נביאי השקר של ההפסד: יפה שתיקה לפרשנים
כמה ביכו את מלחמת לבנון השנייה, אך אפקט ההרתעה הושג בה. כמה צחקו על עמיר פרץ - אך "כיפת ברזל" הצילה חיים. רגע לפני שמבכים את הפסקת האש, זכרו כי אין נבואה לישראל. אם תחכו בסבלנות, אולי תגלו שניצחנו
גם אם הפסקת האש תימשך לטווח רחוק, עדיין לא נדע דבר על השאלה האם הושגה המטרה. חבל על כל הניסיונות לפרש. כל אלה שנצרו את עטם ברעש הטילים, פותחים עכשיו בשטף אדיר של דעות, וחלק גדול מהם מנסה לגמד את הישגי ישראל, ולהעצים את מצרים ואת האויב החמאסי. מקצת הסיבות קשורות לבחירות, ומקצתן להשקפות מושרשות.
>> כניסה מהירה לפייסבוק שלנו - כאן! <<
אין נביאים בימינו, ומי שיטען אחרת לא מכיר את הרמב"ם (בהלכות מלכים פרק י"ב) שאומר כי "כל אלו הדברים... לא ידע האדם איך יהיו, עד שיהיו". המקור נמצא בספר דברים (סוף פרק י"ח), שם נאמר כי רק במבט לאחור אפשר לדעת מי היה נביא אמת. כל הדעות והפרשנויות אינן יכולות לגעת באמת מסיבה פשוטה מאוד: רק בעוד כמה שנים נוכל באמת לדעת משהו (וגם אז יהיו ויכוחים על הפרשנות). הנה כמה דוגמאות:
מי ממומחי הביטחון יבקש סליחה מעמיר פרץ?
המוני ישראלים לעגו לעמיר פרץ כשר ביטחון שלא ידע להסיר את המכסים מן המשקפת הצבאית שניסה להשקיף בה, והוא עזב את תפקידו במבוכה לא קלה לאיש ציבור. והנה התברר, שעמיר פרץ היה שר הביטחון שהתעקש על "כיפת ברזל" מול כל הקצינים והמומחים, שבוודאי ידעו טוב ממנו להשתמש במשקפת, ועוד בכלים רבים.
האם מישהו מכל הידענים של אז, יקום כעת באומץ, ובמבט לאחור יבקש סליחה מעמיר פרץ, לאור הצלחתה המרשימה של "כיפת ברזל"?
מי יבקש סליחה ממפוני גוש קטיף?
במבט לאחור כבר כולם יודעים שההתנתקות מעזה הייתה כישלון חמור, קרוב לתבוסה צבאית, שמפקד עטור ניצחונות
והישגים כאריאל שרון, הנחיל למדינת ישראל בסוף דרכו כמנהיג וכראש ממשלה. כל הירי מעזה והתעצמות חמאס היו תוצאה של הכישלון ההוא. את זה אפשר היה אפילו לצפות מראש.
לא רק מתיישבי גוש קטיף ותומכיהם אמרו זאת – גם יצחק רבין כראש ממשלה אמר לי שהוא תומך בגוש קטיף, כי זהו המחסום היחיד בפני השתלטות הטרור של חמאס, וכך אמר גם בנאומו האחרון בכנסת.
האם מישהו מכל אלה שתמכו בהתנתקות, יקום באומץ ובמבט לאחור יבקש סליחה ממתיישבי גוש קטיף, שהתנדבו לחיות את חייהם כחיץ חי בין ערי הדרום ובין הטרור?
מי יודה שמלחמת לבנון השנייה הצליחה?
גל של ביקורת שטף את הארץ כולה נגד הניהול הכושל של מלחמת לבנון השנייה, והגל הניב ועדת חקירה שזעזעה את אמות הסיפים, ובמידה רבה של צדק. אבל מישהו יכול להסביר מדוע לא פתח חיזבאללה חזית שנייה מצפון לעזרת אחיהם שבעזה בשבוע האחרון? הן לא היה זמן טוב יותר ללחוץ על ישראל, מאשר בשבוע האחרון. הרי אין לנו עדיין די סוללות להגנה מפני טילים קצרי טווח בדרום ובצפון גם יחד, והיה ברור שזה רגע של מבחן.
לנגד עינינו הפקירו חיזבאללה ואיראן את עזה לדמם לבדה מול ישראל, ופירוש הדבר הוא שמלחמת לבנון השנייה, במבט לאחור, הייתה ניצחון ישראלי הרבה יותר גדול ממה שחשבנו כולנו אז, והשיגה הרתעה ושקט משמעותיים מאוד. לעומת זאת, "עופרת יצוקה" היה במבט לאחור כישלון ברור כמעט בכל קנה מידה.
אבו מאזן התאכזב, וגם כמה ישראלים
האם "עמוד ענן" השיג את מטרתו העיקרית - שקט יציב לאורך זמן בדרום, והרתעת האויב לארגוניו ממלחמת התשה נוספת? האם אפשר היה לפעול אחרת, ולהשיג יותר?
רק בעוד כמה שנים נוכל אולי לדעת את התשובה, ואין טעם להיגרף בזרם הפרשנויות הצפוי כעת. אבל ככל שנציג ביטחון עצמי רב יותר, כן רב הסיכוי למצות מן המערכה הזאת את הישגיה הראשוניים הגדולים, ולצרוב אותם בתודעה שלנו, ואולי גם בתודעת אויבינו. אם ניגרר אחרי רגשות אכזבה ותסכול, זה עלול להשפיע לרעה על האופן שבו יראו גם אויבינו את תוצאות המערכה מעבר ל"חגיגות הספונטניות" שלהם.
רבים בתוכנו מבכים את החלשת אבו-מאזן וחיזוק החמאס, וברור שברמאללה קיוו לחזור לעזה על גופם של חיילי צה"ל הלוחמים במסירות גוף ונפש. לצערי, אני שומע גם ישראלים שחושבים שחיילי צה"ל היו צריכים לכבוש את עזה (במחיר קשה וכואב, כאשר אני אינני רוצה להקריב אפילו חייל ישראלי אחד), למען אבו-מאזן ולמען מדינה פלסטינית עצמאית. ברגע זה, אני שוב מתחזק בהעדפתי שתי אוטונומיות פלסטיניות נפרדות, מבלי לסכן את ההתיישבות הישראלית ביהודה ובשומרון. אולי במבט לאחור, בעוד כמה שנים, נדע מי צדק - ואולי גם אז לא נוכל לדעת.
ומילה לשלושת בניי שגוייסו
חיילי הסדיר והמילואים, שנערכו לפעולה הקרקעית הגדולה מסביב לעזה (וביניהם שלושת בניי שבמילואים):
אם אמנם ישתרר שקט בדרום, תהיה זו תוצאה מובהקת של המלחמה שלכם. המלחמה איננה רק הקרבות – המלחמה שלכם התחילה מן הרגע שבו התגייסתם והתארגנתם!
משירותי הצבאי אני זוכר היטב את תחושות האכזבה והתסכול, כאשר היציאה לקרב נעצרה. גם אנו חשבנו לא פעם ש"השגיאה הזאת עוד תעלה לנו במחיר כבד", ולא פעם טעינו בהערכתנו כזאת.
אל תיגררו אחרי רגשות אכזבה. כשליחים של כולנו הנכונים לכל משימה – כולנו מצדיעים לכם! הלוואי שלא נצטרך לשלוח אתכם שוב לאותה המערכה.
לפנייה לכתב/ת 
