לראות את ירושלים ולמות. השבוע לפני
דיווחים מחזית יום כיפור בלי מילה על ההרוגים מצה"ל, טיול אחרון של קשישה לעיר הקודש ודירת ארבעה חדרים בצפון תל-אביב ב-70 אלף לירות. המדינה של פעם בכותרות ובמודעות
לפני 39 שנים מאות חיילים שנשלחו לחזית נהרגו בקרב, אבל בעורף לא ידעו את מחיר המלחמה: בסיני וברמת הגולן נפלו מאות חיילים בימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים, אך בשל הצנזורה הצבאית העיתונים לא דיווחו על כך והתמלאו בכותרות על הישגי צה"ל, לצד תמונה בודדת של שבוי ישראלי. רק שבוע לאחר פרוץ הקרבות פורסם כי חללי צה"ל נקברו בבית עלמין ארעי ופורסם שם אחד בלבד - האלוף אברהם מנדלר, שנהרג בסיני.
- השבוע לפני מהשבוע שעבר: שטר של 500 שקל ומסעדות עד 22:30
ב-8 באוקטובר, היום השלישי למלחמה, בישרה הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" כי חיל האוויר פתח במתקפה בגולן ובסיני. כותרת נוספת דיווחה על "גופות רבות של חיילים מצרים צפות בתעלה".
על-פי הכתבה, המצרים הטילו את חייליהם בהמוניהם לקרב, מבלי לחוס על חיי אדם בשיטה הרוסית והסינית. עם מאות טנקים ואלפי חיילים הם עשו מאמץ אדיר לפרוץ מרחק רב קדימה, אך אבידות גדולות נגרמו להם כבר בקו התעלה, ולעת ערב נבלמה התקדמותם לא הרחק מהגשרים המופצצים שהקימו.
ביום הרביעי למלחמה, לצד כותרות על אלפי חיילים מצרים שנהרגו, החלו להופיע ידיעות על פצועים ישראלים. הרופא הצבאי, סרן ד"ר ויקטור, סיפר אז: "מה שהרופאים והחובשים עשו בעת הטסת הפצועים במסוקים היו מעשים נפלאים, שהצילו חייהם של הרבה פצועים". לדבריו, בוצעו בעת טיסות האוויר "ניתוחים קטנים שהיו דחופים".
למחרת שוב דווח על ההצלחות הישראליות. בגולן הסורים נהדפו אחרי קווי הפסקת האש מ-1967. חיל האוויר גם הגיב לירי טילי פרוג לעבר קיבוץ גבת שבעמק יזרעאל ותקף בלב דמשק. על-פי הפרסום, מטוסי פאנטום ישראליים
זרעו בהלה בבירה הסורית וברדיו דמשק נשמעו היטב זעקותיה של הקריינית. 150 מטוסים מצרים וסורים הופלו בימים הראשונים של המלחמה.
והיו גם סיפורים לא שגרתיים משדה הקרב. צלם שעלה על ספינת טילים כדי לתעד את פעילותה תיקן את התותחים שלה שהתקלקלו. עודד עגור, שהיה על ספינה שהתקרבה לספינות סוריות, הבחין מעמדת הצילום כי יש תקלה במערכת התותחים. הוא ניצל את הכשרתו כלוחם ימי ותיק ותיקן את התקלה - למרות הסקפטיות של אנשי הצוות. אפילו מפקד חיל הים הודה לעגור, שעשה זאת ביום הולדתו ה-38.
ביום שאחרי בישרה הכותרת על כך שצה"ל נמצא בטווח תותחים מדמשק ועל חרדה רבה בבירה הסורית. הרמטכ"ל המצרי אמר כי גם אם צבאו יובס, הכבוד הערבי מ-1967 תוקן. באותו יום פורסם על חייל, עולה חדש, שניצל במוצב שכבשו הסורים ברמת הגולן. החייל סיפר כי הוא אחז במשך יומיים את ספר התורה של המקום. כשחיילי צה"ל כבשו שוב את המוצב, אמר להם החייל "ספר התורה הציל אותי".
