הלך לעולמו האיש שרדף אחרי האושר
יעקב מת צעיר יותר ועצוב יותר מאביו ומסבו. אבינו השלישי עשה הכל כדי לזכות באושר, אך האושר חמק ממנו בעקביות. מה סוד החיים הנכונים? שלוש תשובות טובות יותר מאלו של יעקב
כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet
הסיפורים הכי חמים - בפייסבוק של ynet, וכל מה שיהודי - כאן
שבע-עשרה שנים לפני מותו, ביום שבו הגיע למצריים, שוחח יעקב עם פרעה, שהיה מעין אב מאמץ לבנו, וסיכם בפניו את חייו:"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב: כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ? וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה: יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם" (בראשית מ"ז, ח'-ט').
פרעה שואל את יעקב כמה שנים הוא חי, ויעקב משיב תשובה שכולה עצב וזרות: 'שני ימי מגורי' אומר יעקב, ואנו שומעים: ימי שנות הגרות שלי. ואם לא די ברמז לשוני זה, מרחיב יעקב ומגדיר את מאה ושלושים שנות חייו: 'מעט ורעים'. יעקב, האיש שעשה הכל בשביל לזכות באושר, מודה בכשלון.
הקשר בין איכות לכמות
יעקב מתלונן לא רק על איכות חייו כי אם גם על אורכם: "מְעַט...הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי". ואכן, על חיי אברהם נאמר: "וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר חָי מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים.וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו" (בראשית כה,ז-ח).
ועל מותו של יצחק נאמר: "וַיִּהְיוּ יְמֵי יִצְחָק מְאַת שָׁנָה וּשְׁמֹנִים שָׁנָה. וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו" (בראשית לה, כח-כט).
ואילו יעקב נפטר בגיל צעיר - מאה ארבעים ושבע, ולהבדיל מאבותיו, אין בתיאור מותו אזכור של נחת כדוגמת "שיבה טובה" או "שובע" מהחיים: "וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו" (בראשית מט, לג). כך נפטר האב שביקש לעצמו יותר ממה שהחיים הסכימו להציע.
איך חיים נכון?
יעקב לא עמד במשימה, הוא רדף אחרי החיים הטובים, והחיים הטובים חמקו ממנו. יעקב כשל בנסיונו לגלות את סוד החיים הנכונים. רבים מחכמי התלמוד נדרשו לשאלת החיים הנכונים. תלמידי חכמים נהגו לשאול את רבותיהם המבוגרים: "במה הארכת ימים?" בשאלה קשה וחשובה זו הם מכוונים, כך נדמה לי, להבנת סוד החיים הנכונים, התנהגות המציעה איכות חיים ואריכות ימים.
זו שאלה לא פשוטה אך מקובלת בעולמם של החכמים, ואני מבקשת להביא כאן כמה תשובות לשאלה זו, תשובות שהן להבנתי, מוצלחות יותר מתשובתו של יעקב.
"שאלו תלמידיו לרב אדא בר אהבה: במה הארכת ימים? אמר להם: מימי לא הקפדתי בתוך ביתי, ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני, ולא הרהרתי (בדברי תורה) במבואות המטונפות, ולא הלכתי ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין, ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת ארעי, ולא ששתי בתקלת חברי, ולא קראתי לחבירי בהכינתו (רש"י: בכינוי שמכנים לו בני אדם)" (בבלי, תענית, כ, ע"ב).
מה מיוחד ברשימת ההתנהגויות מאריכות הימים שמציע בר אהבה? ראשית, כל ההתנהגויות מתמקדות בפרטי היומיום: קריאה לחבר בשם ולא בכינוי; יחס לא קפדני כלפי אשתו או בני ביתו והימנעות אף משהייה קצרה בלא תפילין ובלא הרהור בדבר תורה.
רשימת ההתנהגויות של רב אדא בר אהבה לא עוסקת באמונות ובאידאולוגיות, היא גם לא עוסקת בשמירת המצוות גרידא. הרשימה מתעלמת מההישגים הלימודיים שהיו, בלי ספק, עניין מרכזי בחייו של בר אהבה. היא מתעלמת גם מהישגים כלכליים כמו גם מכל הישג אחר.
כל חייו עמל רב אדא בר אהבה ללמוד תורה ולרכוש עוד ועוד ידע, ועם זאת, הוא מודע לכך כי לא כמות הידע ואפילו תוכנו, הם שיביאו עמם איכות ואריכות ימים. איכות החיים נבנית מדבקות במעשים טובים הפשוטים להבנה וקשים ליישום, המתמקדים ביחסים בין אישיים ובמסירות לדרך החיים.
אל תשכחו להשאיר טיפ נדיב למלצרים
גם תלמידיו של רבי נחוניה בן הקנה, תובעים ממנו להתייחס לשאלה זו "שאלו תלמידיו את רבי נחוניא בן הקנה: במה הארכת ימים? אמר להם: מימי לא נתכבדתי בקלון חברי, ולא עלתה על מטתי קללת חברי, וותרן בממוני הייתי" (בבלי מגילה, כח ע"א).
דבריו של נחוניה קצרים מאוד: בסך הכל שלוש קביעות, שלוש התנהגויות מאריכות ימים. מעוררת מחשבה העובדה ששלושתן עוסקות בעניינים שבין אדם לחברו, וענייני בין אדם למקום – מאן דכר שמיה.... גם כאן, דברים פשוטים להבנה וקשים לביצוע: לא להתכבד בקלונו של אדם אחר, לא ללכת לישון בלילה תוך מחשבות רעות ו"איחולי" קללה לאדם קרוב, ואחרון וחשוב "ותרן הייתי בממוני".
אני אוהבת את הסיום הזה. איזה יופי. איזו פשטות. תחת רדיפת הברכות של יעקב, מציע נחוניה בן הקנה מידה אחרת - "ותרן בממוני". הנה, הוא אומר, יש לי ביד ברכה ואני מסוגל לוותר. ולי, אין יותר מה לומר, רק ללמוד מהנדיבות הפשוטה הזו. מי יתן ונזכה כולנו לוותר בממוננו ולא לרדוף אחר ברכות.
קצת בחיי?
והנה השיחה הנחמדה, מלאת ההומור והקצרה ביותר בשאלת היום שלנו: "שאל רבי את רבי יהושע בן קרחה: במה הארכת ימים? אמר לו: קצת בחיי? אמר לו: רבי, תורה היא וללמוד אני צריך. אמר לו: מימי לא נסתכלתי בדמות אדם רשע" (בבלי מגילה כח ע"א).
רבי יהושע בן קרחה מגיב בשעשוע או ביקורת, לשאלתו של רבי. השאלה 'במה הארכת ימים?' מניחה שהנשאל האריך ימים... הגדרת הזקנה משתנה ככל שמאריכים ימינו, ובראש דבריו הוא מגיב לכאב הזקנה, לפערי הגילאים בין השואל לנשאל, ולרצון להכחיש את הפגישה המתקרבת עם מלאך המוות.
ומה גרם לאריכות ימיו של בן קרחה? מעולם לא הסתכל בדמות אדם רשע. אפשרות פרשנית אחת היא שבן קרחה הסיט את פניו בכל פעם שנתקל בדמות אדם רשע. אפשרות פרשנית שנייה ועמוקה יותר, היא שרבי יהושע בן קרחה אף פעם לא ראה את האנשים מולו כרשעים. הוא לא תפס אנשים כרשעים, אלא כדמויות מורכבות. הוא לא האמין בקיומם של רשעים, ולכן לא היה צריך להסיט את מבטו מבני אדם.
שתהיה שבת שלום.