פתאום שמענו בום

את הארוחה הרוסית הראשונה בחיי ראיתי במוסקבה. לראות ארוחה זה ביטוי עקום - בדרך כלל אוכלים ארוחה - אבל למארח רם המעלה שלי היה נורא חשוב שלפני האוכל נשתה קצת. מכיוון שקצת היא מידת נפח מאוד גמישה במוסקבה, הארוחה הרוסית הראשונה שלי התמצתה בקומץ זיפי שטיח.

זה היה באלף הקודם, כשוולדימיר פוטין עבד באוניברסיטת סנט פטרסבורג ובישראל כיהן ראש ממשלה עם שפם. על שולחן עתיק בארמון מתפורר מהתקופה הצארית ניצבו גביעי בדולח עם קוויאר בלוגה, בקבוק וודקה, טסי כסף עם נקניקים מעושנים, בקבוק וודקה, קדרת בשר ציד, בקבוק וודקה, פסיונים צלויים, בקבוק וודקה, צ'יקן קייב, בקבוק וודקה, כיסני בצק ממולאים ובקבוק וודקה.

עוד בערוץ האוכל:

תעשו פו: מרק ויאטנמי

מועדון הברקפסט: ארוחות הבוקר המומלצות לתיירים

זהב בעיניים: השמפניה היקרה בישראל

מעלינו בהקו פמוטות קריסטל של שנדליר במשקל טנק, ומסביבנו כירכר צבא מלצרים. את הסעודה הנוצצת מימן קומיסר התרבות של עיריית מוסקבה, ונכחו בה פמליה של פקידים ממשרדו ושני עיתונאים ישראלים ממשרדנו.

ואף מילה על בורשט

זה הלך ככה: אנחנו מציגים את עצמנו, והקומיסר פוקד על כלל הנוכחים להרים כוסיות לחיי כל אחד מאיתנו בנפרד. הקומיסר טיפוס סקרן, אז הוא מבקש מאורחיו לספר קצת על משפחותיהם. או אז מורמות כוסיות לחיי נשותינו, כל אחת בנפרד כמובן.

הקומיסר חוקר אם הנשים הנפלאות שלנו הביאו ילדים לעולם, ותשובותינו ממלאות עוד כמה כוסיות. כמחווה לנדיבותו אנחנו לוגמים כוסית לחיי מארחנו, ועוד שלוש לחיי אשתו ושני בניו. בקיצור, רק אחרי שארבעה בקבוקי וודקה ריקים פונו מהשולחן החלו הרוסים להיטיב את ליבם במעדנים, לא לפני שהשכיבו אותנו בפינת האולם. כשהנהג שהוזעק להחזיר אותנו למלון גירד אותנו מהשטיח, הם שתו לחייו.

בינתיים החליף פוטין כמה ג'ובים, וגם אני העשרתי את הרזומה שלי בכמה ארוחות רוסיות. לפני שנגיע לזאת שבגללה התכנסתי כאן, מתבקשת הבהרה: אוכל רוסי זה הרבה יותר ממרק בורשט, מקערת כרוב ומחתיכת נקניק. בכלל, אין דבר כזה אוכל רוסי: רוסיה היא מדינת אקסטרה־אקסטרה לארג', ובמטבחיה מתערבבים תבשילים מכל רחבי ברית המועצות לשעבר. קזחים וקירגיזים, גאורגים ואוקראינים, ליטאים ואוזבקים. גם המסעדות הרוסיות בישראל משקפות את טעמי המרחבים האדירים האלה. אז ראו הובהרתם.

