מילה של מופתי: אסד קיבל הכשר דתי לפשעיו
מלחמת המופתים: המופתי של סוריה נחלץ השבוע לעזרתו של הנשיא הנאבק על כיסאו ואמר שעל כל המוסלמים בעולם חלה חובה להגן על המשטר בדמשק. הפתווה שלו נותנת מענה לפסקי ההלכה של שייחים במפרץ הפרסי שקראו להתנגד לאסד
עוד חדשות בעולם :
75 לאנשלוס: "וינה נהדרת, אם אתה לא יהודי"
מצרים: אם אין שוטרים, האיסלאמיסטים יאבטחו
שייח מוחמד עלי א-סאבוני, יו"ר איגוד חכמי הדת הסורים, אמר בתגובה ממטהו במכה, סעודיה: "פסק ההלכה שהפיץ מופתי סוריה בטל ומבוטל. על העולם המוסלמי להתגייס למאבק במשטר הסורי, הקורא לטבח, למעשי אונס ולהפגזת בתי ספר ומסגדים בשם ג'יהאד. הכנסת לוחמים ממדינות שכנות (הכוונה לשיעים מאיראן ולבנון) מהווה בגידה".
המילה הערבית "פַתְוָּה", שפירושה חוות דעת הלכתית, נשמעת פעמים רבות בשנים האחרונות בתקשורת העולמית. בכל שנה מתפרסמים אלפי פתוות (בערבית: פתאווא) של חכמי דת בעולם הערבי בנושאים שונים, שכן האיסלאם הוא דת הלכה המתייחסת לכל נושא בחיי המאמין. אך אלה המגיעות לכותרות התקשורת הן הפתוות שמתייחסות לעניינים פוליטיים ובראשם נושא הג'יהאד. בשנים האחרונות עלו בתקשורת בעיקר פסקי הלכה שהוציאו גורמים בלתי רשמיים, כגון טרוריסטים שפרסמו פתוות של ארגוני ג'יהאד ואל-קאעידה, הקוראות להרוג יהודים או אמריקנים. באיסלאם הרשמי, הג'יהאד אינו אחד מחמשת עמודי האיסלאם והוא מהווה "פרד כפאיה", חובה אישית ולא ציבורית.
הוא הופך ל"פרד עין", לחובה אישית, אך ורק כאשר המוסלמים מותקפים.
באשר לפתווה באיסלאם, היא מעולם לא הייתה מחייבת, אלא בגדר חוות דעת של משפטן. מי שהשתייך לזרם של אותו המופתי (פוסק ההלכה), בין אם שופט או אזרח רגיל, יכול לראות עצמו מחויב לפסק ההלכה והשליטים יכולים לבחור אם לציית לפתווה או לא. אם כך, האם יש לפסק ההלכה משמעות בכלל, ומדוע היא נחוצה?
בהקשר של סוריה, יש למילה "פתווה" מטען רגיש במיוחד. בימי הביניים השתמשו מנהיגים באזור סוריה בפסקי הלכה על מנת לתת הכשר מוסרי לצעדים אלימים נגד מיעוטים. החמור מכל אלה היה מסע ההרג שקיימו הממלוכים, שושלת מוסלמית סונית, במאה ה-14 נגד השיעים והעלווים באזור סוריה. הממלוכים קיבלו הכשר מוסרי בפתווה שפרסם אחד מגדולי חכמי ההלכה באיסלאם, תקי א-דין אבן תימיה, המתיר את דמם של השיעים וכתותיהם.
בהלכה הסונית: עדיף שלטון עושק מאנרכיה
גם העות'מנים גייסו פסקי הלכה כדי להצדיק מסעי עונשין נגד העלווים כשהעזו למרוד ולא לשלם מסים. הלאומנים הסורים בשנות ה-30 של המאה הקודמת גייסו את חאג' אמין אל-חוסייני במאמץ לאחד את הערבים נגד המנדט הבריטי והצרפתי. לבקשת התנועה הלאומית הערבית, הוציא אל-חוסייני פסק הלכה לפיו העלווים הם מוסלמים. חכמים שיעים הצהירו פעמים רבות בכלי התקשורת כי העלווים מוסלמים, אם כי לא העזו לפרסם פתווה מפורשת בעניין זה. "האחים המוסלמים" שמרדו במשטרו של חאפז אל-אסד, אביו של בשאר אסד, בשנות ה-80 הרבו לצטט מהפתווה של אבן תימיה, שפסק חד משמעית כי העלווים אינם מוסלמים ודינם מוות. המהפכות הערביות העניקו ממד חדש לפסקי ההלכה.
