שוויון מלא בשכר לנשים? "רק בשנת 2078"
מגילת שוויון זכויות האישה שחודשה על ידי נעמת, מגלה שב-25 שנה חלו שינויים מינוריים בלבד במעמדן של הנשים בשוק התעסוקה: מרבית המשרות הבכירות מאויישות על ידי גברים, פערי השכר עדיין גבוהים והקונפליקט בין עבודה למשפחה נותר נחלת האמהות. הפתרון? "להתאים את שוק העבודה לנשים"
בטקס חגיגי חידש אתמול (ה') ארגון נעמת את "מגילת זכויות האישה" שניסח ב-1986. עם היעדים המפורטים בה נמנים הבטחת ייצוג שווה בכל מוסדות המדינה, שוויון זכויות בעבודה והתאמת עולם התעסוקה גם לצורכי נשים.
למה צריך לחדש? "כל מה שדרשנו לפני 25 שנה עדיין אקטואלי - נשים עדיין מדשדשות במקום ולא מצליחות לעשות התקדמות אמיתית", הסבירה ל-ynet גליה וולך, יו"ר נעמת, העומדת בחזית ההחלטה לשלוף את המגילה המקורית מהגנזך. "לדאבוני, התברר שמבחינת התוכן של המגילה - אין הרבה חדש".
עוד על אפליית נשים בערוץ קריירה :
- שוויון? רק ב-3% מהחברות הבורסאיות מכהנת יו"ר
- יש למי לפנות: יעוץ וסיוע באפליית נשים בעבודה
- 8 כללים לנשים שרוצות להתקדם בעבודה
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ynet כלכלה וצרכנות
אם חשבתם שבחצי שנות דור דברים משתנים - גם אם לא בקצב אינטרנטי מטורף - טעיתם, לפחות בכל הקשור למעמד הנשים בישראל. מהשוואה שערכו בנעמת עולה, כי חרף צמצום הפערים בין גברים לנשים מבחינת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ושנות ההשכלה - ברוב התחומים נותרו פערים משמעותיים, כמו שיעור ייצוג נמוך של נשים במשרות בכירות ופערי שכר בולטים לרעתן.
כך למשל, בארגון מדגימים כי פערי השכר בין גברים לנשים שכירות הצטמצמו אמנם מאז 1985, אך בקצב איטי ולא מספק, מ-47% ל-34% ב-2010. "ירידה זו משקפת קצב איטי של ירידה בחצי נקודת אחוז כל שנה", מסבירים בארגון. "בקצב הזה נגיע לשוויון מלא בשכר בשנת 2078".
לצפייה בהגדלה במגילה החדשה ; לצפייה בהגדלה במגילה המקורית
עוד מדגימים, כי הדילמה בין קריירה לחיי משפחה ממשיכה להיות נחלתן הבלעדית כמעט של נשים. כך למשל, שיעור הנשים שעובדות במשרה חלקית ירד אמנם מ-43% ל-33%, וכך גם שיעור הנשים שאמרו שהסיבה לעבודה חלקית היא הטיפול בילדים ובבית (מ-31% ל-17%). עם זאת אצל הגברים, שיעור המועסקים חלקית עדיין נמוך משמעותית משל הנשים (17%) וכך גם שיעור הגברים שאמרו כי הסיבה לכך היא טיפול בבית (1%).
"התמונה המלאה עדיין רחוקה מלהיות משביעת-רצון", מציינים בארגון. "הכניסה האינטנסיבית של נשים לשוק העבודה למשל, לא לוותה בשינויים מבניים שצמצמו באותה מידה את פערי השכר ואת היקף העבודה החלקית של נשים, והם נותרו גבוהים. גם הייצוג של נשים במעלה ההיררכיה של שוק העבודה ובפוליטיקה רחוק מלשקף את חלקן באוכלוסייה והוא טעון שיפור".
