מחקר: פחות משליש מגיעים להשכלה גבוהה

אחד המדדים המובהקים למידת הניידות החברתית במדינה, כלומר יכולתו של כל אזרח להגיע למיצוי מלא של הפוטנציאל שלו ללא קשר לנקודת הפתיחה שלו בחיים, הוא מידת הנגישות להשכלה גבוהה. לפי דו"ח פני החברה של מרכז אדוה לשנת 2012, מידת הניידות החברתית בישראל במאה ה-21 היא קטנה מאוד.

כתבות נוספות בנושא לימודים והשכלה גבוהה :

• שיעור פרטי במרכז עולה 25% יותר מבפריפריה
• הלמ"ס: 14% מבעלי תואר שלישי עזבו את הארץ
• מה לומד מי שהוציא 795 בפסיכומטרי?
• הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet 
  

"דרך המלך לעתיד אישי וחברתי טוב יותר היא רכישת חינוך והשכלה גבוהה", נכתב בדו"ח. "בישראל, דרך זו מסודרת בצורה של פירמידה: כולם מתחילים יחד במדרגה הראשונה, אך ככל שמתקדמים במעלה הפירמידה מספר העולים לשלב הבא קטן. אל פסגת הפירמידה - לימודים אקדמיים - מגיע רק מיעוט: עד 2010, רק 28.8% מבני/ות הנוער שהיו בני/ות 17 בשנת 2002 התחילו ללמוד במוסד ישראלי להשכלה גבוהה".

אחוז גילאי 17 ב-2002 שהגיעו להשכלה גבוהה עד 2010:

(צילום: מרכז אדוה)

לצפייה בגרף בהגדלה

הדו"ח מראה כי החסם המרכזי שמונע מרוב צעירי ישראל גישה למוסדות להשכלה גבוהה אינו שכר הלימוד, אלא איכות החינוך שמקבלים הצעירים בבתי הספר. לאחר שלושה עשורים שבהם עלה שיעור הזכאות לבגרות מדי עשור בכ-10%, נעצרה מגמת השיפור ומאז תחילת המאה ה-21, שיעור הזכאים לבגרות נותר מתחת לרמה של 50%.

הדו"ח משחזר את מסלול התקדמותה של שכבת גיל אחת, שסיימה את לימודי התיכון בשנת 2003. בשנת 2002, כאשר למדו בני אותה שכבת גיל בכיתה י"ב, רק 79.8% למדו במסלול עיוני המוביל לתעודת בגרות. מתוכם, רק 48.4% זכו בתעודת בגרות. בסופו של התהליך, רק 40.5% מהתלמידים החזיקו בתעודה שאפשרה להם להגיש מועמדות ללימודים באוניברסיטה.

מה המקור להישגים הנמוכים במבחני הבגרות? הדו"ח מראה כי קיימים פערים עצומים בין יהודים לערבים ובין בני עשירים לבני עניים, הן בשיעור הזכאות לתעודת בגרות והן בשיעור הקבלה למוסדות להשכלה גבוהה. הנתונים בנוגע להשכלה גבוהה מתבססים על מוסדות המפוקחים על ידי המועצה להשכלה גבוהה, כלומר, אוניברסיטאות ומכללות, ולא מתייחסים למכללות להוראה ולאוניברסיטה הפתוחה.

מספר הסטודנטים מישובים מבוססים כפול

כאשר בדקו מחברי הדו"ח את הרקע החברתי של אותם צעירים שסיימו את לימודי התיכון ב-2003 והתקבלו למוסד להשכלה גבוהה, נמצא כי 48% מהם גדלו בישובים מבוססים (אשכול כלכלי-חברתי 8-10 בדירוג של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה). מנגד, רק 24.5% מהם גדלו בישובים עם דירוג חברתי-כלכלי נמוך (אשכול 4-1).

סטודנטים לתואר ראשון באוניברסיטאות ובמכללות אקדמיות 2010/11, לפי סוג יישוב, באחוזים מבני/ות 29-20

(צילום: מרכז אדוה)

לצפייה בגרף בהגדלה

פערים חריפים יותר נתגלו בין המגזר היהודי למגזר הערבי. בשנת הלימודים 2010/11, ביישובים יהודיים מבוססים, שיעור בני 29-20 שלמדו לתואר ראשון באוניברסיטה או במכללה אקדמית בישראל עמד על 19.6%. שיעור זה היה גבוה פי 2.5, לערך, מן השיעור המקביל ביישובים הערביים - 8.0%. בעיירות הפיתוח, השיעור - 13.8% - היה גבוה יותר מזה של היישובים הערביים אבל עדיין רחוק מהיישובים המבוססים.

כאשר נמדדו בנפרד, שיעור הלומדים באוניברסיטאות ושיעור הלומדים במכללות, נמצא כי הפערים קטנו אך עדיין, בישובים יהודים שיעור הסטודנטים היה גבוה יותר באופן מובהק. עם זאת, מחברי הדו"ח ציינו כי שיעור גבוה מהצעירים מהמגזר הערבי רוכשים השכלה גבוהה בחו"ל.