עורו החילונים, העתיד שלכם בידיים של הרבנות
"משהו חדש מתחיל" יכולה הייתה להיות סיסמה מעולה בבחירות לרבנות הראשית, אבל היא לא. בינתיים, מעמדה נמצא בשפל חסר תקדים. אם לא יחול שינוי משמעותי - הרבנות תמשיך להיות לא רלוונטית, והציבור ימשיך לחפש אלטרנטיבות
<< כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. כנסו >>
"משהו חדש מתחיל" יכולה הייתה להיות כותרת מעולה גם בבחירות האלו, אבל היא לא. כרגע מרחף סימן שאלה גדול בדיוק על זה. משהו חדש יתחיל? מה? איך? כמה? בזה בדיוק מתמקדת מערכת הבחירות הזאת. מה אנחנו יכולים וצריכים לצפות מן הרבנות הראשית? מי מבין המועמדים יספק את הסחורה, ולמה זה באמת צריך לעניין את הסבתא שלנו?
שאלת היסוד היא "מי בכלל צריך את הרבנות הראשית?" ("צריך" במובן של "נהנה מ"). התשובה האופטימלית, צופה פני עתיד, היא: כולם ואף אחד, בכפוף לתנאי ברזל: הפרדת שירותי הדת מחוקי המדינה. כלומר, שירותי הדת יינתנו למי שירצה ויבחר בהם, ולא יהיו תנאי לקבלת שום-כלום מן המדינה.
לא לרבנות של כוחניות פוליטית
כרגע, מעמדם של הרבנות הראשית והעומדים בראשה נמצאים בשפל חסר תקדים. הרבה סיבות מצטברות וסיבה אחת
משמעותית מעליהן. במצטברות: החרדים לא זקוקים לה ולא משתמשים באף אחד מהשירותים הניתנים בה; הציונות הדתית בזה לדחלילים שהרב אלישיב מינה לתפקידים הראשיים, והחילונים תקועים בחוסר אונים מול עובש ממסדי דתי שאין הם יכולים לפענח. הסיבה המשמעותית: האונס לצרוך שירותים שאין לרובנו עניין בהם. על הכפייה הזאת נוסף המפגש עם אנשי שירות בעלי אפס תודעה רלוונטית. סיוט.
ב"תוכנית ג' אלול" של ארגון רבני "צהר" לחיזוק הרבנות הראשית (שאותה מתחייב ליישם הרב סתיו, כשייבחר לתפקיד הרב הראשי) מנוסח מתווה מעשי לעיצוב דרכה של הרבנות הראשית על פי חזונו של הרב הראשי הראשון, הראי"ה קוק: "הרבנות תשפיע על ידי השתדלות מתמדת לקרב את הלבבות..." "תשפיע" ו"השתדלות מתמדת" הן לדעתי תשתית ראוייה לוויתור על הכפייה.
הכפייה באה לביטוי בעיקר בשני עניינים מהותיים: נישואים-גירושים וגיור. בשני נושאים אלה הציבור היהודי-ישראלי שבוי לגמרי בידי הרבנות. ולא, לא רק החילוניים או המתגיירים - גם כלה דתייה לא רוצה להביא "פתק" או "אישור" על כך שלמדה הלכות טהרת המשפחה עם מדריכה מוסמכת מטעם, או על טבילה במקווה. כלות דתיות אפילו יודעות שזה לא עניין הלכתי, אלא כוחני. פוליטי. הכוחניות הפוליטית באה לידי ביטוי גם בנושאים האחרים: מערך הכשרות, קבורה וכיו"ב.
תנו אפשרויות נוספות
לטעמי, לא נדרש מן הרבנות הראשית לשנות את אופייה האורתודוכסי. אני לא מצפה מהרב סתיו, בשבתו כרב ראשי,
לשנות את סגנונו (האולטרה-אורתודוכסי, לדעתי). הרבנות הראשית יכולה להישאר גוף אורתודוכסי סגור, וזה בסדר גמור. ובתנאי שבצידה קיימות עוד אפשרויות.
בניגוד לאמור בתוכנית הנ"ל על כך ש"סכנת הנישואים האזרחיים וההסדרים החוזיים ללא נישואים מאיימת יותר ויותר על העם היהודי לדורותיו", שהוא האיום הנשמע ביותר במערכת הבחירות הנוכחית - אני חוששת ש"משימת הקודש" שניתנה לרבנות הראשית בחוק, לכוף את כולנו לנישואים כדת משה וישראל, מרחיקה רבים וטובים מהרצון להשתייך.
וזה לא רק עניין של מאור פנים או יחסי ציבור, כפי שטועים להסביר לנו המועמדים. זו המהות. ואני צופה שההיפך הגמור יקרה: ככל שנהיה משוחררים לבחור; ככל שתתחדד גם תודעת השירות; ככל שהרבנות הראשית תהיה ציונית ורלוונטית לרוב היהודים הישראלים - כך יותר ויותר יבחרו בה. וגילוי נאות: אני תומכת ברב סתיו כמועמד הטוב והראוי ביותר לתפקיד הרב הראשי לישראל.
לפנייה לכתב/ת 
