כשהאופנובנק טעה ונתפס. השבוע לפני

לפני 26 שנים, ב-16 באוקטובר 1986, יצאו מטוסי פנטום של חיל האוויר למשימת הפצצה שהייתה אז שגרתית בלבנון. במהלך הפעולה התרסק אחד המטוסים. בתחילה סברו כי מחבלים הפילו אותו, אך מאוחר יותר התברר כי מדובר בפיצוץ תחמושת שנשא עליו המטוס. כך התחילה הפרשה שלא נגמרה עד היום, כישלון כואב להחזיר הביתה שבוי ישראלי.

השבוע לפני, כתבות קודמות:

• שטר של 500 שקל, מסעדות עד 22:30
• לראות את ירושלים ולמות
  

(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)

הטייס והנווט נטשו לפני ההתרסקות. הטייס חולץ בפעולה נועזת על-ידי צוותי מטוסי קרב והוחזר בשלום לישראל. הנווט הוגדר נעדר.

 דובר צה"ל פרסם אז הודעה כי נעשים כל המאמצים להחזיר את הנווט לישראל ושהודעה נמסרה למשפחתו. שמו של הנווט, רון ארד, לא פורסם אז.

כמה ימים לאחר שארד נפל בשבי הודיעו כמה ארגוני מחבלים כי הוא נמצא בידיהם וכי הועבר לשטח הנמצא בשליטת הסורים. כבר אז הם דיברו על עסקה שבמסגרתה ישוחררו מחבלים הכלואים בישראל תמורת הנווט. במקביל, בלבנון טענו כי המטוס הופל ובצידון נערכה תהלוכה שבה נשאו המשתתפים את שברי הפנטום.

בימים שלאחר נפילתו של ארד בשבי התפרסמו בכלי התקשורת בעולם דיווחים סותרים על חוטפיו ומיקומו. גורמים ישראלים העריכו אז כי הוא מוחזק בידי אנשי אמל. כמה ימים לאחר מכן אישר נביה ברי, ראש אמל, כי ארד - ששמו טרם פורסם בארץ - מוחזק בידו. מאז הוא עבר כנראה כמה ידיים, אולם ישראל החמיצה את ההזדמנויות לשחררו. עם השנים אפסה כמעט התקווה, אך רון עדיין מוגדר נעדר.

יום לפני שרון ארד נפל בשבי אירע פיגוע גדול סמוך לכותל המערבי. לאחר טקס השבעתם ברחבת הכותל, טירוני חטיבת גבעתי יצאו יחד עם בני משפחותיהם לכיוון שער האשפות. כמה מחבלים יידו לעברם רימוני יד. התוצאה הייתה מחרידה. אב של טירון נהרג, 10 בני-אדם נפצעו קשה ו-59 נפגעו קל ובינוני. באש"ף מיהרו לקחת אחריות על הפיגוע.

באותם ימים עסקה התקשורת העולמית בכוכב הכדורגל דייגו ארמנדו מראדונה, נגדו הוגשה תביעת אבהות מצד צעירה איטלקית מנאפולי. הכדורגלן, ששיחק אז באיטליה כמה חודשים לאחר שזכה עם נבחרתו בגביע העולם במכסיקו,

 אמר: "הייתי מעדיף שיאמרו שאני הומוסקסואל או נרקומן, מאשר יעלילו עליי את סיפור האבהות, שנגדו אינני יכול להתגונן".

מראדונה סירב לעבור בדיקת אבהות. רק בהליך הגירושים שלו, כ-18 שנים מאוחר יותר, הודה אליל ההמונים שהוא אכן אביו של אותו ילד, שנקרא על שמו. דייגו סינגרה הפך גם הוא לכדורגלן מבטיח, אך אף שזומן לנבחרת הנוער האיטלקית הידרדר בהמשך לליגות נמוכות וכיום משחק בארגנטינה.

ובאותו שבוע ניסה צעיר הודי להתאבד בצורה לא שיגרתית. נאוש קומאר טאוויטה ניסה לשים קץ לחייו על-ידי אכילת לטאה. כשכשל הוא ניסה דרכים שונות, כמו לקפוץ מבניין. הסיבה הייתה שלא הורשה להתחתן עם אהובתו.

המצוד ששיגע את המדינה

ב-18 באוקטובר 1990, אחרי ששדד יותר מ-20 סניפי בנק בשיטה דומה, נלכד סוף-סוף רוני לייבוביץ', מי שכונה האופנובנק והסעיר את המדינה. הוא לא נתפס על חם בשעת מעשה, אלא ממש במקרה. אזרח הבחין בגבעתיים באופנוע שלוחיות הרישוי שלו היו מכוסות בסרט בידוד שחור ודיווח על כך למשטרה.

מסוק משטרתי וניידות הוזעקו לאזור, אך האופנובנק לא ויתר ונמלט. על-פי התיאור אז ב"ידיעות אחרונות" לייבוביץ' כמעט פגע בשוטר.

 השוטרים ירו לעברו, אך לא פגעו. בסופו של דבר קפץ קצין משטרה, מפקח משנה מאיר פרסקו, מהמסוק המשטרתי על החשוד שהגיע לבית הוריו ברמת-גן, אך נפצע קל.

מי שלכד את לייבוביץ' היה קצין הסיור אבי הררי, שהשכיב את האופנוען על הרצפה וכבל את ידיו באזיקים. "מה אתם רוצים ממני? זה הבית שלי", אמר אז השודד המפורסם לשוטרים. כמה ימים לאחר מכן פורסם כי אביו של לייבוביץ' שלח לבנקים שנשדדו המחאות בשווי כולל של 347 אלף שקלים.

