"כדור בראש": הפריק שואו של סטאלון
חמוש ברובה ובמזרק בוטוקס, סילבסטר סטאלון מככב במותחן האקשן "כדור בראש" שביים וולטר היל. זה שהשחקן המזדקן נראה כמו קריקטורה של עצמו לא מוסיפה לאמינות הסרט
סילבסטר סטאלון שוב נחוש להוכיח כי השילוב בין כוח הרצון ופלאי זריקות הבוטוקס והסטרואידים יכול לשמר אותו לנצח ככוכב סרטי אקשן. בגיל 66, הוא מציג לראווה גוף ללא טיפת שומן, וקוביות בטן שנראות מוצקות כמו שריון של בשר. הוא חצה את הגבול מגבר המזדקן בצורה יוצאת דופן ל"פריק שואו".
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
משמעות השינוי היא שסטאלון כבר לא יכול לגלם דמות הנטמעת בעלילת אקשן. הסרטים שבהם הוא משחק אינם שונים מאלו שבהם מופיע גמד, או שחקן שבחייו הפרטיים סובל מעיוות או נכות גופנית ניכרת. החריגות הפיזית הופכת להיות, בהכרח, הנושא העיקרי. לכן מטרת העלילה אינה עיסוק בתהליך המיגור של אויב כזה או אחר, אלא בעצם קיומו של הגיבור ושל השחקן המגלם אותו בסיטואציית אקשן אינטנסיבית. המענה העלילתי לספקות אלו ניתן בצורת הוכחה מוחצת לעליונותו על כל צעיר. הספקטקל של סצנות האקשן המבוימות היטב מוחלף בספקטקל של הגוף המשומר להפליא.
נס ליחו?
הדחף הנרקיסיסטי של סטאלון הפך אותו בשנים האחרונות לסוג של פטרון לשרידי סרטי הפעולה של שנות ה-80. בין אם מדובר ברתימת חבריו הותיקים לסדרת סרטי "בלתי נשכחים", בשיתוף פעולה עם מפיקים ממוצא ישראלי המזכיר את ימי חברת קאנון העליזים, או בהחזרת מקצוענים ותיקים שהיו מאחורי המצלמה בשנות ה-80.
בסרטו האחרון "כדור בראש" ("Bullet to the Head") הוא מחזיר לקולנוע את במאי האקשן החשוב וולטר היל. כמי שפרץ במחצית השניה של שנות ה-70 ("הנהג", "חבורת הלוחמים"), וזכה לשיא הצלחתו ב"48 שעות" אי אז בשנת 1983, ברור כי היל הוא רטרו עצבני. הסרטים שביים בשנות ה-90 נעו מהבינוני עד החסר ערך והוא פרש מהקולנוע ב-2002, לאחר כישלון "אלוף ללא עוררין". הדבר המהותי שהוא עשה מאז הוא לביים את הפיילוט ופרקים בסדרת הטלוויזיה המוערכת "דדווד".
מכל סרטיו של היל "כדור בראש" הכי דומה ל"48 שעות", אך ההבדלים הניכרים בין הסרטים מבהירים מדוע הסרט המוקדם הפך לקלאסיקה, ומדוע הסרט הנוכחי הוא לא יותר ממוצר בינוני וזניח. "48 שעות" היה מיזוג של אקשן עם buddy movie, שבו איש החוק המבוגר (ניק נולטה) נאלץ להסתובב במחיצת עבריין שחור, צעיר ומחוצף (אדי מרפי). כך גם במרכז עלילת "כדור בראש" יש צמד גברים שביניהם יש הבדלים של גיל, גזע והצד של החוק בו הם ממוקמים.
הזוג המוזר
העלילה המתרחשת בניו אורלינס מפגישה בין רוצח שכיר המכונה ג'ימי בובו (סטאלון), ושוטר ממוצא אסייתי בשם טיילור קוון (סונג קאנג). קוון הוא השוטר שמגיע מחוץ לעיר ומנסה לפעול באופן עצמאי בטריטוריה של המשטרה המקומית כדי לחקור פרשת רצח. לשם כך הוא משתף פעולה עם בובו, שאותו הוא מזהה כקשור לפרשה, למרות שהוא יודע על משלח ידו המפוקפק. זו רמת הסבירות העלילתית של הסרט.
באופן המזכיר את "48 שעות", הדינמיקה בין ההפכים אמורה להתבסס על שני מרכיבים – הומור, ויחסי הכוח הלא שוויוניים.
ההומור מגיע בצורת עקיצות הדדיות - מצידו של בובו על מוצאו האסייתי של קוון, ומצידו של קוון על גילו של בובו. הבעיה היא שהדמויות חיוורות, הבדיחות לא מצחיקות ושניהם אינם קומיקאים או שחקנים מוכשרים במיוחד (וזאת מבלי להתייחס לחוסר היכולת של סטאלון להניע את שרירי פניו - שמקשה על כל התנצחות קומית אפקטיבית). אפס הכימיה ביניהם מחרב את ה-buddy movie ממש כאילו היה היעדר כימיה בין גבר ואישה בקומדיה רומנטית.
המעמד הלא שוויוני בין איש החוק והפושע קיים אבל הוא הפוך - לרעת איש החוק. השוטר הוא אאוטסיידר שקל לנחש כי עבודתו אינה רצויה בקרב מפקדי המשטרה המקומיים. הפושע, לעומת זאת, הוא דמות אב נוקשה שמצילה שוב ושוב את איש החוק.
ההסתייגויות של קוון מהאלימות אותה מפעיל בובו כדי להציל את חייו, וההבטחות החוזרות ונשנות שלו לטפל בו כאיש חוק בסיום הפרשה הן מגוחכות, כפי שהן כפויות טובה. נדמה כי כל הבעיות נובעות מכך שהתסריט (המבוסס על הרומן הגרפי של אלכסיס נולן הצרפתי "Du plomb dans la tête") לא נבנה כדי להציב דמויות אחת מול השניה, אלא כדי לכרכר סביב דמותו של בובו וגופו של סטאלון.
האקשן עצמו סביר, אבל חסר ייחוד. מול השניים עומד ברון פשע מקומי המפעיל את קיגאן (ג'ייסון מומואה - קאל דרוגו מ"משחקי הכס") שרירן שמיומנותו בלוחמת קומנדו משתווה רק לאכזריותו. מומואה שגילו הוא בדיוק מחצית מזה של סטאלון, הוא הגילום המושלם לאיום האמיתי שבו עוסק הסרט - סכנת כניעתו של סטאלון לשיניי הזמן.
