בעוד 20 שנה: חלב, בשר ודגים - לעשירים בלבד
האם עליית הביקושים והתייקרות גרעיני החיטה והתירס, שהם רכיב עיקרי בתזונת הפרות, יגרמו למשבר מזון עולמי? מכון וולקני מציע פתרונות: שטחי גידול במדבר, צמחים מטפסים שיחליפו את התירס בייצור דלק, סורגום ישראלי משוכלל שייתר את ייבוא התירס ופטריות שיהפכו קש למזון מזין לפרות
מחירי הגרעינים בעולם נוסקים, האוכלוסייה מתרבה, המדבר מתפשט ו-50% מהמזון נזרק עוד לפני שהוא מגיע לצלחת שלנו, בגלל ייצור בזבזני, הובלה לא יעילה וקנייה עודפת של רשתות השיווק. כל אלה עלולים להביא לכך שבעוד שני עשורים, נאלץ לשלם מאות שקלים על כל ק"ג בשר וגם עוף וחלב לא יהיו זולים. במקביל, בגלל דיג יתר, דגים מסוימים עשויים להיכחד מהתפריט שלנו.
פרה, בעיקר פרה לחלב, אוכלת בעיקר גרעיני חיטה ותירס, ואלו התייקרו באופן תלול בשנים האחרונות. גם הפרות לבשר ניזונות מגרעינים בתקופות שאינן במרעה וחלק מהפרות החולבות מופנות בסוף דרכן גם לשחיטה, כך ששתי התעשיות, הבקר והחלב, כמו גם עופות, כבשים ועיזים יפגעו מעליית מחירי הגרעינים.
כל זאת לנוכח העובדה שבשר נחשב למזון היעיל ביותר מבחינת אספקת אנרגיה, חלבון וברזל לגוף וחלב ומוצריו מהווים רכיב דומיננטי בתפריט של שיעור נכבד מאוכלוסיית ישראל והעולם.
הצפי: משבר מזון עולמי
פרופ' שנאן הרפז, מבכירי מכון וולקני, ביולוג ימי ומומחה לגידול בעלי חיים מסביר: "900 מיליון אנשים בעולם סובלים חרפת רעב כיום. אם אוכלוסיית העולם תמשיך לגדול באותו קצב בו היא גדלה היום, תוך 20 שנה נגיע ל-9 מיליארד איש על פני כדור-הארץ. בקצב ההתפתחות בחקלאות כיום, לא נצליח להדביק את הצרכים של ההולכים והגדלים של האוכלוסייה., היכולת של החקלאות לספק מזון לכל אותם האנשים יעמוד למבחן. הצפי הוא משבר מזון עולמי".
ככל שהארצות המתפתחות, מתפתחות יותר כך נוסקת בהן צריכת הבשר והחלב. "זה אחד מסימני העלייה ברמת החיים – תזונת החלבונים משתפרת", מסביר הרפז. "אותו הדבר לגבי דגים, בקר וחזיר. וכשמדובר בעלייה בצריכת בקר בסין, זה ממש מפחיד".
| המוצר | מחיר בדולרים לטון יולי 2010 | מחיר בדולרים לטון נובמבר 2012 |
| תירס | 228 | 340 |
| חיטה | 193 | 345 |
| שעורה | 175 | 335 |
| כוספת סויה | 420 | 680 |
| גלוטן פיד* | 300 | 300 |
| DDG* | 260 | 350 |
*גלוטן פיד - חומר הלוואי של תעשיית התירס לעמילן בעולם המהווה מקור לפחמימות וחלבון
* DDG -חומר הלוואי של תעשיית האתנול בחו"ל, מקור נוסף לפחמימות וחלבון
עלייה בצריכה + התייקרות הגרעינים - זה מתכון לאסון. ד"ר יהושוע מירון מנהל המחלקה לחקר בקר וצאן במינהל המחקר החקלאי במכון וולקני מסביר: "הגרעינים העמילניים והכוספאות עתירות החלבון המיובאות לארץ, מהווים את המרכיב היקר במזון של הפרה המכונה בלילה, כ-35%-30%, ומחירם עלה וממשיך לעלות.