ב-14 באוקטובר דווח כי כוחות צה"ל מתקרבים לדמשק ורעמי התותחים הישראלים נשמעים היטב בבירה הסורית. בחזית סיני אמר אז אלוף פיקוד הדרום דאז, שמואל גונן (גורודיש) כי אבדותיהם של המצרים במלחמה הזו גבוהות בהרבה מאשר במלחמת ששת הימים, שש שנים קודם לכן. הוא אמר כי המצרים מאבדים מדי יום אלפי אנשים ועשרות טנקים.
באותם ימים, חג סוכות, פורסם כי חיילים רבים - למרות המלחמה - לא ויתרו על מצוות הישיבה בסוכה. חיילי תותחנים הצמידו ארבעה תותחים זה לזה, קירבו את קניהם הארוכים זה לזה ומעל פרסו רשת הסוואה והקימו סוכה. חייל אחר הבחין בעצי הדקל שליד אל-עריש. הוא עיכב את השיירה בכמה דקות וגזם מהם לולבים כשרים למהדרין.
רק למחרת, יותר משבוע לאחר פרוץ הקרבות הקשים בסיני ובגולן, פורסמה ידיעה כי חללי צה"ל נקברו בבתי עלמין ארעיים. לא נמסר מספרם של ההרוגים ובטח לא שמותיהם ותמונותיהם.
המשורר חיים חפר כתב אז מקאמה, שכותרתה "השורה הארוכה", שבה התייחס לקורבנות המלחמה. "הולך האב שבנו נפל במלחמת השחרור והולכת האם אשר בנה נפל במלחמת ששת הימים. הם נכנסים לחדר המדרגות, מצלצלים בפעמון, שומעים את הצעדים הרועמים. הדלתות נפתחות, הם מביטים בפני האשה ואומרים בקול אובד בין הכאב והרחמים 'באתי להודיע' וכבר עיניה נפערות באימה. 'באתי להודיע' והוא מושיט כבר את היד לנחמה. 'באתי להודיע', אוי ארור אתה אלוהי המלחמה".
1943: ישראל מתייחדת עם זכר טשרניחובסקי
באמצע אוקטובר 1943 מת שאול טשרניחובסקי והוא בן 68. "בלי הספדים, בלי פרחים עם אחי הסופרים", הוא הובא למנוחות בבית העלמין הישן של תל-אביב. אלפי מתאבלים הלכו מורכני ראש אחר הארון ברחובות, לאורך החנויות הסגורות ברחוב אחד העם, אלנבי וביאליק. המנחמים מילאו את בית הקברות וגם את הרחובות הסמוכים.
באותו שבוע דווח על גורלם של יהודי איטליה, שגירושם לפולין החל. ב"ידיעות אחרונות" נכתב כי מדובר בבשורת איוב לעם ישראל. העיתון ציטט פרסומים מכלי תקשורת בבריטניה ושוויץ על מעצרם של היהודים ברומא ובעוד מקומות במדינה. באותו יום ניחתה גזרה גם על יהודי העיר בוקרשט ברומניה, שקיבלו הוראה לעבור ולעשות עבודת כפייה.
בחזית המזרח התנהלו באותם ימים קרבות באזור העיר קייב. על-פי הדיווחים אז, הכוח הגרמני נשבר ואם הנאצים לא יסוגו "מצפה להם סטלינגרד שנייה".
1954: הבנקאים חגגו וגם הפורצים
באוקטובר 1954 דווח על שוד בנק יוצא דופן במיוחד. קופת בנק הלוואה וחסכון בפרדס חנה נפרצה בזמן שכל העובדים היו בשמחה בביתו של מנהל הסניף. הפורצים הגיעו תחילה לביתו הרק של הקופאי, משם לקחו את מפתחות הכספת. באין מפריע הם הלכו לסניף וגנבו 6,000 לירות.
ועוד חדשות לא שיגרתיות. 200 בני 60 ומעלה מבאר-שבע יצאו לטיול ברחבי הארץ. בין חברי הקבוצה קשישה בת 101, שבקשתה היחידה הייתה לראות את ירושלים לפני מותה. את פני הקבוצה קיבל לא פחות מאשר ראש העיר ירושלים דאז, יצחק קריב.
ואם זה מפתיע מישהו, גם אז הבירוקרטיה הישראלית חגגה. בעל מכולת משכונת בת-גלים בחיפה, שהמתין במשך זמן רב בתור לפקיד השומה, אמר בזעם כי הוא מחזיק במגרש במקום שבו נמצא בית העלמין של העיר. הפקיד לקח את הדברים ברצינות וחייב את האיש בתשלום מסים עבור המגרש, שלא היה בבעלותו, בבית העלמין.
