עם בכי-רע: אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדת

חושבים שהוויכוחים סביב ענייני דת, כשרות, תחבורה ציבורית בשבת, גיור, רבנות ראשית, גיוס חרדים, אשכנזים, ספרדים, תימנים ושאר ירקות של היתר מכירה, מסעירים את מערכות הבחירות של השנים האחרונות בלבד? תחשבו שוב. מרגע שקמה מדינת ישראל הצעירה, לא נודע כאן רגע של שקט בגזרה שבין הכיפה לפדחת, ומה שאתם נאבקים עליו היום - ללא הבדלי מגזר ומגדר - היה כבר שדה הקרב של סבא שלכם.

כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet

• הלכות בחירות/ גיל סלוביק
  

לחובבי הנוסטלגיה והעם שרוצה ללמוד מעברו, מגישה הספרייה הלאומית את אוסף הקרבות השלם. כלומר, אוסף הכרזות השלם - ממויין לפי נושא, שנים ומפלגות. מדובר בלא פחות מ-7,000 פריטי תעמולת בחירות, שמוצגים בפרויקט "אסיפת בחירות" באתר הספרייה הלאומית.

אבל קודם כל, קצת ידע כללי: הכרוז הראשון בארץ ישראל נדפס ב-1841, זמן קצר לאחר תחילת עידן הדפוס בארץ הקודש. הכרוז שהודפס בירושלים, נועד לייצוא – מדובר במודעה שקראה לנשים צדקניות במזרח אירופה לפתוח את ליבן ולהקדיש את כספי הצדקה שלהן להחזקת תלמידי ישיבה ב"יישוב הישן" בירושלים.

זו אותה המנגינה

"המתח שבין החילוניות המובנית של המדינה, לבין הצביון הדתי שביקשו להקנות לה החוגים הדתיים - היה נוכח בכל מערכות הבחירות", אומר ד"ר חזי עמיאור, אוצר "אוסף ישראל" בספרייה הלאומית. "לא רק המפלגות הדתיות והחרדיות, אלא גם המפלגות החילוניות - לכולם היה מה לומר על הזיקה הרצויה שבין המדינה ליהדות. החל משלילה מוחלטת של הדת, דעה שאותה ייצגו המפלגות הקומוניסטיות, דרך תנועת 'העבודה' שהפגינה כבוד מסוים למסורת - ועד למפלגות הדתיות והחרדיות, שכמובן רצו לבסס את הזיקה שבין דת למדינה".

הבחירות הראשונות: 1949

על הפרק: אחדות ירושלים, עיצוב צביונה היהודי של המדינה הצעירה

ד"ר עמיאור מספר כי פעם אחת בלבד הייתה אחדות דתית מקיר לקיר, שנודעה כ"חזית דתית מאוחדת". היה זה בשנת 49', עם כינון האספה הלאומית. החרדים ("אגודת ישראל") והסרוגים (תנועת "המזרחי" שייצגה את הציבור הדתי-לאומי) ישבו זה עם זה בשלום ובשלווה (טוב, לא צריך להגזים), במטרה לעצב זהות דתית למדינה הטרייה.

זה לא ממש עזר להם. "הדומיננטיות הרבה של ראש הממשלה בן גוריון, באותן שנים, עיצבה את המציאות במסגרתה המדינה היא בעלת אופי חילוני", כך ד"ר עמיאור. "המפלגות הדתיות הציוניות התמקדו בהגנה על האינטרסים הייחודיים של האזרח הדתי, כמו למשל להגן על זכויות העובד הדתי, לדאוג שתהיה כשרות-ממלכתית, כמו למשל בצבא, וכיו"ב.

"אגודת ישראל' התמקדה במאבק נגד גיוס תלמידי הישיבות, ובקיום מערכת החינוך העצמאית שלה. ככל שהתבססה המדינה, הדגישה יותר תנועת 'המזרחי', שהפכה לימים למפד"ל וכעת מכונה 'הבית היהודי' - את המעורבות בחיי המדינה, והרצון להשפיע על אופייה, לא רק בדל'"ת אמות של המגזר. זאת בניגוד לחרדים שממשיכים לפעול במטרה להגן על האינטרסים המגזריים".

