מסי של הנשים

עם שליטה מסחררת בכדור, מאזן שערים מופלא וחולצה מספר 10 בברצלונה, לא פלא שסוניה ברמודס נחשבת לכפילה של הפרעוש. אבל בניגוד לקבוצת הגברים, לה ולחברותיה יש דרך ארוכה עד שייכנסו ללבם של האוהדים בספרד

מאיה מאהלר, ברצלונהפורסם: 06.03.13 , 15:45

אומרים שאין לו מחליף. אין עוד שחקן כמוהו. אבל אף אחד לא אמר שאין לו כפילה. זריזות של שד, שליטה מדהימה בכדור, קריעת רשתות בסיטונות, מסירות גאוניות ומספר 10 על החולצה של ברצלונה. לא במקרה זכתה סוניה ברמודס הספרדייה (או בקיצור: סוניה) לכינוי "לאו מסי הנשית".

יום האישה 2013 ב-ynet ספורט:

בשנתיים האחרונות הפכה סוניה לעמוד התווך בקבוצת כדורגל הנשים של מועדון הפאר הקטלוני. כמו מסי, גם היא נמוכת קומה (1.60 מ') ושמאלית. "אני מניחה שזה רק בגלל המספר", אמרה בעבר כשנשאלה על קווי הדמיון בינה לבין הפרעוש מארגנטינה. "אני סוניה, ומנסה לעשות את מה שאני יודעת. הוא מעולם אחר".

צפו בסוניה ברמודס מלהטטת על המגרש

בזמן שחברותיה נאבקו עם הליפסטיק והלק, כבר בגיל צעיר בחרה סוניה – שבכלל נולדה במדריד – להתרוצץ על הדשא. בגיל שמונה לקחה את הכדור לרגליים בחצר בית הספר ומאז לא עזבה אותו. הילדה עם הקוקיות תמיד שיחקה עם בנים, והשאירה להם ענני אבק. הם חלמו להפוך לשחקנים מקצוענים, להיות הכוכבים הגדולים הבאים של הכדורגל הספרדי. רק היא הגישה את החלום.

עוד ב-ynet ספורט:

עם השנים הספיקה סוניה לעבור חמש קבוצות שונות. אחרי חיזור ממושך של שנתיים חתמה בברצלונה בקיץ 2011, וכבר בעונתה הראשונה חוללה מהפך דרמטי בקבוצה. לראשונה מאז הוקמה ב־1988 זכתה ברצלונה באליפות ספרד. סוניה הפגיזה 38 שערים וסיימה את העונה עם תואר הפיצ'יצ'י – מלכת השערים של הליגה.

ברמודס. מגיל שמונה לא עוזבת את הכדור(צילום: GettyImages)

ההשתלטות שלה על הכדורגל הספרדי לא נעצרה בברצלונה. סוניה הפכה לאחת הכוכבות הבולטות בנבחרת הנשים, שעלתה לאליפות אירופה שתיערך בקיץ – לראשונה מאז 1997. היא כבשה שישה שערים במוקדמות, וספרד סיימה במקום השני בבית 2, אחרי מעצמת העל גרמניה.

וכמה שווה השמאלית של מסי? / "בועטת"

"היא בדיוק מה שהיה חסר לנו. היא תחרותית ויודעת להוביל משחק איכותי", אומר ל-ynet ספורט, צ'אבי יורנס, מאמנה של סוניה בברצלונה. "מדובר בשחקנית שיודעת לעבוד נכון. יש לה אופי חזק, וכמו מסי – היא שומרת את הכדור צמוד לרגל". עם זאת, מדגיש יורנס, כל השוואה אחרת לכדורגל הגברי היא אבסורדית.

ברמודס חוגגת. מאמנה: "היא שומרת את הכדור צמוד לרגל כמו מסי"(צילום: GettyImages)

1,500 יורו בחודש, במקרה הטוב

עם כל הכבוד לפריצה של סוניה ולהתקדמות כדורגל הנשים בספרד, בסופו של דבר אי אפשר להתעלם מהעובדה שמדובר בספורט כמעט זניח במדינה. גם המשקפיים הוורודים ביותר לא יוכלו לטשטש את המציאות. "מדובר בשני קצוות של אותו ענף", מסביר יורנס. "נכון, כדורגל הנשים בצמיחה וצריך את הזמן שלו להתפתח. אבל היום – מכל הבחינות – מדובר בשני עולמות שונים".

