סיר השיירה: ארנולד'ס
מסעדת שף כשרה, גלילית ומתמקדת בבשר? כן, יש דבר כזה, והוא מתחבא בנתיב השיירה, מושב ציורי ורומנטי להחריד, כולל מטע של בננות בכניסה לחניה. אריאנה מלמד מדווחת ממסיבות היום הולדת 5 למסעדת ארנולד'ס
עוד בערוץ האוכל:
- להכין ולמרוח: ממרחים ביתיים מהטבע אורז לסושי מושלם: מדריך להכנה ביתית
- שווה את הכסף? הארוחה היקרה בישראל
המקומיים, כולל אמתכם הנאמנה, עוטים על פניהם ארשת ציונית נחושה ואומרים, בלווית הסברים ארוכים, שהגליל עדיין לא בנוי לחידושים קולינריים יוצאי דופן, אבל מספר המסעדות המצוינות בו עולה בהתמדה. עמוק בלב פנימה יודעים המקומיים שצריך להוסיף תפילה: ושלא יסגרו לעולם.
שלא יתחלפו, שלא יתייאשו, ושיוציאו לנו שם טוב לא רק בגלל חומרי גלם מעולים אלא גם בגלל מה שאפשר לעשות איתם, לעזאזל.
במובן זה ארנולד'ס היא תופעת טבע. כבר בת 5, שזה כמעט ענתיקה במונחים מקומיים, ועדיין מצליחה להעלות חיוכים על פני סועדיה כל ערב חוץ משבתות וחגים. מסעדת שף כשרה, גלילית ומתמקדת בבשר? כן, יש דבר כזה, והוא מתחבא בנתיב השיירה, מושב ציורי – פסטורלי – רומנטי להחריד, כולל מטע של בננות בכניסה לחניה. וטעים שם, טעים רצח.
פודי'ז שוכני הבועה במרכז הארץ מוזמנים להרים גבה. "אין דבר כזה בשרים כשרים גורמה", ימלמלו בידענות ויבוזו לי. ובכן, יש ויש, ותחת ניצוחו של אורי ארנון ההוכחה תמהר להגיע לצלחת שלכם במגוון גדול של חיות שירדו מהגריל וידו הטובה של אורי מלווה אותם בבטחה לעוד ועוד סועדים מרוצים לגמרי.
אמת, שמרנות היא תכונה משותפת לסועדים הקבועים של הפריפריה: אנחנו לא נתלבש יפה ונעמיס את המשפחה על האוטו כדי לנסוע לנתיב השיירה ולעבור שם ניסויים מרתקים בבלוטות הטעם.
למודי סבל, רחוקים מלב העניינים, אנחנו לא הרפתקנים. לעומת זאת, אותן משפחות ממש כולל הילדים והאוטו ממשיכות להגיע לארנולד'ס בקצב מסחרר שאפילו מאפשר לשף אורי לפתוח בקרוב סניף ברמת ישי.
כסועדת וותיקה שמחתי לשמוע שלכבוד יומולדת 5 הגיע גם פרגון מחברים. אורי אסף את השפים רורברג, ארז קומרובסקי, אורי ירמיאס (אורי בורי), דוחול ספאדי (דיאנה) וגם את הילה אלפרט, אישה של אוכל, הביא כדי לחגוג בסדרה של ערבים שכל אחד מהם הוא יצירה עצמאית של השף האורח.
לא רציתי לבדוק כיצד מתמודדים האחרים במגבלות הכשרות, וכיוון שאלפרט היא היחידה מביניהם בלי קילומטראז' של שפית, הלכתי לראות מה ייצא במטבח מהיצריות, החושניות והפראיות שלה בתוספת חוסר יכולתה המוכח לרקוד עם כוכבים. הפתעה: יצא אוכל מקסים. לו מנות ידעו לחייך, לאלה של אלפרט היו גם גומות ונמשים והן היו יכולות להסתכל עליכם מהצלחת במאור פנים שובב, ילדותי ומשובב נפש.
אחת הבעיות הגדולות של אנשים שכותבים על אוכל היא הצורך למצוא דימויים שיעבירו את חוויית הטעם מבלי שהקורא יטעם. במקרה של אלפרט זה קשה במיוחד כי האוכל שלה לא מתכתב עם שום קלישאה מוכרת, למעט אחת עליה נעמוד בהמשך. צריך אפוא לפרט.
אל השולחן הגיעו דברים משעשעים: צנוניות בכבישה אסייאתית, סלסלת עגבניות ומנגו ורימונים עז טעם עם הרבה כוסברה ופלפל חריף ירוק. מלכתחילה היה ברור שאלפרט בועטת במסורות קולינריות, וזה ימשיך גם במרק קרם נקטרינות קטיפתי עם רסיסי מוסר בוטרגו, בטורטליני מצוינים במילוי מחית ארטישוק ובראשונה מבין העיקריות: קורקבנים קונפי עם תפוחי אדמה, עגבניות וטעם מובהק שטעטעל.
כשכבר לא היה כוח לכלום, הגיעו צלעות כבש מושלמות, אבל זו לא חוכמה: חומר הגלם הזה הוא מן הסימנים המובהקים מאיכות גלילית. מה שקרה מתחתיו היה הפתעה בדמות פירה ארטישוק ירושלמי בצבע חום עשיר, שהתקבל ממעיכת ארטישוקים צלויים עד מקורמלים. זה מסוג הדברים שאדם שואל את עצמו, איך לא חשבו על זה קודם.
הקינוחים, קרם מנגו וגנאש שוקולד נהדר וקרמבל תפוחים ופירות יער, היו מעשי ידיה של אחותו של השף, בעצמה קונדיטורית. הנחות העונג שלנו היו הד לפרצופים המרוצים שראינו בתוך המסעדה, ביושבנו על המרפסת בחוץ.
אצלנו בגליל, בניגוד למדינת תל אביב, לא נהוג לצאת לאכול מדי ערב, בוודאי לא לארוחת טעימות שכזו שמתומחרת ב-250 שקלים לסועד (כולל יין חופשי). המחיר הוגן, כושר ההשתכרות בפריפריה – הוגן הרבה פחות.
אנשים מתוחכמים מאיתנו, וודאי יש המון כאלה, מוזמנים לדגום את יצירותיהם של קומרובסקי וספאדי ולהצטרף אלינו באיחולים לארנולד'ס על עצם העובדה שהיא מחזיקה מעמד כל כך יפה – וכל כך טעים.
ארנולד'ס, נתיב השיירה, טלפון 04-9522211.
לפנייה לכתב/ת 
