חדש על המדף: ספרי צניעות לגיל הרך
לצאת לרחוב לטיול? לדלג או לרוץ? זה לא צנוע. ילדה טובה צריכה לשהות בבית, לסרק את השיער בשתי צמות - ולסגור כל כפתור. כך על פי סדרת ספרים שמופצת במגזר החרדי לגיל הרך, תחת הכותר "רות שומרת על הצניעות". כיפה אדומה? גוואלד
<< הכל על העולם היהודי - גם בפייסבוק שלנו. כנסו >>
יום אחד מקבלת רות בת השש מכתב מבת דודתה רחל, שמתגוררת בלונדון. במכתב מספרת רחל על המלכה הבריטית "הנמצאת בארמון כל היום. לראות את פניה קשה עד מאוד, כי סביבה יש תמיד 'משמר של כבוד'... כשראיתי אותה אחזתני תדהמה, ומיד לעצמי למדתי דבר מה. המלכה הזו אינה יהודית, ואני - בת המלך, נסיכה יהודית. גם אני שומרת על גינונים של מלכות... הכבוד שלי, הוא להיות בתוך הבית פנימה".
רות מבינה כי גם אם תאלץ לצאת מביתה ולהגיע לחנות, כדאי לקמץ בדיבורה. "האם זה מתאים לבת מלכים לפטפט עם המוכרים?" היא תוהה בינה לבינה.
ילדה, סרקי שערותייך
סדרת הספרים שמטרתם המוצהרת היא "הקניית ידע בסיסי בהלכות צניעות" נכתב על ידי א.ב יהודית (שם בדוי, מן הסתם), וזכה לאישור "הוועדה הרוחנית לספרי קריאה" שבנשיאות הרב ישראל גנס.
בהמשך הספר מתפתלת העלילה, ורות לומדת "צניעות" מהי, כשהאמצעי הדידקטי האהוב על מחברי הספר הם משלים.
כך נזכרת רות במשל של המורה על אבן המשוחחת עם מרגלית יקרה. האבן מציעה למרגלית לשחק עמה בחול. האבן מתפארת: "ראי לי טוב, מתגלגלת אני לאורך הרחוב... רואה אנשים, כבישים ומכוניות".
המרגלית משיבה להצעת האבן כי "אני מרגלית, אבן יקרה, נקייה בתכלית, איני מטיילת על פני הרחוב. הקופסה היא ביתי, עלי היא שומרת". המסר שרות מפנימה מסיפור זה הוא ש"גם בת ישראל מרגלית יקרה, כשהיא צנועה - לה הוד ויוקרה".
בהמשך נלמדת צניעותה של בת ישראל על ידי השוואה לממלכת החיות. ילדה ששערותיה נראות "כמו רעמה, ממש כמו אריה, הן מעוררות פחד ואימה". גם הסוס איננו נמלט משיח הצניעות. "כשהשערות נופלות על הפנים. כמו לסוס. הן אומרות 'ראו אותי'! ללא כל היסוס". לכן מסיקה רות (כשאיור שלה אוספת את שיערה מופיע לצד איור של סוסה העושה פעולה דומה): "חשוב לסדר את השיער בתסרוקת עדינה ככל האפשר".
ללבוש הרבה זה צנוע
מהי התסרוקת המועדפת, לדעת מחברו האלמוני של הספר? צמד צמות, אך לא אחת. ההעדפה הזו מבוססת על סיפור "נס הצמות" מתקופת השואה. על פי סיפור זה ניצלו בנותיו הגדולות של האדמו"ר מקרעטשניף בשל העובדה כי היו להן שתי צמות קלועות, מה שהוביל את הנאצים לחשוב כי בנות אלו צעירות מכפי גילן. מנהג זה של קליעת צמות נפוץ לדעת מחבר הספר "עוד מתקופת האמהות".
לא רק הנשים נדרשות לקוד לבוש מחמיר, גם הגברים בעניין. כך למשל, מסופר על מקרה שאירע לרב שלום שבדרון (מגיד שיעורים ידוע). שנכנס למונית כשהוא לבוש בשכבות רבות. הרב נשאל על ידי הנהג האם לא חם לו. על פי הספר, הרב השיב שחם לו, והנהג הציע כי הרב יוריד מעט מבגדיו על מנת שלא יזיע. בתשובה ענה הרב: "ולך לא חם? אולי יוריד כבודו מן הבגדים?"
הנהג הזדעזע ואמר: "אם אוריד את הבגד האחד הזה אראה כמו בעל חיים". מכאן נלמד מוסר ההשכל כי "מי שלובש
מעט בגדים, דומה לבעל החיים, ומי שלובש הרבה בגדים שומר בכך על צלם אלוהים".
כיצד מתמודד מחברו האלמוני של הספר עם כך שנורמות הלבוש שהוא מציע אינן נפוצות בעולם החרדי? כאן מסתבר כי הדמיון לבעלי החיים דווקא נחוץ: "אנחנו כמו דגים בים. אם הדג שוחה עם הזרם של המים, זה אות וגם סימן שאינו בין החיים. דגים חיים - מול הזרם הם שוחים, ועם זרמי המים אינם נסחפים".
סדרת ה"ספרים ייחודיים בהלכות צניעות והנהגותיה לבת ישראל - בת המלך", יצאו גם ביידיש, וזכו כאמור לאישור "הוועדה הרוחנית לביקורת ספרי קריאה". כל ניסיון לשוחח עם האנשים שמאחורי הפרויקט, נחסם.
לפנייה לכתב/ת 