1965: פולה מאחלת לזקן יותר מ-120
הפרסומות מאז מזכירות לנו את מחירי הנדל"ן שנראים צנועים בהשוואה לימינו. באוקטובר 1965 הוצאו למכירה דירות בשכונת נוה אביבים בתל-אביב. דירת שלושה חדרים חדשה בצפון העיר עלתה 55 אלף לירות. מי שרצה דירת ארבעה
חדרים נאלץ להיפרד מ-70 אלף לירות. (23 אלף דולר של אז)
השבוע, ב-2012, בלוח winwin הופיעו דירות שלושה חדרים בשכונה זו למכירה במחירים שבין 1.8 מיליון ל-2.5 מיליון שקלים. על דירת ארבעה חדרים מבקשים המוכרים בין 2.5 ל-3.2 מיליון שקלים (בין 650 ל-800 אלף דולר).
ומה עם כלי רכב? סוסיתא סטיישן נמכרה ב-10,647 לירות. סוסיתא מסחרית וסוסיתא טנדר עלו פחות.
גם אז ניסו ארגוני הטרור לגייס ערבים-ישראלים. כוחות הביטחון עצרו אז שני צעירים מאבו-גוש ובית צפפה, לאחר שאחד מהם ביקש עשרות תמונות מצלם ירושלמי ממצעד צה"ל ביום העצמאות. התמונות, אגב, יועדו לירדנים.
דוד בן-גוריון חגג באותם ימים את יום הולדתו ה-79 בצריף שבשדה בוקר. נינוח, בחולצה לבנה, חגג "הזקן" את המאורע. רעייתו פולה כיוונה את האורחים לחדר העבודה, שם הגישה להם עוגות ושתייה קרה. "עד 120", היא איחלה, אבל מהר מאוד הוסיפה "אך זה לא מספיק".
1987: אידה נודל בארץ
אידה נודל, אחת מאסירות ציון בברית המועצות, הגיעה באמצע חודש אוקטובר 1987 לארץ. את פניה בנתב"ג קיבלו ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר, וממלא מקומו שמעון פרס. "אכן זה הרגע הגדול של חיי", אמר נודל הנרגשת. "אני בבית עם בני עמי וברור שאני נרגשת ומי אבכה". כמה ימים לאחר מכן סיפרה נודל ל"ידיעות אחרונות" כי היא "כל כך אהובה ורצויה כאן".
באותם ימים נרצחה ברחוב ארלוזורוב בתל-אביב אשה בת 69, שירדה לחדר האשפה. גופתה של האשה, שגם נאנסה, נמצאה בתוך סוכה. במשטרה העריכו כי הרוצח הוא סוטה מין.
והיו גם בשורות טובות. כל השכירים במשק קיבלו תוספת שכר של בין 44 ל-116 שקלים. מי שעבד במגזר הציבורי קיבל תוספת של בין 100 ל-152 שקלים.
1998: מכנסיים הקפיצו את הצבא
בבאר שבע מצאו שוטרים שני פורצים כשהם מסתתרים בבית בובות. השוטרים המשועשעים שאלו האם "יש מישהו בבית,"? ומיהרו לקחת את ה"דייר" למקום מרווח קצת יותר - תא המעצר.
ומה קורה כשחייל שוכח מדים בטרמפיאדה? כוחות הביטחון הוקפצו לתחנת איסוף בדרום, לאחר שבמקום נמצאו מכנסיים צבאיים. במהלך החיפושים שנערכו, בשל החשש כי נחטף חייל, הגיע צעיר למקום ושאל "ראיתם מכנסיים?". בחפ"ק נשמו לרווחה ומסרו לחייל אחר כבוד את המכנסיים האבודים.
באזור הצפון עלו באותם ימים באש כ-3,000 דונם של עצי חורש ויער. בכיבוי הדליקות השתתפו מאות כבאים, עשרות מכוניות כיבוי, ארבעה מסוקי "יסעור" של חיל-האוויר ושישה מטוסים קלים, שהמטירו כ6,000- קוב מים מהאוויר על הלהבות. ומי אשם? מטיילים וגם מזג האוויר השרבי ששרר באותו יום.
לפנייה לכתב/ת 