עם זאת מודגש, כי הנתונים גם מלמדים שהפערים המגדריים הם לא גזירת גורל. "העלייה האינטנסיבית בשיעורי ההשתתפות של אימהות בשוק העבודה למשל, מראה עד כמה התפקיד המסורתי של אימהות משתנה", אומרים בנעמת. "אולם כדי שנשים לא רק יצאו לעבוד, אלא גם ייכנסו לעולם עבודה שוויוני והוגן, המאמצים לצמצום הפערים המגדריים חייבים להימשך ובקצב מהיר".
בין המשתתפים בטקס החתימה על המגילה, שנערך לשם הסמליות בהיכל העצמאות בבית דיזנגוף שבו נחתמה מגילת העצמאות, נכחו יו"ר ההסתדרות עופר עיני, השופטת בדימוס דליה דורנר, יעל דיין, רות דיין, ח"כ סתיו שפיר ועוד. "לדאבוננו כשהחלטנו השנה לעדכן את המגילה, לא נדרשנו להכניס בה שינויים רבים", אמרה וולך. "חזון השוויון בין אישה לאיש עליו חלמנו, טרם קרם עור וגידים במלואו".
פערים גדולים במגזר הציבורי
הממצאים של נעמת מקבלים חיזוק מדו"ח השכר במגזר הציבורי לשנת 2011, שפרסם לאחרונה הממונה על השכר במשרד האוצר ושכלל לראשונה גם פירוט לפי מגדר, בעקבות יוזמה של ארגונים פמיניסטיים. בדיקה שערך מכון אדווה על בסיס נתונים אלה מדגישה את הפערים הגדולים בשכר שמקבלים גברים ונשים באותם התפקידים - במגזר שמעסיק הכי הרבה עובדים במשק.
בתוך כך מודגם, כי נשים מהוות את רוב העובדים הן בקרב עובדי שירות המדינה (כמו גופי הביטחון, משרדי ממשלה והוראה) והן בגופים הציבוריים (כמו רשויות מקומיות, חברות עירוניות, חברות ממשלתיות ועוד). עם זאת, הן מועסקות בשיעור גבוה יותר במשרות חלקיות ושכרן החציוני נמוך יותר.
כך למשל, השכר החציוני של נשים בקרב עובדי שירות המדינה, היה נמוך בכ-21% משכרם של הגברים (10,979 ו-13,950 שקל לחודש בהתאמה). הפער אף גדל ל-24% בשכר ברוטו, הכולל שעות עבודה נוספות והחזר הוצאות: 12,772 שקל לחודש לנשים, לעומת 16,775 שקל לגברים. "הפער הגדול בשכר ברוטו נובע מפער בשעות נוספות ובהחזר הוצאות שהם מנת חלקם של הגברים יותר מאשר של הנשים", מסבירים באדווה.
באשר לשירות הציבורי מפורט כי הפערים גדולים במיוחד באיגודי ערים, שם השכר החציוני של הגברים כפול לעומת נשים (16,680 שקל ו-8,558 שקל בהתאמה), ובחברות ממשלתיות, שם הוא גבוה בכ-50% (18,712 שקל בחודש לעומת 12,3963 שקל).
עוד מצוין כי 50% מהנשים המועסקות בגופים הציבוריים מרוויחות שכר הנמוך מהשכר הממוצע במשק לעומת 26% מהגברים, וכי 39% מהנשים מקבלות השלמה לשכר מינימום, לעומת 26% מהגברים. באדווה מציינים, כי ככל ששיעור הנשים המועסקות נמוך יותר - כך פערי השכר לטובת הגברים גדולים יותר, אך גם כאשר הן מהוות רוב בקרב המועסקים - שכרן החציוני עדיין נמוך יותר.
ובכל זאת, באדווה מציינים כי אף שמדובר בפריצת דרך מבחינת איסוף, ניתוח ופרסום הנתונים - עדיין חסרים פרטים רבים בדו"ח הנדרשים כדי לבצע פילוח מדויק, בהם שיעור הנשים ושכרן הממוצע בגופי הביטחון, או פילוח לפי ותק ולפי דרגות, שמשפיעים על שיעורי וגובה השכר.
