הרי אילת: גלריה של פסלים וציורים תוצרת הטבע

הר אמיר שבהרי אילת, והערוצים היורדים ממנו, הם מקום נהדר למסלול טיול לכל המשפחה. ההר בנוי אבני חול בשלל גוונים, אשר מופיעות בהיקפים גדולים רק באזור זה בארץ, וההליכה בנוף שאותו הן יוצרות דומה לסיור בגלריה של פסלים וציורים תוצרת הטבע.

אין פלא, אם כן, שגם פרעה, גם הרומאים וגם הנבטים מצאו עניין באזור עוד בימי קדם. במאה ה-12 לפסה"נ יצא פרעה רעמסס השלישי ממצרים, וחצה את מדבר סיני לרוחבו בדרכו לישראל, ובפרט לערבה הדרומית.

עוד טיולים באזור בערוץ התיירות:

• אל גבעת רחבעם: סלעי ענק נטויים, ונוף מרהיב
• היי דרומה: קניון שחורת בהרי אילת
• תיירות למתקדמים: לחוות את הערבה במיטבה
  

הסיבות להגעתו היו כלכליות בעיקרן. הוא התעניין במתכת ירקרקה ויקרת ערך באותם ימים - הנחושת.

את הנחושת הוא קיווה למצוא בשפע באזור דרום הערבה ובהרי אדום, וממנה רצה לחשל כלי נשק עבור צבאו וכלי פאר עבור מקדשיו.

כיום כולם מכירים את מכרות הנחושת, ציורי הסלע והמקדשים המצריים של בקעת תמנע, אך מעטים יודעים כי אותם פרויקטים להפקת נחושת כללו גם את אזור בקעת עמרם והר אמיר אשר מדרום לתמנע. בהר אמיר בייחוד מצויים עשרות פירי כרייה של נחושת, פזורים בכל מורדותיו.

בנוי אבני חול בשלל גוונים. הר אמיר(צילום: אודי רן)

נוף ייחודי ופראי

הסלע העיקרי שממנו מורכב הר אמיר הוא אבן חול בהירה, שבתוכה גם נמצאים תרכיזי הנחושת. בבסיסו של ההר,

לעומת זאת, נחשפות אבני חול מסוג שונה, אשר להן גיוון רב והן עתיקות יותר.

הן אמנם עניות בנחושת, אך הן מפצות על כך בצבעיהן העזים ומרהיבי העין, הנעים בין ורוד, צהוב, אדום וסגול. צבעיה של אבן החול נובעים מנוכחותו של ברזל בתוך הסלע. החול יוצר בהר אמיר וסביבתו נוף ייחודי ופראי, שבו לפעמים נדמים הסלעים לפנים ודמויות. בישראל ניתן למצוא אבני חול במקומות ספורים בלבד (המכתשים, צפון השומרון, החרמון), ולמופע הנרחב שקיים בהרי אילת אין אח ורע בנופי הארץ.

למרגלותיו הצפוניים של הר אמיר שוכנת בקעת עמרם. בבקעה אפשר להיתקל בריכוזים של אבנים שחורות ו"מפוחמות" שאינן אלא שריד ממפעלי הפקת הנחושת הקדומה. אבנים אלו מכונות סיגים, והן תוצר לוואי של תנורים קדומים שבהם הייתה מותכת תערובת החול שהופקה בפירים שבהר, מתוך מטרה להפריד את הנחושת ממנה.

מי חרת על הסלע?

הפרעונים המצרים לא היו היחידים שגילו עניין בימי קדם באזור זה. חלק מפירי הנחושת שבמורדות הר אמיר נכרו מאות רבות לאחר ימי הפרעונים, בתקופות הרומית והביזנטית.

עדות מדהימה לפעילות בתקופות אלו חקוקה בקיר הצפון-מערבי של גבעת יוכבד, אשר בבקעת עמרם. כאן מצויה חריתה ענקית בצורת מלבן, ולו מעין שני חלונות - סמלה של האלה הנבטית אל-עוזה, המקבילה הנבטית לאתנה היוונית.