שנות ה-50: הולכים לקלפי שלוש פעמים

על הפרק: חינוך ילדי העולים (כולל ועדת חקירה ממלכתית ראשונה שבדקה את ה"העברה" של ילדי העולים על דתם); מאבק בין רשתות החינוך של הזרם הממלכתי, הממלכתי הדתי והעצמאי-חרדי; סערת המחלוקת סביב גיוס הנשים לצה"ל והמצאת הפטור על רקע דתי לנשים; הכירו את יריית הפתיחה על שאלת "מיהו יהודי", והניסיון להפריד את הלאומיות מהדת (האורתודוקסים ניצחו).

"העברת העולים על דתם". שנות החמישים(צילום: באדיבות הספרייה הלאומית )

"בראשית שנות ה-50 היה בארץ מאבק בסוגיית חינוך ילדי העולים", מספר ד"ר עמיאור. "התחולל מאבק אדירים בשאלה היכן ילמדו ילדי העולים שבאו ממשפחות דתיות, הן מארצות המזרח והן פליטי שואה. הדתיים טענו כי הם צריכים ללמוד בזרם הדתי או בחינוך העצמאי-חרדי מאחר ומדובר בילדים מרקע דתית וחרדי.

"בן גוריון והמפלגות החילוניות סברו כי אם הילדים האלה ילמדו בבתי ספר דתיים, המדינה תאבד את האופי החילוני שלה, ולכן הפעילו את הרוב הפוליטי שעמד לרשותם כדי להפנות את מרבית הילדים אל החינוך הממלכתי, והמדינה אכן שמרה על אופי חילוני. תעמולת הבחירות של המפלגות החרדיות התייחסה למאבק זה כהמשכה של ההתנגדות המסורתית של יהודי מזרח אירופה נגד הגיוס לצבא הצאר, אז נחטפו ילדים כדי לשרת בצבא, וכך הועברו על דתם".

שנות ה-60: שוב הולכים לקלפי שלוש פעמים

על הפרק: המאבק סביב גיוס הבנות נמשך, וגם מאבק ברוח המערבית שחדרה למדינה, צביון השבת, גידול חזירים, והאם לחרדים מותר לקבל תמיכה מהמדינה. בהמשך עולה גם סוגיית נתיחת גופות.

שנת 61' - הדתיים נגד גידול חזירים(צילום: באדיבות הספרייה הלאומית )

בחירות 1961 נערכות על רקע "הפרשה" שנודעה גם כ"עסק הביש" - אך עולם כמנהגו נוהג בכל שאלות היסוד. מודעות בחירות ועליהן חתומים כלל "גדולי ישראל" קוראות לציבור החרדי להצביע בעד "אגודת ישראל", שאבקת ב-103 מפעלים שקיבלו מהממשלה היתר עבודה בשבת.

המאבק הפנים-חרדי בשנות השישים(צילום: באדיבות הספרייה הלאומית )

המפד"ל מצדה, נאבקת בהכנסת בשר לא כשר ובגידול חזירים. "פועלי אגודת ישראל" (פאג"י) נאבקים ב"אגודת ישראל" על רקע התקפות של האחרונים סביב התחברות ל"מוסדות המדינה הציונית" ושיתוף פעולה עם מפלגות חילוניות, רחמנא לצלן.

(צילום: באדיבות הספרייה הלאומית )

בבחירות 1965 יוצאת "אגודת ישראל" בקריאת קודש, וכותבת כי: "מעולם לא היו הבחירות מכריעות כמו הבחירות הנוכחיות". מוכר לכם? מפ"ם קוראת: "תנו לחיות בשבת", ומזכירה כי מרבית תושבי המדינה הם חילונים. מאבקה מתנהל בעיקר מול "חוק השבת" שעליו התחייבה ממשלת בן גוריון, ותמנע, כך מזהירה הרשימה, תחבורה ציבורית בשבת, ואת פתיחת הקיוסקים.

