גרושות דתיות בוכות יותר
לבד בקידוש עם הילדים, לבד בבית כנסת, לבד עם ההתלבטות מה לעשות בכיסוי הראש. כשאת גרושה ודתייה לבך נחמץ כשרק את הבן הקטן שלך אין מי שיברך בברכת כהנים, וכשאת עוברת ליד המקווה את נזכרת כמה זמן עבר מאז שראית אותו מבפנים
כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet
כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. כנסו
הרבה פחות הגיוני לשבת בבית בבוקר, אחרי שכל הגוזלים יצאו לגן ולהסעות בית הספר, אחרי ג'אגלינג מטורף בין הכריכים, חולצות בית הספר הנקיות והילקוט שהגדולה שכחה לסדר, ולפתוח את המכתבים שהוא כתב לך לפני החתונה, אלה שקיבלת ממנו בשבת כלה או אפילו באירושין שלכם, ולהבין שכשהוא השתמש במילה "נצח", הוא היה רק ילד תמים שלא ידע לחזות את העתיד.
וכשאת דתייה, והבחור שממנו רק נפרדת מסתובב עם כיפה שאת בעצמך סרגת לו, אין ספק שהמצב הרבה יותר מורכב.
לבד בבית הכנסת, לבד בשבת
כי להיות גרושה דתייה זה לשבת בשולחן השבת עם הילדים, ולנסות להלהיב אותם לקדש על היין. זה לסדר תורנות במוצאי השבת מי מדליק את נר ההבדלה. זה להילחץ כבר לפני ראש השנה, מי יבנה לך ולילדים את הסוכה בחג הסוכות, ואפילו מי יפרק אותה.
להיות גרושה דתייה זה להתלבט אם להוריד את כיסוי הראש, או אולי להשאיר. זה לעבור תחת המבטים המרחמים ביישוב הדתי הקטן שלכם, ולשמוע כיצד המזבח מזיל דמעות, ולמה שלא תנסו "שלום בית" לשלושה חודשים.
כשאת גרושה דתייה פתאום הלב שלך נחמץ לראות שרק את הבן הקטן שלך, אין מי שיברך בברכת כהנים, וכשיגדל הוא יישב לבד בבית הכנסת. שאין לך ציציות לכבס, ואת כבר לא צריכה לזכור להוציא את התפילין מהשקית של הטלית לפני שבת, כי זה מוקצה.
זוכרת את מצוות "מחזיר גרושתו"
כשאת גרושה דתייה, כל מיני דברים קטנים מזכירים לך את זה בכל רגע כמעט: פתאום את היא זו שצריכה לכבות את האור במקרר
ביום שישי, לפני השבת - ולנסות להבין איך לעזאזל עובד העסק הזה שנקרא "שעון שבת". את זו שצריכה להכין לעצמך את הפמוטים שאת מדליקה, ולוודא מראש שיש מספיק פתיליות או בקבוקי שמן למאור לפני שמגיע חנוכה.
כשאת גרושה דתייה אין לך כבר על מי לזרוק סוכריות כשהוא עולה לתורה, ובכל פעם כשאת עוברת ליד המקווה, את נזכרת כמה מזמן הייתה הפעם האחרונה שראית אותו מבפנים. כשאת גרושה דתייה את תמיד חושבת שעשית נכון, אם ההוא שבשמיים שבע רצון ממך. אם ככה הוא באמת כיוון שיהיה. את תמיד מתנדנדת בין הספקות, ולא שוכחת שיש מצווה אחת בתורה שקוראת "להשיב גרושתך".
כמו כל גרושה את סובלת. את נחנקת מהלבד, את מתמודדת עם הקושי, ולא תמיד בהצלחה יתרה. כמו כל אישה אחרת, את מבינה שהדרך עוד ארוכה. אבל אין ספק שיש לך עוד דאגות על הראש, חוץ מהכיסוי, כאשר את גם דתייה.
לפנייה לכתב/ת 