חריתה זו היא ככל הנראה מזכרת שהשאיר עובר אורח ממוצא נבטי, שהלך באחת מהדרכים העתיקות הרבות שחצו את הערבה בעבר. למרבה הצער, אין זו כתובת הסלע היחידה שניתן להבחין בה באזור, ובמהלך מסלול ההליכה אנו נתקלים בשמותיהם של מטיילים רבים בני דורנו שבחרו לנצל את פרירותה של אבן החול לשם הנצחה עצמית. מעניין מה יאמרו שמות אלו החקוקים בסלע בעוד שנים רבות, לאלו שינסו להבין את החברה האנושית הנוכחית...

החול יוצר בהר אמיר וסביבתו נוף ייחודי ופראי(צילום: אודי רן)

נקודה מצוינת לתצפית על נדידת העופות הדואים

הימצאותו של הר אמיר בשוליה של הערבה הופכת אותו לנקודה מצוינת לתצפית על אחת מתופעות הטבע המרשימות בישראל - נדידת העופות הדואים. פעמיים בשנה, בסתיו ובאביב, מאות מיליוני עופות נודדים חולפים בערבה ובהרי אילת בדרכם לאתרי הקינון ומהם.

הרי אילת, המהווים את הצלע המערבית של השבר הסורי-אפריקני, הם סימן דרך טופוגרפי חשוב עבור אותם עופות. בתחילת האביב ניתן לראות אלפי דורסים ממינים שונים נודדים לאורך ההרים בדרכם צפונה לארצות הקינון.

עופות כגון עיט הערבות, עקב מזרחי, רחם, שלך ועוד חולפים בדאייה חרישית כנגד הנוף המדהים. במהלך שבוע פסטיבל הצפרות הבין-לאומי, וכן בסופי שבוע נוספים במהלך האביב, מציע מרכז הצפרות הישראלי של החברה להגנת הטבע סיורי בוקר מיוחדים לפגוש בעופות הדואים.

מחשוף נחושת מיני רבים, הנקובים בהר אמיר(צילום: אודי רן)

מפגש עם ציפורי שיר נודדות כמעט בכל שיח

ימי תחילת האביב הם ימי השיא במדבר. ציפורים יציבות כגון סלעיות, שרקרקים ועפרונים נמצאות כבר בתוך עונת הקינון ונהנות מהשפע העונתי ומזמינות המזון בערוצים המלאים בפריחת רכפתן המדבר, סלוודורה פרסית ועוד.

סיור באחד הערוצים היורדים מהר אמיר או בסביבה מבטיח מפגש עם ציפורי שיר נודדות כמעט בכל שיח. סבכים, עלוויות, חנקנים, גבתונים, פיפיונים ונחליאלים נודדים במהלך הלילה ומשחרים למזון בשעות היום.

המצוקים והנקיקים העמוקים באזור הר אמיר הם בית לעופות דורסים מהנדירים בישראל. עיט הסלעים הנדיר, בז הצוקים, בז מדברי והבז השחור המסתורי - כולם דוגרים בסביבה הקרובה, לכן כדאי לסרוק את השמים מדי פעם ולתור אחר דורסים מרשימים אלו.

נמצא כבר בתוך עונת הקינון באילת. שרקרק גמדי(צילום: יהונתן מירב)

עזריה אלון כותב בספרו "שבילים במדבר":

"מי שהיה באילת ימים אחדים, ואפילו שעות אחדות, וצפה בעיניים פקוחות אל הנוף, יודע כי הניסיון לתאר את צבעם של ההרים והסלעים נדון לכישלון מראש. אין אלה אלא קופסאות צבע, המונחות על האצטבה ודמותן משתנה מיום ליום ומשעה לשעה, הכול לפי האור הנופל עליהן, כיוונו של האור הזה וכיוון מבטו של הצופה".