יורנס מתאר את הקשיים שאיתם מתמודד כדורגל הנשים בספרד. מדהים לשמוע איך מדינה שכל כך אוהבת כדורגל, שמועדוני הפאר שלה הם שם שגור בפיהם של מיליארדי בני אדם ברחבי הגלובוס, לא באמת מתעניינת בגרסה הנשית של אותו ענף.

קורעת רשתות. סוניה ברמודס(מתוך יו טיוב)

"במשחקים חשובים אנחנו יכולים להגיע ל־1,000 צופים מקסימום", מספר יורנס. "אבל יש רק שניים־שלושה כאלה בעונה. בדרך כלל המשחקים שלנו מסתכמים בכ־70 אוהדים בלבד". אפילו הדרבי הקטלוני לא מצליח לעורר את הקהל: "למשחק נגד אספניול יכולים להגיע אולי 150 אוהדים".

כתוצאה מההתעניינות המצומקת, מחלקות כדורגל הנשים נאלצות להתקיים מפירורים. משכורות השחקניות מגוחכות. בעוד שחקנים כמו מסי, צ'אבי ואינייסטה מרוויחים מיליוני יורו בשנה רק מכדורגל (ועוד לא דיברנו על פרסומות), כדורגלניות המועדון בקושי גומרות את החודש. המשכורת הממוצעת עומדת על 1,000 יורו בחודש. "הטובות באמת יכולות להגיע ל־1,500 יורו, אבל לא הרבה יותר, ובודדות באירופה מגיעות ל־3,000 יורו", אומר יורנס. "לא מעט מהן בכלל משחקות בחינם. כאן בספרד, חוץ מחמש־שש קבוצות מקצועניות, כל השאר סובלות מחוסר תקציבים משווע".

כוכבי ברצלונה מרוויחים מיליונים, הנשים מסתפקות בפירורים(צילום: רויטרס)

זאת גם הסיבה שלא מעט שחקניות ספרדיות עוברות לשחק במדינות כמו אנגליה, שבדיה, גרמניה וצרפת, שבהן כדורגל הנשים מוערך יותר. כל כך רחוק מתמונת המראה הגברית, שבה שחקנים בכל העולם חולמים להגיע לספרד, לא לברוח ממנה.

עבודה. לימודים. וכדורגל על הדרך

סוניה דווקא שומרת אמונים לספרד, ולא מתכוונת להשתדרג בליגה זרה. "זה לא בתוכניות שלי", הצהירה לא מזמן, "עכשיו כל מה שמעניין אותי זה ללבוש את מדי ברצלונה, זה המועדון שלי, וכאן אני מאושרת". צ'אבי מחזק את הגישה: "גם אם היא תצא החוצה, היא תרוויח אולי עוד 1,000 יורו בחודש. ההבדל לא כזה גדול".

יש סיכוי שאי פעם נזכה לשוויון בין המינים בכדורגל?

"קשה לי מאוד לצפות מצב כזה. גם לשחקניות זה די ברור. אבל אין להן ברירה. זו המציאות".

כדורגל נשים. שיוויון בין המינים לא נראה באופק(צילום: AFP)

והמציאות שעליה מדבר יורנס דורשת לא מעט הקרבה. המשכורות הנמוכות מאלצות את השחקניות להקדיש זמן רב ללימודים ולעבודה, כדי להבטיח את עתידן הכלכלי. זה משאיר מעט מדי זמן לכדורגל. הן היו שמחות להפוך את הקריירה הספורטיבית למקצוענית, אבל בסופו של דבר הכדורגל הוא למעשה תחביב משודרג.

"הן לא יכולות להרשות לעצמן להגיע לגיל 30 בלי בסיס, בלי לימודים אקדמיים, בלי קריירה", מסביר יורנס. "הן נותנות מעצמן הכל על המגרש, אבל במקביל חייבות ללמוד ולהתפרנס. אנחנו עוזרים להן להתמקד ולא לשכוח את עצמן. אנחנו היחידים שמתחילים אימון בשמונה בערב, רק אחרי האימון של הגברים, כי בבוקר הן צריכות לצאת לעבוד או ללמוד".