למה לי פוליטיקה יהודית עכשיו?

רגע אחרי שביבי אמר את דברו החלה שמועה עקשנית להתרוצץ לה בין אייפוניהם של העיתונאים החרדים, שלפיה סגן השר יעקב ליצמן הודיע לנתניהו שתאריך הבחירות האופציונלי ייאלץ להשתנות. לדברי "חרדים שיודעים", התאריך שבחר ביבי ל"יום הבוחר" נופל בול על יום פטירתו של אחד מאדמו"רי חסידות גור: אז גם לעלות לקבר וגם להצביע בקלפי? ליצמן הטיל וטו. זה כנראה לא יהיה מי יודע מה נוח לכמה אלפי חסידי חצר גור.

• עשו לייק לפייסבוק שלנו - וה-wall שלכם יהיה מבסוט
  

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• הכירו: הרב הראל, סבא של מוחמד
• תופעה: אולפנות וישיבות מעסיקות שדכנית בשכר
• ניפוץ סמארטפון = עבודת אלילים/ דעה
  

בנקודה הזו כבר לא משנה אם מדובר באגדה אורבנית שהמציא מוח קודח או באמת לאמיתה. העובדה שהנמענים ראו בסיפור מציאות אפשרית כלשהי, מעידה יותר מכל על יחסי יהודים מאמינים ופוליטיקה. גם אם איראן נושפת בעורפינו, והמיתון הכלכלי העולמי עוד לפנינו, אי-אפשר להתעלם מחלקה של היהדות.

אחות רעה, אחות טובה

העיתוי שבו נפתחה מערכת הבחירות הנוכחית מוצא את היהדות במדינת ישראל באחת מנקודות השפל הגדולות שלה. בסך הכול, אלמנט פוליטי מדרגה ראשונה, מעין שמיכה מסמורטטת וקרועה שכל צד ומפלגה משתמשים בה בכוחניות ובחוסר רחמים לצרכיהם האלקטורליים. מושג שעיקר ייעודו הוא לסחוט, לקושש אהדה או פחד, כסף וכמובן קולות. כן, כולם מדברים בשמה, אבל בעיקר על חשבונה.

לכן, כשהישראלי ברחוב שומע את המילה "יהדות" הוא לרוב בורח לצד השני, ודי בצדק. יהדות היא "כפייה", היא "הכרזת מלחמה" או "אסון לאומי", ולמרבה האבסורד לכל זה לא אחראית היהדות - אלא אחותה המרושעת והחורגת "היהדות הפוליטית". רק שאחרי עשרות שנים, הישראלים כבר לא מבחינים בהבדל. "הדמיון המשפחתי" מתעתע היטב.

בניגוד לאחות הטובה, "היהדות הפוליטית" במדינת ישראל היא לחלוטין לא מורשת לאומית משותפת. היא דבר שאפשר למשש אותו ויש לו מרקם של זקן, ואפשר להקריב לה קורבנות בשם "תקציבים", כשבעצם המטרה הייתה ונותרה - ממש כבימי סוף בית שני העליזים - כיסם של בני אנוש.

ובסופו של יום, בעוד שלושה חודשים פחות או יותר, היהדות הזו גם תיספר ביחידת מידה שנקראת מנדט. אתה יכול להיות בעדה או נגדה, וזה ממש לא קשור לאמונה באל, או במי שלטענתם "מייצגים" אותה (ויש לה כל כך הרבה מייצגים). ואם עוד נותר פנאי בין ייצוג לניצול, אפשר גם למלא אותו בשנאה לכל אחר או שונה, בשמה כמובן.   

מי פה הפסיד

כל זה כלל לא קשור לאהבה שרוכשים לפיוט מבית אבא, או לזיכרון ילדות מסבא. לשיר של אביתר בנאי או שולי רנד, שממש מתחברים אליו. כל זה שייך ליהדות האחרת, זו שנדמה שאף אחד לא סופר, כי אין ממנה אין, ולא יהיו, רווחים או ג'ובים. היהדות הפוליטית של מדינת ישראל היא זו שנכתבת בפינת התוצאה, בתרגיל פשוט של כסף+כבוד+כיפה.

על כן, כשאומרים "יהדות", "תורה" או הסיסמה הכי שחוקה בספר הבוחרים "להחזיר

עטרה ליושנה", לא מדובר פה ביהדות ההיא, אלא באחותה, שתמיד תעדיף עדה ומוצא ספציפיים במיוחד.

נוכח כל האמור לעיל, כלל לא משנה לי מי יקבל הכי הרבה מנדטים. אם ש"ס תשמור על כוחה, אם יהדות התורה תצליח להתעלות מעל הסכסוכים הפנימיים שקורעים אותה מבפנים, או אם יאיר לפיד יקבל מספיק מפוחדים מ"יהדות חורגת" כדי להיות גורם משמעותי בכנסת הבאה? זה גם לא רלוונטי אם מלחמת הסרוגים על "הבית היהודי", ולמי יש מקום בתוכו. מה שבטוח הוא שהיהדות, זו שאני לומדת, מעריכה, מחוברת אליה ומנחילה לילדיי, עומדת להפסיד ובגדול.

בעצם, יש מצב שהיא כבר הפסידה.