משגיחי הכשרות של הרחם, אל תחמירו לשווא
הרבנים המתנגדים להפלות ונותנים כוח לארגונים דוגמת "אפרת" - יוצרים מצג שווא הלכתי. תתפלאו, הפסיקה היהודית מקילה מאוד בכל הנוגע להפסקת הריון, וגם המחמירים בפומבי מתירים אותה בארבע עיניים. האם הם מתביישים בהלכה?
בוויכוח הציבורי סביב ההפלות, מציגים הרבנים - מתנגדי ההפלות - תמונה הלכתית מגמתית שאיננה מספרת את כל הסיפור. ודווקא במקרה הזה הייתה להם הזדמנות לדבר עם הציבור בגובה העיניים, בעיקר עם הנשים, ולהראות כיצד המקורות ההלכתיים לא שללו הפלות באופן גורף, ולרוב העדיפו את האינטרסים הרחבים של האישה על פני אלה של העובר, שלכל הדעות אינו נקרא "נפש" ממש עד צאתו לאוויר העולם.
כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet
כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. כנסו
אלא שלרבנים יש אג'נדה המבקשת לעודד פריון וילודה כמעט בכל מחיר, ובשמה הכל מותר. גם לעוות את התמונה ההלכתית. הם מבקשים, לכאורה, להציג הפלות "כרצח ממש", כפי שהתבטאו לא פעם, אבל התמונה האמיתית היא כמעט הפוכה.
ההלכה לא מחמירה בהפלה
למעט קוו אדום אחד שאינו נתון במחלוקת: הריון שמסכן בוודאות את חיי האישה חייב להיפסק - מגוון הדעות רחב מאוד.
יותר מכך, אם בוחנים את העמדות ההלכתיות שננקטו במהלך ההיסטוריה של הפסיקה, ובוודאי את המקורות התלמודיים - סביר יותר להגיד שהעמדות המקלות גוברות על אלו המחמירות, ורק במאה ה-20 (כנראה כסוג של תגובת נגד להתעוררות תנועת הנשים), מתחילה המגמה להתהפך לטובת העמדה המחמירה.
לדעת המחמירים, הפלה קרובה במהותה לרצח משום שהעובר אמנם אינו "נפש" ממש, אך הוא נפש פוטנציאלית. לכן, רק במקרה שבו הוא נחשב כ"רודף"( כלומר, מסכן בפועל את חיי אמו), הפלתו מותרת. על פי גישה זו איסור הפלה הוא מן התורה, ולפיכך נתפס כחמור מאוד.
יחד עם זאת, ישנם פוסקים לא מעטים הסבורים כי מן המקורות ניתן להוכיח שהעובר אינו נחשב "נפש" עד לרגע הלידה (וליתר דיוק: עד שיוצא ראשו), ולפי חלק מהדעות בתלמוד הוא נחשב רק כ"ירך אמו", כלומר כאחד מאיבריה. לפיכך אם ישנה סיבה מוצדקת להפלה, ניתן לבצעה.
עוד ראוי לציין כי ככל שגיל ההיריון נמוך יותר, כך קל יותר להתיר את ההפלה. ולמרות זאת נמצאו מקרים שבהם התירו רבנים הפלה גם בשלבי הריון מאוחרים יחסית - כמו במקרה של עובר שהתגלה כסובל מטיי זקס בחודש השביעי, והרב וולדנברג התיר את הפלתו אפילו בשלב כה מאוחר.
למה הם מחמירים כל כך?
אבל השאלה האמיתית ואולי המעניינת יותר, היא כנראה לא מהי העמדה ההלכתית - אלא מדוע הרטוריקה הציבורית של הרבנים מתייחסת להפלות כל כך בחומרה. ויתרה מכך, כיצד ניתן להסביר את הפער העצום הקיים בין הרטוריקה המחמירה הזו, לבין הפסיקה המאוד מקלה בפועל, כאשר מתייעצים עם הרב בארבע עיניים. האם הרבנים מתביישים בעמדות הלכתיות מתירניות בעניין זה ומבקשים להסתירן?
ניתן לשער כי הם מעוניינים לחנך את הציבור ולקבע בתודעתו שהפלה איננה עניין של מה בכך. אך לאור המציאות, האם לא ניתן לומר את ההפך? האם לא ניתן לומר שדווקא בגלל הרטוריקה המחמירה שאינה מייצגת תמונה אמתית של ההלכה, שיעור ההפלות בישראל גם מסיבות שבעיניי אינן מוצדקות (כמו שיקולים אסתטיים, למשל) הוא גבוה מאוד? אולי לו היו הרבנים מדברים עם הציבור בגובה העיניים, ומציגים את העמדות ההלכתיות בצורה מאוזנת, היו זוכים לאוזן קשבת ופחות ביקורתית.
הרבנים עושים חילול השם
מי שסבור כי מהותן האמיתית והעיקרית של נשים היא פריון, ילודה וגידול ילדים - אינו מבין בכלל על מה המהומה. הרי
איך ייתכן שאישה לא תרצה בילד, על אף הקושי הכרוך בלגדל אותו? מדוע שנערה צעירה מאוד שכל עתידה לפניה תבקש לעשות הפלה? האם השכלה או קריירה מקצועית חשובים בעיניה יותר מילדים?
זהו הרציונל של אגודת "אפרת", וזה לב העניין. עד שהרבנים ומורי ההלכה לא ישתחררו מן התפיסה הזו, ויבינו שהסובייקט הנשי הוא יותר מסך הפונקציות הפריוניות והאימהיות שלו - יתנהל כאן דו-שיח של חרשים, זאת בזמן שדווקא בנושא זה עמדת ההלכה היהודית ליברלית לאין ערוך מכפי שמנסים נציגיה הלכאורה-אותנטיים לטעון.
"חילול השם" אינו דווקא הצגת עמדות פחות מוסריות מעמדתה של הכנסייה הקתולית (המחמירה מאוד, כידוע, בעניין ההפלות), אלא לא לקרוא תגר על עמדות אלו, שאינן מתייחסות לנשים כאל בני אדם מלאים. והדברים אף יותר חמורים כשזה נעשה תוך הסתרת האופציות ההלכתיות המאפשרות התייחסות יהודית מוסרית ומכבדת יותר.
- ד"ר רונית עיר-שי מרצה בתכנית ללימודי מגדר, באוניברסיטת בר אילן ומכון הרטמן
לפנייה לכתב/ת 
