גם בארץ: המאיון העליון מתרחק משאר האוכלוסיה
בארה"ב הפך המושג 99% לשגור כל כך, עד שהוא הצליח להוציא עשרות אלפים למחות ברחובות. אך דו"ח פני החברה של מרכז אדוה חושף כי גם בישראל אחוז אחד מהאוכלוסיה הולך ומתעשר בקצב מסחרר, ומשאיר את שאר הציבור הרחק מאחוריו. גם כאן, שורש הפערים נמצא בשכר הבכירים בשוק ההון
דו"ח פני החברה של מרכז אדוה חושף כי בעשור הראשון של המאה ה-21, עלו הכנסות המאיון העליון בישראל ב-19%, לעומת גידול של אחוזים בודדים בהכנסות של שאר האוכלוסיה. "נתוני ההכנסות בעשור האחרון סותרים את ההבטחה של ראשי המדינה והמשק, לפיה צמיחה כלכלית תיטיב 'בסופו של דבר' עם כולם", כותבים מחברי הדו"ח, ד"ר שלמה סבירסקי ואתי קונור אטיאס. "התמ"ג של 2010 היה גבוה ב-36% מזה של 2000, אך ההכנסות של רוב משקי הבית גדלו, כאמור, באחוזים ספורים, אם בכלל".
- דו"ח אדוה ל-2010: המעמד הבינוני מתכווץ, הפער מתרחב
- OECD: הפערים בישראל - כמו באמריקה
- המלצות טרכטנברג בדיור יגדילו את הפערים
הפער שנוצר בין האחוז שנהנה מההכנסות הגבוהות במשק לבין שאר הציבור, ניכר במיוחד כשמשווים בין הגידול בהכנסות המאיון העליון לגידול בהכנסות
העשירון העליון, שבו נכללים 10% ממקבלי ההכנסות הגבוהות ביותר במשק, לרבות בני המאיון העליון עצמם.
הכנסות העשירון העליון גדלו בין השנים 2000-2010 ב-3.7%, או 1,682 שקל. שיעור זה אינו גדול משמעותית מקצב הגידול בהכנסות של עשירונים אחרים וגם הוא מושפע בצורה קיצונית מהגידול בהכנסות המאיון העליון, שכלול כאמור בעשירון העליון. כלומר - הפערים בהכנסות נוצרים בין האחוז הבודד שניצב בראש הפירמידה, לבין שאר הציבור.
נתוני הדו"ח מחזקים את הרושם שבעשור האחרון חדרה לישראל תופעה כלל עולמית שזכתה בארה"ב לכינוי "תופעת ה-99%". תנועת המחאה בוול סטריט יצרה את הביטוי הזה כדי לייצג את טענתם שבשנים האחרונות רוב הכסף זורם דרך החברות הנסחרות בבורסה אל כיסיהם של בני המאיון העליון, אותו 1% באוכלוסיה ששולט בכלכלה ובחייהם של 99% מהאוכלוסיה.
המחאה בארה"ב התעוררה בעיקר בעקבות תוצאות המשבר הפיננסי של 2007, כאשר מאות מיליארדי דולרים מכספי הציבור הוזרמו לשוק ההון כדי לחלץ את הבנקים מקריסה. לאחר שיוצבו הבנקים, חזרו הנהלותיהם למנהגן מלפני המשבר, וחילקו משכורות מנופחות ובונוסים נדיבים לעובדים הבכירים.
המהירות שבה חזר שוק ההון לחלק משכורות עתק עוררה זעם ציבורי, שכן נוצר הרושם שאותם בכירים שגרמו לקריסת הכלכלה בסוף 2007, לא שילמו את המחיר האישי על טעויותיהם, בניגוד לשאר האוכלוסיה שסובלים עד היום מאבטלה גבוהה וממשלה שאינה מסוגלת לספק שירותים בשל חובות שצברה כדי לחלץ את הבנקים.
דו"ח פני החברה שפורסם היום גם כן קושר בין הפערים המתרחבים בין המאיון העליון לשאר הציבור לבין שכר הבכירים בחברות הנסחרות בבורסה. על פי הדו"ח, בשנת 2010 חל גידול של 30% בעלות שכר המנהלים הבכירים בחברות הנסחרות במדד "תל-אביב 25". בעשור הראשון של המאה גדלה עלות שכרם של המנהלים בתל-אביב 25 בשיעור ניכר של 142%.
מחברי המסמך מייחסים את הגידול באי-שוויון למדיניות הנוהגת זה כשלושה עשורים, ולפיה הצמיחה צריכה להיות מובלת על ידי המגזר העסקי, כאשר המדינה מצמצמת את תפקידיה ואת תקציביה.
"מדיניות זו אכן מחזקת את המגזר העסקי", כתבו מחברי הדו"ח. "אלא שחיזוק המגזר העסקי לא הוביל לצמיחה המיטיבה עם כל הישראלים. קבוצות ההון מחפשות את הרווחיות הגבוהה ביותר, וזו נמצאת רק בחלק קטן מענפי המשק, בחלק קטן מאזורי הארץ ובחלק קטן של כוח העבודה הישראלי".
"כך, למשל, הממשלה צמצמה את הוצאותיה על מנת שלא להתחרות במגזר העסקי על מקורות מימון; הממשלה הפריטה את כספי החסכון הפנסיוני על מנת שכספים אלה יוכלו לשמש כאשראי לקבוצות ההון; הממשלה הורידה את מס החברות כדי למשוך לכאן חברות זרות; ועוד. כל זאת בהנחה שצמיחה של המגזר העסקי תענה על כל מחסורי החברה הישראלית".
הנתונים מדו"ח פני החברה מצטרפים לנתונים שניפק ארגון ה-OECD בתחילת החודש, לפיהם פערי ההכנסות בישראל ב-2010 השתוו לפערי ההכנסות בארה"ב והם נחשבים כעת לגבוהים ביותר מבין כל המדינות החברות בארגון. על פי דו"ח ה-OECD ההכנסה הממוצעת של העשירון העליון בישראל ובארה"ב גדולה פי 14 מזו של העשירון התחתון. לשם השוואה, באנגליה ההכנסה של העשירון העליון גבוהה פי 10 מזו של התחתון ובגרמניה ובדנמרק היא גבוהה פי 6.
לפנייה לכתב/ת 