לאחר הפנייה מתחילה דרך עפר כבושה התאימה לכל רכב, אך בתקופות שלאחר שיטפונות היא עשויה להשתבש. יש להתעדכן בהתאם. על דרך זו, המסומנת בסימון שבילים כחול, יש לנסוע מרחק של כשני ק"מ וחצי, עד פיצול דרכי עפר. בפיצול ממשיכים ימינה (צפון-מערבה) בהתאם לשילוט לעמודי עמרם. מכאן נכונה לנו נסיעה של כארבעה ק"מ עד פיצול שביל ירוק לכיוון דרום, שם ניתן להחנות את הרכב.

נמשיך לטפס על מורדותיו הצפוניים של הר אמיר בשביל המסומן בירוק. בדרך נבחין בפירי כריית הנחושת הרבים הנקובים בהר. בחלק מן הפירים אפשר למצוא שברי עצמות שהשאירו הצבועים, אשר הפירים היו להם כבית, ויש אף פירי נחושת אחדים הנמשכים לעומק ומסתעפים - כדאי להציץ!

אוכף הגמלים

בקצה העלייה חוצה השביל אוכף טופוגרפי של אבן חול. אוכף זה מכונה בפי המטיילים אוכף הגמלים, בגלל שני גושי סלע המזכירים בצורתם גמל. מכאן נשקף לראשונה הנוף עוצר הנשימה של הרי אילת ומפרץ אילת.

זוהי נקודה מתאימה לתצפית על הסביבה ולניסיון לאתר להקות ציפורים נודדות בשמים (בעונה). הדרך יורדת מן האוכף אל מדפים שטוחים של אבן חול לבנה, ומגיעה לפיצול שבילים שני להיום. מכאן נעבור לשביל המסומן בכחול, היורד לתוך נחל אמיר. זהו ערוץ המנקז את חלקו המערבי של ההר, נשפך לנחל שחורת, ואתו לערבה.

בנחל אמיר יורד השביל בשלבים. תחילה ניתן לראות מחשופים נוספים של נחושת. מרשים במיוחד הוא קיר אנכי בגדת הנחל המשובץ כולו בתרכיזי נחושת ירקרקים, עד שנדמה כי אלו הם צמחים הגדלים עליו. השביל המסומן בכחול עוקף שני מפלים גדולים באבן החול מצד שמאל, באמצעות יתדות וכבלים.

אם הגעתם למפל, הסתובבו וחזרו לאחור, וחפשו את המעקף. לאחר שהגעתם לתחתית השביל העוקף, מומלץ להיכנס בנקיק עד לתחתית המפל ממש, שם אפשר לזכות במפלט קסום ונחבא.

בשלב מסוים נפתחים קירות הנחל, והוא מתרחב בהדרגה. מכאן מושך השביל דרומה וחוצה את מניפת הסחף של נחל שחורת - שימו לב לסימון השבילים פן יאבד. לאחר כמה מאות מטרים פוגש השביל את דרך הרכב המסומנת בירוק, שם מחכה רכב האיסוף.

האביב הוא זמן הנדידה הטוב לתצפת על ציפורים. קורא מדברי(צילום: יהונתן מירב)

חשוב מאוד

דרגת קושי: בינוני

אזור בארץ: הרי אילת

סוג טיול: אורכי (יש צורך בהקפצת רכב איסוף לסוף המסלול)

עונה מומלצת: אוקטובר עד אפריל

נקודת התחלה: פיצול שביל ירוק מדרך עפר כחולה

נקודת סיום: חיבור שביל כחול עם דרך עפר ירוקה

אורך המסלול: כחמישה ק"מ

הערות: יש להצטייד בכובע, מים ונעלי טיול גבוהות. אין לחרוט על הסלע.

אוריה ישורון - מדריך בוגר בית ספר שדה אילת ויהונתן מירב צפר מומחה ומנהל תחום תיירות במרכז הצפרות הישראלי.

• הכתבה פורסמה בגיליון פברואר 2013 של הירחון "טבע הדברים "
• מתנה לגולשי ynet: גיליון היכרות ב-10 שקלים בלבד