שנות ה-70: בין יום כיפור למהפך

על הפרק: מאבקי דת ומדינה על רקע ביטחוני ומדיני, מיהו יהודי, החינוך העצמאי, הקרב על השבת וניסיון להביא להשבתת כלל התחבורה ביום זה (ולא רק התחבורה הציבורית),

משהו השתנה במאזן?

בשנת 73' נרשם איחוד היסטורי בין היריבות ההיסטוריות "אגודת ישראל" ו"פועלי אגודת ישראל", שסימן בפועל את גוויעתה של החברה החרדית העובדת והמתגייסת בייצוגה של פאג"י זצ"ל. מעתה אמור: חרדי טוב הוא חרדי הממית עצמו באוהלה של תורה, גם ביישובים החקלאיים שהקימו פועלי אגודת ישראל. בעשור הבא תנסה פאג"י לחזור לתחייה, אך מותה כבר הוכרז.

שנות ה-80: 3 מערכות בין משבר כלכלי, לבנון והאינתיפאדה

על הפרק: המאבק במיסיון, מאבק תקציבי לאברכים ש"תורתם אומנותם", נמשך הקרב סביב שירות בנות בצבא ותעסוקה בשבת, ומתחיל הקרב על "חוק ההפלות". עוד: גיורים לא אורתודוכסים, נישואי תערובת וחילול קברים.

עוד לפני ש"אפרת" עמדה בלב ויכוח ציבורי

וגם: המעמד האישי (נישואין וגירושין אזרחיים), נתיחת גופות, והשוס הגדול - הופעתה הפומבית של מפלגת ש"ס בשנת 84'. עוד בפיצולים: הופעתה של "דגל התורה" שהתפצלה מ"אגודת ישראל" בשנת 88', ובאותה שנה - "מימד" שהתפצלה מהמפד"ל.

ואף מילה על הרב עובדיה, בתחילת דרכה של ש"ס

"בשנות ה-80 התפתח מאבק על אופי השבת, והדבר קיבל ביטוי גם במודעות הבחירות",, כך ד"ר  עמיאור. "החילונים החלו להיאבק למען תחבורה ציבורית בשבת, אירועי תרבות ומרכזי קניות פתוחים. מאידך גיסא, הדתיים ובעיקר החרדים ניסו לשמר את הסטטוס-קוו, שלפיו שמירת השבת ברשות הרבים תיוותר דומיננטית כפי שהיה בימי היישוב ובראשית המדינה".

שנות ה-90: רצח רבין והקרע הגדול

על הפרק: גיוס חרדים, חקיקה דתית, שלטי חוצות שהוגדרו כ"תמונות תועבה", תחבורה ציבורית בשבת, מאבק ברפורמים, "כספים ייחודיים" וחוקי יסוד. "יהדות התורה המאוחדת" המוכרת לנו עד היום - איחוד של "אגודת ישראל" החסידית ו"דגל התורה הליטאית" - נולד, והיא נאבקת על תקציבי דיור לחרדים.

הקרב על תחבורה ציבורית בשבת

בשנת 91' אפשרה חולשת הממשלה את חקיקת שני חוקי יסוד: חופש העיסוק וכבוד האדם וחירותו, על אפן ועל חמתן של

המפלגות הדתיות. הבקע בין דתיים וחילוניים נראה עמוק מאי-פעם.

נושא "הכספים הייחודיים" קרע את הרחוב הישראלי. מדובר בכספים שהוקצבו לגורמים דתיים ולחוגים מקורבים לקואליציה, כשהדבר נעשה לפי הסדרים וקריטריונים שלא הוצגו בשקיפות ומראש.

לאחר רצח רבין, שררה אווירת קרע בלתי ניתן לאיחוי בין הציונות הדתית לציבור החילוני. בתוך השבר הגדול המיכה המפד"ל בניהול קרבות מדיניים, תוך שהיא כורכת את המאבקים על שלמות ירושלים ויש"ע, בענייני הדת והמדינה.

עם העלייה הגדולה מברית המועצות, שבה והתחדדה סוגיית מיהו יהודי", ביוזמת תנועת ש"ס שכוחה הלך וגדל.

• בהכנת הכתבה סייע איציק טסלר