כמו צועני: אייל סיבי על "חלום קוסטוריצה"
הסרט הדוקו-סוריאליסטי "חלום קוסטוריצה" משלב קטעים דוקומנטרים וסצנות עלילתיות. בדרך קרו לא מעט תקלות, והבמאי אייל סיבי מספר עליהן למדור הערות הבמאי: "זה היה לא פשוט, אבל כשרוצים אפשר להשיג גם את הדברים הגדולים"
איך להגיד למישהי קרובה שאתה אוהב אותה? שאלה זו עומדת במרכז לא מעט דיונים חברתיים באינטרנט, ובמקרה של אייל סיבי היא היתה מקור המוטיבציה הראשוני ליצירת סרטו "חלום קוסטוריצה". הבמאי הצעיר יצא למסע שהביא אותו עד לסרביה, כדי למצוא את הפתרונות לחסימה הרגשית שהוא חש. בדרך פגש בבמאי אמיר קוסטוריצה כדי לקבל כמה עצות. מסע מתועד זה הוא הבסיס לסרט, המוקרן בסינמטק מדי שבת, אולם לצד קטעים אלו צולמו סצנות עלילתיות ועליהן הוא מספר ל-ynet.
במאים נוספים מספרים על סרטיהם ב-ynet :
- נוני גפן על "לא בתל אביב"
- דן תורג'מן על "רימון הזהב" עודד בן נון ומיכל ברזיס על "איה"
- דינה צבי ריקליס על "הרקיע החמישי
- גיא דוידי על "חמש מצלמות שבורות"
ב"חלום קוסטוריצה" ביקש סיבי לשחזר את אווירה השמחה משולחת הרסן של צועני סרביה - ברחובות תל אביב. לצורך כך גייס את חברי הצוות לסצנה מוזיקלית חביבה בה הם נדרשו לגלם נגני להקה בלקנית במרדף אחר אוטובוס - מחווה לסרטי קוסטוריצה. הצלם אמנון האס וסיבי עצמו נדרשו לסיכון חיים של ממש, כשניצבו על מצלמה באמצע כביש מהיר - הכל כדי להשיג את הזווית הטובה ביותר. "התעלמנו מהעובדה שאנחנו מצלמים בתוך אוטוסטרדה ופשוט ישבנו על הכביש" הוא מספר.
בניגוד להגיון המתבקש, סצנת האוטובוס צולמה ביום שרבי באמצע הקיץ, בעוד שסצנות שצולמו בים התקיימו בעיצומו של החורף, בקור מקפיא. לצורך העניין לבשו המשתתפים חליפות צלילה, אולם משהתגלה כי אלו צפות במים, הוחלט להסירם. בניסיון לעזור לשחקן אורי יניב לפשוט את החליפה,
סיבי מצא את עצמו ואת אצבעו מסובכים באחד מאבריו המוצנעים של הגיבור הראשי שלו. טראומה קטנה, שהיה עליו להתגבר עליה.
עוד מהמורה, מעט יותר מסובכת, היתה ההתקלויות של סיבי וצוותו עם המשטרה. זה קרה במהלך צילומי סצנת ריקודים במרכז כיכר תל אביבית, כשפנסי התאורה סינוורו כמה מהנהגים. שוטרים שהוזעקו למקום הבינו שאין מדובר במפגע רציני במיוחד.
במקרה נוסף, הוזעקו שוטרים לזירת צילומים של הסרט בבניין משרדים בתל אביב, לאחר שאזרחים התלוננו שנשמעות צעקות הצילו מאחד החדרים. כשהשוטרים הגיעו למקום, גילו כי לא כצעקתה, אלא השחקנית ליאור ורוצלבסקי שצווחת לצורך צילום הסצנה. על כך ועוד בכתבת הערות הבמאי עם אייל סיבי, שלמרות כל הקשיים מודה: "גם לסיים את הסרט היה תהליך מאוד לא פשוט, אבל הוכיח שאפשר בסופו של דבר להשיג גם את הדברים הגדולים כשרוצים".
