועשים יותר. כשנכנסנו בפעם ראשונה נוכחנו כי טוב - החומוס מעולה, הפלאפל מצוין, בחוץ גריל פחמים קטן שאת בשריו לא ניסינו, אבל טעמנו ושמחנו על החצילים הנקלים עליו להם הוסיפו טחינה ושמן זית. בקיצור, הצליחו לתפוס אצלי את מקום החומוס-פול המסורתי, כמה פשוט ככה טעים, ואפילו עם פריכיות אורז.

חצילים קלויים עם פטרוזיליה, על טחינה(צילום: ירון ברנר)

בפעם האחרונה שאכלנו שם עברה לידינו צלחת שבתחתיתה פיתה קלויה ועליה גבעת חומוס עם בשר בנוסח השווארמה, משהו שאני לא אוכל, אבל אני מתחייב לבדוק את זה עבורכם בפעם הבאה.

המשכנו לחג׳ כחיל, שוב יפו, כיכר השעון - הסלטים מעולים, טריים ומתובלים בעדינות, שום דבר לא אגרסיבי. התפוח עץ החמצמץ שהיה שרוי בשמן זית מעולה הוא דוגמה טובה לכך, וכן הכרובית בטחינה שהיתה מעולה, וגם לבנה עם אגוזים וסלט עלים (רוקט) רענן. בקיצור, 45 שקלים לאדם שאינו מזמין מנה עיקרית זה אחד הדילים הטובים ביותר. אם היו פותחים מוקדם יותר הייתי מגיע לכאן לארוחות בוקר.

יש רק בעיה אחת, הלאפה מהטאבון פשוט עפה לך לפה (כן, לשם לא נכנסתי עם הפריכיות, יש גבול). בשלב העיקרית דילגנו על הקבב המכוסה בצק ושאר הפיתויים, והלכנו על הסיבה העיקרית שגרמה לי לצעוד רגלי לכאן: "צוואר טלה או כתף?" שאלתי את הגברת, "מה יותר שמן?" שאלה הגברת את המלצר (שכן מבחינת אחוזי שומן יש לה נטייה משונה לא לסמוך עלי). "הכתף כמובן", השיב המלצר תשובה מדוייקת.

צוואר ממולא - בתחילת הארוחה(צילום: רפי אהרונוביץ')

אז הזמנו צוואר (הפעלתי על כך את כל כובד משקלי) כמיטב מסורת הז'אנר והוא היה מצוין, וכן גם המושט המטוגן והמיובש על הגריל שאכלו לידנו (מנה שכבר שנים לא ניתן להביס). בסופה של ארוחה ארזנו מחצית ויותר מהצוואר הממולא, אבל לא ויתרנו על כנפה - היה מצוין.

צוואר ממולא - במהלך הארוחה(צילום: רפי אהרונוביץ')

קלופס לקירוב הלבבות

המרכיבים (ל-8 סועדים):

1.4 ק"ג בשר טחון גס

200 גרם אווז מעושן, חתוך לקוביות קטנות

2 בצלים גדולים, קצוצים

בצל סגול, קצוץ דק

4 שיני שום, קצוצות

תפוח אדמה גדול, קלוף ומגורר וסחוט מנוזלים מיותרים

2-3 כפות פרורי לחם

2 כף רוטב וורצ'סטרשייר

3 ביצים

2 כפות צנוברים

1/2 כפית בהרט לקציצות

1/2 כפית כמון

2 כפות צנוברים

4 ביצים קשות, קלופות

5 מלפפונים חמוצים, קצוצים דק

מעט שמן זית לטיגון

אופן ההכנה:

1. מזהיבים את הבצלים הלבנים במעט שמן יחד עם האווז המעושן והשום. מצננים
2. מערבבים את כל החומרים, למעט הביצים הקשות והמלפפונים החמוצים, יחד עם תערובת הבצלים, האווז והשום המוזהבים, עד לקבלת תערובת הומוגנית (ניתן להוסיף מעט פירורי לחם אבל לא להגזים, אנחנו לא רוצים יציקת קלופס אמיתית אלא משהו נימוח).
3. מניחים בתבנית משומנת ארוכה (אינגליש קייק) כמחצית מכמות התערובת, עליה מניחים את הביצים הקשות ואת המלפפונים החמוצים ומעל מכסים במחצית השנייה של תערובת הבשר.
4. מפזרים מעט פירורי לחם מלמעלה ומזלפים מעט שמן זית. מכסים בנייר אלומיניום ואופים בתנור שחומם מראש לטמפ' של 200 מעלות במשך 50 דקות. מסירים את הכיסוי ואופים כ-15 דקות נוספות.
   

כיכר של בשר - קלופס(צילום: ירון ברנר)

אנחנו הגשנו את זה על טחינה שעליה גרגירי חומוס מבושלים (התוכנית היתה להכין חומוס) והאמת שיצא מעולה, הקציץ כבר עם הביצה בפנים, האווז הוסיף ניחוח - כמעט פנטזיה מזרחית.

נ.ב. - ניסיתי לצלם, אבל כמו צלם החתונות (במערכונו של גדי יגיל) יד "אחד סנביץ ובשניה מצלם" - ולא מצליח לי, לא יאומן באיזו מהירות (לפני שהספקתי לנגב ידיים) חוסלה הכבודה. אחרי החגים השאירו אותנו מה זה רעבים.

לאתר של רפי אהרונוביץ' - מייסטר בשר ובעל הטור מר בשר