דו"ח: הממשלה הפקירה את הדיור לכוחות השוק
דו"ח מרכז אדוה מטיל את האחריות ליוקר הדיור על הממשלות האחרונות. לפי הדו"ח, בעשור האחרון קטן תקציב משרד השיכון בכ-7 מיליארד שקל. עוד עולה מהדו"ח כי בין 1988-2011 עלה מדד מחירי הדירות ב-815%, בעוד שמדד המחירים לצרכן עלה ב-350%. הפתרונות: מענקים לרכישת דירות וסיוע בשכר דירה
דו"ח של מרכז אדוה, שעוסק במחקר חברתי-כלכלי ובקידום השוויון בחברה הישראלית, מטיל את האחריות על המאפיין הבולט ביותר של המצוקה החברתית בישראל של ימינו לפתחן של הממשלות האחרונות. הדו"ח קושר בין גודל תקציב משרד הבינוי והשיכון לעלייה של מחירי הדירות.
כתבות נוספות על יוקר הדיור בערוץ הנדל"ן :
- "מחירי הדיור גבוהים כי מעדיפים לבנות משרדים"
- השמאי הממשלתי: עלייה של 3% במחירי הדירות
- חשש בבנק ישראל: מחירי הדירות שוב יזנקו
- גפני: אין בשורות לשוק הדיור בתקציב 2013
מחברי הדו"ח - המנהל האקדמי של מרכז אדוה, הסוציולוג ד"ר שלמה סבירסקי, והכלכלן עדי סופר - משרטטים קו ישיר בין צמצום ההוצאה התקציבית של הממשלה על סיוע לדיור, לבין ההתייקרויות של השנים האחרונות.
בעקבות הירידה בהיקף העלייה מברה"מ לשעבר בסוף שנות ה-90, ולאחר מכן ביתר שאת בעקבות מדיניות צמצום החוב הממשלתי שהונהגה ב-2003, ירד היקף הסיוע שהעניקה המדינה לציבור בתחום הדיור, עד לרמות נמוכות בהרבה מאלו שהיו מקובלות לפני גל העלייה המדובר.
ב-2011 תקציב משרד הבינוי והשיכון היווה 0.72% מתקציב המדינה - נמוך מן השיעור המקביל ב-1988 (0.94%) ונמוך בהרבה מן השיעור ב-1995 (5.14%), כאשר גל העלייה היה בעיצומו. הקטנת תקציב משרד השיכון פגעה בעיקר בסיוע לציבור, שבא בצורת משכנתאות מסובסדות, דיור ציבורי וסיוע בשכר דירה.
לטענת החוקרים, בשנים 2000-2011 צומצמה ההקצאה למענקים מ-2.03 מיליארד שקל ל-0.15 מיליארד שקל. מימון המשכנתאות התכווץ באותן שנים מ-3.74 מיליארד שקל ל-0.12 מיליארד שקל וההקצאה לסיוע בשכר דירה התכווצה מ-1.84 מיליארד שקל ל-1.28 מיליארד שקל. מספר הדירות הציבוריות באותן שנים קטן גם הוא - ב-30%.
"השליטה בדיור הועברה מהמדינה לכוחות השוק"
צמצום מעורבותה של הממשלה בשוק הדיור, נטען בדו"ח, הביא לכך שבמשך שנים נבנו דירות אך ורק בהתאם לשיקולי רווח. מסיבה זו, ירד חלקן של הדירות הקטנות בכלל הבנייה - ונבנו יותר ויותר דירות גדולות ויוקרתיות, אשר נמצאות מחוץ להישג ידם של רוב אזרחי ישראל.
סבירסקי וסופר מצטטים בדו"ח נתונים, שלפיהם בשנים 2000-2011 גדל שטחה הממוצע (ברוטו) של דירה חדשה מ-143 מ"ר ל-178 מ"ר. באותה תקופה, עלה גם משקלן של דירות בנות 5 חדרים ומעלה מ-39.2% מכלל הבנייה ל-53.8%; זאת בעוד שמשקל הדירות בנות 3 חדרים ומטה ירד מ-20.2% ל-8.7%. במקביל, שיעור הבעלות על דירה של כלל משקי הבית ירד, מ-73% בשנת 1995 ל-66% בשנת 2008. הירידה הגדולה ביותר נרשמה בקרב משפחות במעמד הבינוני.
"מרגע שהשליטה בתחום הדיור הועברה מידי המדינה לידי כוחות השוק, פעלו כוחות אלה לנווט את הבנייה הרחק מהצרכים של מרבית האוכלוסייה", כותבים מחברי המחקר ומפרטים גם מי הם אותם "כוחות שוק": "משפחות החפצות במגורי 'יוקרה', קבלנים המבקשים להגדיל את רווחיהם, רשויות מקומיות החפצות בהגדלת ההכנסות מארנונה, משקיעים הרוצים 'לעשות מכה' ותושבי חו"ל המשלבים 'ציונות' ועסקים".
מחברי המחקר קראו לממשלה שלא להמשיך ולהסתפק במעורבות עקיפה להורדת מחירי הדירות, כגון עידוד משקיעים למכור את דירותיהם באמצעות הטבות מס; או עידוד הבנייה באמצעות פישוט הביורוקרטיה ומתן הנחות על הקרקע. במקום זאת, המליצו סבירסקי וסופר לממשלה לחזור למעורבות ישירה בשוק הדיור בצורת מתן מענקים לרכישת דירות, סיוע בשכר דירה ובניית דירות נוספות במסגרת הדיור הציבורי.
לפנייה לכתב/ת 