"הירידה בהיצע הגרעינים בעולם היא תוצאה מאסונות טבע שונים כשיטפונות, שרפות ומצבי קיצון שהחריפו בגין ההתחממות הגלובאלית - מצד אחד, והגדילה בביקוש בדרום מזרח אסיה כתוצאה מהמעבר לערים ושינוי בהרגלי הצריכה של מזונות כחלב, בשר וגרעינים – מהצד השני. ירידת ההיצע ועליית הביקוש הם שיצרו את משבר הגרעינים בעולם כפי שהיא באה לידי ביטוי במחירי הבורסה בשיקאגו המשמשים את כל העולם. יש לזכור שייצור ק"ג אחד של בשר בקר מצריך כמה ק"ג טובים של גרעינים".
לפי ד"ר מירון גם התחמיצים הנכללים בתזונת הפרה התייקרו משום שגם הם מושפעים ממחירי הגרעינים: "בשנה האחרונה, לדוגמא, מחיר של תחמיץ תירס עלה מ-630 ל-880 שקל לטון חומר יבש, תחמיץ סורגום עלה מ-570 ל-820 שקל לטון, ותחמיץ חיטה, המהווה 2/3 מהתחמיצים בבליל של הפרה הישראלית, עלה מ-515 שקל ל-740 שקל לטון. מחיר קש חיטה עלה אף הוא מ-300 שקל ל-500 שקל לטון. בבליל של הפרה יש בד"כ כ-35% מזונות גסים המורכבים מ-20% תחמיץ חיטה, כ-5%-10% תחמיץ תירס או סורגום וכ-5%-10% שחת". מכאן שהמחיר לצרכן צפוי לעלות, אם לא יהיה שינוי באופן הגידול.
פתרון: ייצור דלקים ממקור צמחי שאינו תירס
אחת הסיבות להתייקרות הגרעינים היא התפתחות האנרגיות הירוקות. "ב-2008-9 החלה התנפלות מסיבית על גרעינים כדי לייצר מהם דלקים", מסביר פרופ' הרפז. "לכאורה פתרון מצויין, כי הנפט הוא משאב מוגבל. בפועל מה שזה גרם, זה שחברות הנפט, שהן עשירות יותר, רכשו את הגרעינים, כך שכתוצאה מכך, לא היו מספיק גרעינים כמזון לבני אדם. תירס מהווה מזון עיקרי לאנשים במקסיקו למשל. ברגע שכמות הגרעינים ירדה, זה גרם מהומות במקסיקו. הכוונה היתה טובה, התוצאה פחות.
"לכן היום מחפשים צמחים אחרים שיכולים לשמש כדלקים ואינם משמשים למאכל. לדוגמא, במכון וולקני מגדלים צמחי קיקיון שאפשר להפיק מהם שמן והם לא תופסים מקום של צמחי מאכל כי הם גדלים באזורים ובמקומות שלא מגדלים בהם צמחי מאכל".
אין ספק שבעיה נוספת היא שבני האדם והחיות מתחרים על אותו מזון. "פיתחנו צמח חדש בארץ שיכול לשמש כמזון לבקר בלבד: ספלריה (שלמון יפואי)", מסביר הרפז. "הערכים התזונתיים שלו טובים עבור הפרות. הוא נותן יבולים טובים יותר ליחידת שטח לעומת גידולים אחרים. אם הבשורה תצא מכאן לעולם -יוכלו להחליף בו את הגרעינים שמשמשים גם כמזון לבני אדם. כרגע, אנחנו נמצאים בתחילת הדרך, בשלבי גידול הצמח. אם נצליח להפיק מאות טונות ממנו – זו תהיה בשורה.
אבל זה לא יפתור את בעיית שטחי הגידול שהולכים ופוחתים.
"חלק מהפתרונות קשורים בצמחים מטפסים. פיתרון נוסף הוא ניצול שטחים פותחים. במכון וולקני פתחנו מרכז לחקלאות על סף המדבר, שממוקם בחוות גילת, בו נטפל בגידולים שמתאימים לאזורים שכרגע לא נעשה בהם שימוש לחקלאות בעולם. לנו בישראל יש ניסיון עתיר שנים בחקלאות באזורים בהם כמות המים נמוכה יחסית. עקב ההתחממות הגלובלית עוד ועוד אזורים נכנסים להגדרה הזאת. המטרה להיות מקור של אינפורמציה על הדרך היעילה ביותר לגדל גידולים חקלאיים בתנאי סף מדבר, כדי לעודד שימוש בשטחים נוספים לחקלאות".
