"קוטלי המכשפות": ותרו, אין זו אגדה
מפלס האלימות הבוטה ב"קוטלי המכשפות" גבוה מדי עבור ילדים צעירים, אך העלילה המטופשת אינה מתאימה למבוגרים. להציג את הנזל וגרטל הבוגרים כגיבורי אקשן לא תורם לסרט, וגם לא לאגדה. האחים גרים בוודאי מתהפכים בקברם
כמה רחוק אפשר להגיע עם קונספט שכולו מתומצת בהברקה בודדת? לא יותר מדי. וכשיוצרי הסרט בטוחים שעלו על הברקה כזו, ואפילו לא מתאמצים לעשות איתה משהו מעניין - עוד פחות. וכשההברקה הבודדת היא אפילו לא הברקה? או אז כדאי לגנוז את הרעיון בעודו באיבו. "קוטלי המכשפות" ("Henzel & Gretel : Witch Hunters") - תשעים דקות אומללות שמתבססות על רעיון שמחזיק חמש דקות, הוא סרט שכזה.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
העלילה שבה הנזל וגרטל גדלים להיות ציידי מכשפות מדופלמים יכולה להיתפס כסימפטום לתעשיית בידור חולה. סרט נוסף המתבסס על אגדות האחים גרים, ומשקף בכך את הפחד המשתק מכל ניסיון לספר סיפור חדש. ניפוח פסאודו-אירוני של עלילה קצרצרה כפי שנעשה בשנים האחרונות לשלגיה ("מראה, מראה" ו"שלגיה והצייד") או כיפה אדומה ("ירח אדום"), ללא ניסיון לחשוב מחדש בדרך אינטליגנטית על יסודות האגדה (כפי שהיה ב"חבורת הזאבים" של ניל ג'ורדן מ-1984).
כתבות נוספות ועדכונים חמים - בעמוד הפייסבוק שלנו
המטרה פשוטה: ניצול של הכרות הצופים עם חומר המקור, והעובדה שהשימוש בו אינו דורש תשלום זכויות יוצרים.
פרויקט המכשפה
הפעם המודל אינו אפוס פנטזיה בהשראת "שר הטבעות" ( כמו ב"שלגיה והצייד") או קיטש אירוטי לבוגרות "דמדומים" ("ירח אדום"), אלא פנטזיית אקשן. העלילה של האגדה המקורית מתומצתת בסרט בדקות הפתיחה. הנזל וגרטל ננטשים ביער על ידי אביהם ומגיעים לבקתת הממתקים של המכשפה. פיטום קצר ואכזרי של הנזל, והתגברות מפתיעה של הילדים המצליחים לדחוף את המכשפה לתוך התנור. והנה כבר כותרות הפתיחה בואכה קפיצה של 15 שנה לעתיד.
כשאנו חוזרים אל השניים, הם כבר גבר ואישה צעירים (אם כי נראה שהנזל, המגולם על ידי ג'רמי רנר בן ה- 42, הזדקן בקצב מואץ ביחס לגרטל בגילומה של ג'מה ארטרטון). הם מתפרנסים מעבודתם כציידי מכשפות, המטהרים את העיירות אליהם הם מגיעים מאותן נשים כעורות הנוהגות לחטוף ילדים ולהשתעשע בקטילת הוריהם. העולם בו הם פועלים מעוצב כימי ביניים עם נגיעות מכוונות של אנכרוניזם פוסט מודרני.
על פי המודל של פנטזיות האקשן העכשוויות, הנזל וגרטל מצוידים בבגדי עור ובשלל כלי נשק יצירתיים שאיתם הם מבצעים את המלאכה. עבור רנר - שעשה בשנים האחרונות את המעבר ממפרק פצצות ב"מטען הכאב", לדמותו הוקאיי, גיבור העל בעל הקשת מ"ת'ור" ו"הנוקמים" - הסרט הנוכחי ממשיך מגמה של התרחקות ממשחק רציני או איכותי.
האנכרוניזם אמור להיות מצחיק בניסיונו לרמוז לצופים באופן מתמיד לגבי המודעות העצמית של היוצרים. ברוב המקרים האפקט המתקבל הוא של בדיחה חלולה, ושל המכלול כמייגע באופן מיוחד. יוצאת דופן מבחינה זו היא זריקת "המעין אינסולין" שהנזל צריך לקחת בעקבות אותה האכלה כפויה בממתקים שהתרחשה בילדותו. אם היו עוד חמישים בדיחות כאלו בסרט, היה על מה לדבר.
אירועי הילדות של השניים לא קשורים לעלילה, אלא רק לעצם מסלול הקריירה שבו הם בחרו. יש להנזל וגרטל חסינות מפתיעה מפני כשפי המכשפות, ובהדרגה מתבררת התעלומה האופפת את גורל הוריהם. מבחינה זו הסרט משקף מגמה נפסדת נוספת בקולנוע העכשווי של ניסיון לקחת דמויות או עלילות ארכיטיפיות ולחשוף את שורשיהן (החל מטרילוגיית הפריקוול של "מלחמת הכוכבים", וכלה בפריקוול הצפוי בקרוב ל"קוסם מארץ עוץ"). הניסיון להסביר את מה שלא היה צורך להסבירו מוביל, כמעט בהכרח, לתוצאות מיותרות. "קוטלי המכשפות" אינו משנה מגמה זו.
הנזל וגרטל צריכים להתמודד עם המכשפה הרעה מיוריאל (פמקה ג'נסן), שיש לה תוכניות מרחיקות לכת להפיכת המכשפות לחסינות מכל פגע. תוכניות אלו כוללות את הגיבורים, וקשורות לסוד של עברן. בדרך לשיאו של העימות יש קטעי אלימות שבוודאי אינם מיועדים לילדים צעירים, ועלילה שבוודאי אינה מיועדת למי שחצה את גיל עשר. יתכן שיש לסרט קהל יעד, אבל הא מצוי או בקרב הילדים שהוריהם הסירו אחריות על חינוכם, או בקרב המבוגרים שנתקעו מנטלית בגיל הילדות.
הבמאי והתסריטאי הוא טומי וירקולה הנורווגי, שהפתיע לפני שלוש שנים עם סרט הזומבים-נאצים "Dead Snow". הסרט המשעשע ההוא ידע כיצד לעשות שימוש יצירתי במעיים אנושיות, אך כאן היצירתיות מתמצה בהשלכת עצמים לעבר המצלמה - שימוש עצל במיוחד בטכנולוגיית התלת מימד.
העובדה שבין מפיקיו של הסרט נמצאים גם הקומיקאי וויל פארל, ואדם מקי (הבימאי/תסריטאי/מפיק ששיתף עם פארל פעולה במספר הזדמנויות), מרמזת על הכוונה ליצור סרט בעל אופי קומי ומחוצף. בוודאי הרבה יותר מהתוצאה הסופית המשמימה.