בהמשך הודה האופנובנק במעשים ונידון ל-20 שנות מאסר. העליון הקל בעונש וקיצץ שש שנים. לאחר שמונה שנים מאחורי סורג ובריח שוחרר לייבוביץ', לאחר שנוכה שליש מתקופת מאסרו. בשנים האחרונות הוא מרבה להרצות על סיפורו המרתק וגם יש לו אתר עם מדריך להישרדות בכלא.

מתח נפשי כי לא קולטים ערוץ 1

זווית אחרת של הסכסוך הניבה באוקטבור 1976 כותרת ולפיה בתוך 103 שנה, בשנת 2079, יהיה רוב ערבי מהירדן לים התיכון. מחקר שנערך על-ידי ספריית הקונגרס האמריקני קבע כי הדבר יכול להימנע אם תהיה עלייה גדולה, כמו שהחלה מברית המועצות לשעבר יותר מ-10 שנים לאחר מכן. בנוסף נכתב כי אם ישראל תמשיך לשלוט ביהודה ושומרון הדבר יקרה בשנת 2041.

ב-1976 סערה ישראל בשל פרשת ידלין, שבמסגרתה הודה בהמשך אשר ידלין - מבכירי מפלגת השלטון, המערך - בשוחד. שר המשטרה דאז, שלמה הלל, הציע בראיון ל"ידיעות אחרונות" לקבוע כללים שימנעו פרסום לפני מעצר. היום כבר אסור לפרסם שם של חשוד, אלא אם כן הובא בפני שופט או שחלפו 48 שעות מחקירתו.

ועוד באותה שנה - שלושה תושבי אשקלון עתרו לבית המשפט נגד רשות השידור, לפטור אותם מהחצי השנייה של האגרה. הם טענו כי במשך ארבעה חודשים הם אינם קולטים טוב את השידורים, והדבר גורם להם "מתח נפשי, איבוד זמן, בזבוז כסף על טכנאים, מניעת הנאה לילדיהם והפרעה ללימודיהם".

באוקטובר 1956 בדק מבקר המדינה את הנעשה בעיריית תל-אביב. הוא מצא בין היתר כי פקידי העירייה מרבים לשתות תה, לאכול ולפטפט בינם לבין עצמם. הם גם נכנסים "מחוץ לתור" לסדר עניינים פרטיים, וכן נמצא שאין הקפדה על התור בקבלת הקהל.

כ-100 קילומטרים צפונית משם הציגה עיריית חיפה את התלונות הבלתי שגרתיות, בדומה אולי לפרסום מהשנה. אחת מ-250 התלונות המגיעות לעירייה מדי יום בדואר תושב העיר התלונן נגדו שכנו המרעיש. לא פורסם מה הייתה התגובה של ראש העיר דאז, אבא חושי.

ועוד בחיפה. כבר ב-1965 - שש שנים לאחר חנוכתה - התקבלו נתונים כי הכרמלית בחיפה רק מנוצלת בחצי מכוח ההסעה שלה. הוצאות הרכבת שבהר באותה שנה הסתכמו ב-2.5 מיליון לירות, בעוד שההכנסות היו פחות ממיליון. בכרמלית הלינו על שיתוף הפעולה עם אגד. בינתיים הכרמלית היא הרכבת התחתית היחידה בישראל, בעוד יתר התוכניות עדיין בעיקר על הנייר.

באותו חודש התברר שלא רק בני-אדם שודדים. אשה שהלכה ברחוב דיזנגוף בתל-אביב התלוננה במשטרה כי כלב התנפל עליה, חטף מידה אפודת צמר וגם ניסה לקחת את ארנקה. מיד לאחר מכן ברח לעבר אדם שעמד בקברת מקום.

 במשטרה חשדו אז כי הגבר אימן את הכלב לשדוד וברחבי העיר נערכו סריקות אחר השניים. לא ברור אם נמצאו, אך סביר להניח שהשודד על ארבע כבר אינו איתנו ב-2012.

בפינת הנדל"ן, באוקטובר 1956 הוצאו למכירה דירות 2 חדרים חדשות במרכז בת-ים במחיר של 4,000 לירות. מי שרצה דירה מרווחת יותר של 2 וחצי חדרים נאלץ לשלם לא פחות מ-4,500 לירות. בתל-אביב הוצאו למכירה דירות חדשות בין הרחובות בארי וארלוזורוב, במקום שבו יש גן ילדים, כבישים, מדרכות, שבילים וגינות. שם אמנם לא פורטו המחירים במודעות, אך דובר בדירות של 2 ו-2 וחצי חדרים ואפילו בדירות מרווחות במיוחד של 3 חדרים.

לקראת סיום נחזור לתקופה שלפני קום המדינה. באוקטובר 1947 התפרסמו לא מעט ההערכות לגבי אופי ההצבעה על תוכנית החלוקה באו"ם, חודש לאחר מכן. בברית המועצות אמרו שיש רוב לתוכנית ובארצות-הברית ניסו לשכנע את הבריטים לתמוך בהצעה.

בינתיים צבאות ערב לא ישבו בשקט. הממשלה המצרית שלחה דיוויזיה שבה 7,000 חיילים לחצי האי סיני, בהתאם להחלטת הליגה הערבית לנקוט צעדים צבאיים לאורך גבולות ארץ ישראל.

שנה קודם לכן צברו גנבי ארץ-ישראל תעוזה. אלמונים פרצו לצרכנייה בבניין המשטרה ברחוב השחר בתל-אביב וגנבו מצרכים שונים. והיו באותה שנה גם חבלות. קו הטלפון התת-קרקעי בין חיפה לתל-אביב נותק באזור חדרה על-ידי אלמונים. זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה נפגעה התקשורת הטלפונית. היום יש האקרים.