פתרון נוסף: להביא גידול מקומי יעיל יתר
ד"ר מירון טוען שהפיתרון בארץ טמון בשיפור הגידול המקומי של רכיבים מסוימים במזון הפרה. "ניתן להוזיל את עלויות הייצור והגידול כדי לתת רווח למגדלים המקומיים של הגרעינים בהשוואה למחירי הגרעינים המיובאים. בהמשך, אם ההיצע של הגרעינים יגדל - המחיר ירד. אם נגדל פה בארץ גרעינים ביעילות רבה יותר, נקבל גם יותר גרעינים לדונם וגם יותר קש והמחיר של סל המזונות של הפרה ירד. בכך ניתן להשפיע על ההיצע והתוצאה – ירידת מחירים לרפתן, לחקלאי ולצרכן.
מה אתם עושים על מנת להגדיל את יעילות הגידול וההיצע?
מירון: "במכון וולקני הלכנו במספר כיוונים: דבר ראשון, פיתחנו זני מספוא חדשים - הספלריה - שגדלים בחורף על מי גשמים ונותנים פי 2.5 מספוא לדונם לעומת חיטה. שנית, פיתחנו זני סורגום עתירי גרעינים שיכולים להחליף את הייבוא. בהשוואה לזני תירס מסחריים (מיובאים מארה"ב), הם נותנים למעלה מפי 2 גרעינים לדונם על אותה כמות מים".
חיידקים בקיבת הפרה ושימוש בפסולת מפעלי מזון
דרך נוספת, לפי ד"ר מירון היא מציאת חלופות לגרעינים באמצעות שימוש בפסולת של תעשיית המזון כמזון לפרת החלב."לדוגמה, במקום לקבור פסולת בהוצאה כספית גדולה, מכניסים חומרים לחים לבליל הפרה, כמו גפת תירס, פסולת מאפיות, גפת בירה, סיבי סויה, קלימול (תערובת של סויה ומולסה), פסולת מתעשיית מיצי הרימונים ופרי ההדר, ופסולת של תעשיית החלב", הוא מסביר וטוען שאין בזה כל השפעה פסולה על תזונת האדם.
"אנחנו המדינה היחידה בעולם שבה השימוש בחומרי לוואי כאלה, המהווים 40%-30% מהמנה – מקטין את הוצאות הגידול וההזנה של הפרה ויחד עם זאת נותן פתרון אקולוגי לפסולת לחה שאמורה הייתה להיקבר כמטרד אקולוגי בנגב".
בנוסף, במכון מפתחים שיטות למדידה מדויקת יותר של צריכת מזון בפרת החלב וגם פתרונות ביולוגיים כימיים למשל, פיתוח חיידקים מזרזי עיכול: "לוקחים חיידקים ובאמצעות שימוש בשיטות של הנדסה גנטית מציידים אותם באנזימים כדי שיפרקו את תחמיץ החיטה ובכך הופכים אותו לנעכל יותר בכרס הפרה לאחר האכילה", הוא מסביר.
"אמצעי נוסף הוא העלאת הערך התזונתי של קש - לדוגמא כתוצאה מגידול כותנה, נוצר הרבה קש כותנה שלא ניתן להשתמש בו להאבסת פרות. על ידי גידול פטריות על תערובת של קש חיטה וקש כותנה ניתן לפרק את הקש ולהעלות את הערך התזונתי שלו. פיתחנו גם טיפולים כימיים כדוגמת טיפול בסודה קאוסטית לשיפור הערך התזונתי של פסולת חקלאית כמו קש כותנה, קש חמניות, קש תירס, גזם תפוחי עץ - טיפול בפסולות שבעבר לא ניתן היה להאכיל בהן, עשוי להחליף במנת הבקר תחמיץ יקר ויאפשרו להוזיל את מחירו, שכן הטיפול עצמו זול".
התייעלות בהובלה והנדסה גנטית
דרך נוספת לחסוך היא הובלה טובה יותר של המזון. "40% מהסחורה הולכת לאיבוד עוד לפני שהיא מגיעה לצרכנים", אומר פרופ' הרפז. גרעינים שלא מובלים בקירור, סחורה שנרטבת. צריך לייעל את שרשרת הייצור, ההובלה והאחסון. גם חינוך לאי זריקת מזון זה דבר נחוץ".