מצד שני, ברברה סבירסקי, מנהלת אדווה, מדגישה כי כבר עתה ניתן ללמוד מהדו"ח על הגורמים לפערים, בהם הבדלים בהיקף המשרות, שעות נוספות והחזרי הוצאות. "יש יותר גברים במשרות בכירות, ולעומת זאת יש יותר נשים במשרות בתחתית הסולם ובשכר לא גבוה", היא מסבירה.
סבירסקי מפרטת כי הניתוח נערך במסגרת פרויקט ל-3 שנים של אדווה, שתי"ל, שדולת הנשים ונציבות שוויון הזדמנויות, שמטרתו לצמצם את פערי השכר בישראל. הפרויקט עתיד להתמקד לדבריה דווקא בסקטור הפרטי, שם קשה להשיג נתונים. "המטרה היא לבנות מדד של שוויון בשכר בין גברים לנשים ולשכנע את הסקטור הפרטי לאמץ את זה ולבדוק את עצמם", היא מסבירה.
"לצמצם פערים - וכמה שיותר מהר"
התחושות בשטח לא יותר טובות: מסקר שערך מכון המחקר "מידע שיווקי סי.איי", עולה שכ-50% מהנשים חשות מופלות במקום העבודה מעצם היותן נשים, כאשר עובדות בגילאי 40 עד 54 (כ-62%) חשות יותר מופלות מעובדות בגילאי 27-18 ו-39-28 (47.8% ו-46.5% בהתאמה).
עוד עולה, כי 77% מהנשים חשות כי הן מוותרות במידה כזו או אחרת, על קידום אישי לטובת בן זוגן (11% - במידה רבה מאוד, 24.9% - מידה רבה, 23.1% - בינונית ו-17.7% מעטה), כאשר נשואות חשות כי הן מוותרות יותר מרווקות (86% לעומת 56%) ומפרודות (65%), ונשים בגילאי 28 עד 39 (87.8%) יותר מנשים בגילאי 27-18 (78.1%) ו-54-40 (76.1%).
לדברי נועם רז, מנכ"ל המכון, הממצאים מלמדים על שתי תתי קבוצות - יותר נשים עד גילאי 40 מוכנות לבצע ויתורים בקריירה לטובת המשפחה, ויותר נשים מעל גיל 40 חשות אפלייה במקום העבודה. "יש פה מעגל קסמים", הוא אומר. "בהתחלה האישה מוותרת ביוזמתה על הקידום לטובת הבית והמשפחה, ובהמשך הארגון מבין שהיא לא מעוניינת וכשצריך לקדם לא מקדמים אותה, כי אין לה ניסיון וכי היא אותתה שהיא עסוקה בדברים אחרים".
אולם סבירסקי סבורה כי הבעיה טמונה במבנה ואופיו של שוק העבודה. "יש להתאים את שוק העבודה לנשים", היא קובעת. "אין סיבה לפערים. לנשים ולגברים יש אותה תפוקה, אבל לא צריך לקיים פגישות חשובות מאוד בשבע בערב, שסביר להניח שרוב הנשים לא יוכלו להגיע אליהן. אפשר להתגמש אם זה חשוב למטרות הארגון ולקיים ישיבות בשעה שלוש בצהריים".
"נשים נמצאות במשרות בתחתית הסולם עם שכר לא גבוה וזה לא בדיוק התקדם בשנים האחרונות", מוסיפה סבירסקי. "עובד בכיר באחת העיריות, גבר עם כוונות מאוד טובות, אמר לי לאחרונה כי "הבעיה היא שלנשים אין סבלנות. זה יקרה - בעוד 20 שנה יהיה שוויון". אני כאן כדי לומר שאין לנו סבלנות לעוד 20 שנה, אנחנו רוצות לצמצם פערים ושזה יקרה כמה שיותר מהר".
לפנייה לכתב/ת 