(צילום: איל טואיג)

קאבאצ'וק בעברית זה מסבאה קטנה. הצבע השולט כאן הוא חום כבד בשילוב מראות ממוסגרות בזהב. בובת בבה יאגה מאיימת עליך מאחד הכתלים שאם לא תאכל יבוא שוטר. ביום באים לקאבאצ'וק לאכול ולשתות; בלילה לשתות ולאכול. בין 12:00 ל־17:00 מוצעות ארבע עסקיות שונות, החל מ־45 שקל לסועד ועד עסקית XXL ב־80 שקל. ה־XXL הזאת מבטיחה שני זאקוסקי (תרגום יבוא) לבחירה, מנת ביניים ועיקרית. אקסטרה־אקסטרה זה הבחירה הקבועה שלי בחיים - חולצות, תחתונים, ביצי משק - אז הזמנתי אותה פעמיים, לי ולפה שממולי.

זאקוסקי, אם לא נולדתם ליד הוולגה או הדנייפר, הם הטאפאס הרוסיים. ארבע הבחירות שלנו היו עגבניות שרי כבושות (שילוב נעים של חמיצות ומתקתקות); סלט שובה עם הרינג, בנוי משכבות סלק וירקות שורש טחונים המצפינות נתח דג (מצוין); סלט סלק עם אגוזים (בואו נתפשר על חביב); וסציבי, חציל ממולא בעוף ואגוזים (בואו לא נתפשר על פחות ממעולה). כל ארבעת הזאקוסקי הוגשו ביד רחבה ובליווי לחם טוב.

רצינו בירה קרומבאכר, אבל הייתה רק טובורג (צהריים. הספקים עוד לא הגיעו). ביקשנו סטולי, ואחרי דקה הגיח מהמטבח אחיו האובד של הנזיר רספוטין והגיש לנו סאמגון - שיכר גויאבות מטריף - על חשבון הבית, שלא יהיה לכם ספק.

ממנות הביניים בחרנו מרק סלאנקה וכיסני פלמני. המרק הכיל נתחי בשר ונקניקים מעושנים, שפע ירקות שורש ופרוסות לימון שסיפקו חמיצות נעימה.

המרקם הסמיך הזכיר גולאש במיטבו, והטעמים הפתיעו בעידונם למרות הדומיננטיות המתחייבת של המעושנים. הפלמני, הרביולי הממולא בשר של הרוסים, לווה בצלוחית שמנת והיה נדוש בטעמיו. אבל הכמות, הכמות. אם לגודש הזה קוראים כאן מנת ביניים, מה מחכה לנו בעיקריות?

השותף בחר צפלונאק טבקה, עוף צעיר ומשוטח שבמטבחים הקווקזיים עורמים עליו יער של עשבי תיבול. העוף הגיע קריספי ועסיסי עם קוביות חציל ותפוחי אדמה. רוטב עגבניות חריף שהוגש בנפרד סיפק ליווי מוצלח למנה הגדולה. גדולה עוד יותר הייתה מנת הביף סטרוגנוף, שהומצאה כנראה עבור אציל רוסי עם שיניים לא משהו, כדי שלא ייאלץ להתמודד עם נתחי בשר גדולים.

את רצועות הבקר ריפד מצע של שמנת עם סלרי, ובצד הזדקרה תלולית של פירה תפוחי אדמה צהוב. הפירה היה יותר מוצלח מהבשר, והמנה בכללותה סבלה קצת מתפלות. בסוף הגיע טורט נפוליאון מבצק עלים ומקרם וניל איכותי (20 שקל) והמתיק לנו ארוחה מפוצצת.

על פרוסת נפוליאון הגיעה העת לסכם. אז ככה: קאבאצ'וק לא מתיימרת להמציא דקויות גורמה של מסעדות שף, אבל בהחלט מספקת מנות מוצלחות (בראש ובראשונה הזאקוסקי), לעיתים מצוינות ומעל הכל נדיבות. בערב עוטים השולחנות החומים מפות צחורות, האלכוהול משתחרר מהבקבוקים, ולמשך כמה שעות מרחפים אורחי המסבאונת בין מוסקבה וטשקנט, קייב ומינסק, וילנה ונובוסיבירסק.

תל אביב? היא יכולה לחכות עד הבוקר.

קאבאצ'וק, הצפירה 10 תל אביב, 7266336־03