פיתרון נוסף זו הנדסה גנטית. "אין ספק שנצטרך להגיע לשיטות יותר מתקדמות של ייצור מזון", הוא מסביר. "אפילו המלה המגונה הנדסה גנטית תהפוך לשגרה בעשור הבא. לא יבהלו ממנה כל כך".
כיום בארה"ב הנדסה גנטית זו נורמה מקובלת, בעוד שבאירופה היא אסורה. הסיבה שהיא אסורה באירופה היא בעיקר סיבה מסחרית ולאו דווקא הסכנות שיותר פופולרי לעסוק בהן, כמו העובדה שמין שהושבח גנטית יהפוך לחזק מדי ויתפוס את מקומם של כל שאר הזנים האחרים. באירופה לא אוהבים הנדסה גנטית כי השוק האירופי מתחרה ישירות באמריקני. איסור הכנסת סחורה מהונדסת גנטית לתחום האיחוד זה בעצם דרך להגביל את הייבוא מארה"ב.
שאנן חושב שאין מנוס מהנדסה גנטית. "גם לאירופה ההנדסה הגנטית נכנסת בדלת האחורית. בסויה. 85% מהסויה בעולם מהונדסת גנטית. כמעט בטוח שאתמול או שלשום או מחר תאכלי סויה שהונדסה. באירופה מדברים נגד הנדסה גנטית אבל קונים סויה שמהונדסת גנטית, כי הם לא מתחרים בשוק הסויה".
לפי שאנן, ההנדסה הגנטית בסויה הקנתה לה עמידות לחומר קוטל עשבים שנקרא גלייפוליסאט ראונדאפ, כך שהחומר מדביר עשבים שצומחים לצד הסויה, אך לא את הסויה. המטרה: עלייה בייבול של הסויה ב-30%. "כיוון שמדובר במיליארדי טונות מדובר בהיקפים כלכליים שקשה להבינם אפילו", הוא מסביר
הדגים נעלמים? שיאכלו מזון צמחי
לנוכח העתיד הקודר ועל אף הפתרונות אולי כדאי לנו בכלל לעבור לתזונה צמחונית + דגים? גם כאן האופק לא ורוד. דגי המאכל הם משאב שהולך ומתכלה מן העולם. הרפז מסביר: "דגי המאכל הולכים ואוזלים, הדיג של דגי ים נמצא בסטגנציה 15 שנים. המחיר של דגים מסוימים כמו טונה עולה."כל זאת למרות שאצל דגים, הפיכת המזון לבשר היא הגבוהה ביותר. כדי לקבל ק"ג וחצי דג, אני צריך להשתמש בק"ג של מזון זאת לעומת 12 ק"ג גרעינים לק"ג בשר בקר. לכאורה זה נשמע מטורף, איך הצלחתי להפוך ק"ג מזון לק"ג וחצי? זה כי את המזון שוקלים כשהוא יבש ואת הדג שוקלים כשהוא רטוב אז זה לא באמת יחס של 1.5 ל-1. עוף אמנם יעיל יותר מבקר, אבל דג הוא היעיל ביותר ודגים הם גם בעלי ערך תזונתי גבוה – גם מבחינת חלבון וגם הודות לחומצות שומניות בלתי רוויות".
לפי הרפז, הפיתרון הוא גידול דגים בבריכות, נוהג שכבר השתרש בענפי דיג מסוימים, ומעבר לאוכל צמחי. אצל הדגים כמובן. "כיום דגים סדר גודל של כ-90 מיליון טון דגים, כשבערך שליש, 30 מיליון, אנחנו מייבשים והופכים לקמח דגים, שמשמש מזון לדגים שאנחנו אוהבים לאכול כמו סלמון שהוא דג טורף שזקוק להרבה מאוד קמח דגים.
"לאורך השנים, בעזרת מחקר, הצלחנו להחליף כמויות לא מבוטלות של קמח דגים בקמחים צמחיים.את דג האמנון שהוא הנפוץ ביותר בארץ, אנו יכולים להאכיל במזון שכלל אינו מזון דגים.הוא מאוזן, הדג גדל עליו טוב והערך התזונתי של אותו דג נשאר זהה".
ואולי בכלל על האדם לעבור למזון צמחי?
"יכול להיות, אבל הארוחות שלנו לא תהיינה מאוזנות ונסבול ממחסור בוויטמינים".
לפנייה לכתב/ת 