בראשית המהפכות הערביות ב-2011 נרתעו פוסקי ההלכה הרשמיים בעולם הערבי מאווירת המרד והזהירו מפני ההידרדרות לאנרכיה. המופתי של סעודיה, עבד אל-עזיז אל א-שייח, שמאוחר יותר תמך במורדים בסוריה, התנגד למהפכות בתוניסיה ובמצרים. עמדתו אינה מפתיעה כלל, שכן לפי ההלכה המוסלמית הסונית, עדיף שלטון עושק מאנרכיה. כמו כן, המופתים הרשמיים במדינות ערב פוסקים אך ורק בתיאום עם המנהיג.
על כן, כאשר החלה המהפכה בסוריה במרס 2011 וסעודיה החלה לסייע למורדים, פסק אל א-שייח כי המלחמה נגד המשטר בסוריה היא בגדר חובת ג'יהאד. יחד עם זאת, הוא דרש מהצעירים הסעודים להימנע מלהצטרף למורדים ולהסתפק בשליחת כסף, שכן הצטרפות הג'יהאדיסטים למרד מוציאה את השליטה על המהפכה בסוריה מידיו של "צבא סוריה החופשי".
המהפכה המצרית שינתה סדרי עולם
השייח יוסוף קרדאווי, היושב בקטאר ועומד בראש "ההתאחדות העולמית של החכמים המוסלמים", לא נרתע מלפסוק בפירוש שהג'יהאד נגד המשטר הסורי הוא "פרד עין", כלומר חובה החלה על כל מוסלמי באופן אישי. דעתו כמובן מתואמת עם המשטר בנסיכות קטאר, שנוטל חלק מרכזי בתמיכה במורדים בסוריה.
המהפכה במצרים חוללה שינויים משמעותיים באוניברסיטה הדתית אל-אזהר, מוסד הלימוד החשוב ביותר של האיסלאם הסוני. כאשר פרצו המהומות, נמנע מופתי מצרים, השייח עלי ג'ומעה, מלצאת בהתקפה נגד או בעד משטרו של חוסני מובארק ורק דרש להימנע משפיכות דמים ומאנרכיה. עם יציאתו לפנסיה השנה, התמנה מופתי חדש, שוקי איבראהים, בתהליך של בחירה על ידי ועדה של בכירי אל-אזהר ולא במינוי ישיר של הנשיא. כך, לראשונה מאז שמינה גמאל עבד א-נאצר מופתי ב-1961, מכהן מופתי עצמאי. עם זאת, המופתי החדש נבחר דווקא בשל מתינותו והתרכזותו במחקר והוראה, על כן אין לצפות ממנו לפתוות קיצוניות.
הצהרת הג'יהאד שיצאה השבוע מפיו של המופתי הסורי אחמד חסון מלמדת על המצוקה של המשטר הסורי ועל הצורך שלו למצוא הצדקה דתית למתקפות האכזריות שלו על המורדים, שבהן נהרגים אזרחים רבים. הפתווה המצולמת של השייח חסון נותנת מענה לפסקי ההלכה של השייחים בסעודיה ובמפרץ הפרסי. מעניינת העובדה שבכל המקרים, בעד המשטר הסורי ונגדו, מדובר בשייחים מן הזרם הסוני.
שופרי משטר או עלי תאנה לפשעים
ברשתות החברתיות קראו מורדים רבים למופתי סוריה "המופתי השיעי" כדי ללעוג לו על תמיכתו במשטר אסד. חסון טען בעבר שהמורדים בסוריה אינם אלא טרוריסטים הבאים מארצות המפרץ ומסעודיה. המופתי של לבנון, שייח מוחמד רשיד קבאני, הצהיר לאחרונה כי הוא תומך בעם הסורי ולא במשטר. אמנם הוא יישר קו עם עמדת הממשלה הלבנונית וקרא לסורים לא להתערב בנעשה בסוריה ורק לסייע לפליטים, אולם לא התאפק וגינה את מה שהוא כינה "מאמצי ההתפשטות של איראן". המופתי הלבנוני ניתק את קשריו עם מופתי סוריה כבר בשנת 2005 בעקבות רצח ראש ממשלת לבנון רפיק אל-חרירי.
מלחמת הפתוות היא השתקפות דתית של יריבויות ובריתות פוליטיות במזרח התיכון. רוב המופתים הם מה שנחשב "אנשי הדת של השלטון" והם משמשים שופר לדעות המנהיגים או עלה תאנה לפשעיהם. אחמד חסון, שייח סוני בוגר אל-אזהר, הוא אכזבה גדולה לרוב הסוני בסוריה. חסון נתפש כשייח רגשן המרבה לבכות בתפילות על מצבה של המדינה.
בראשית המהומות יצא לדרעא בניסיון להרגיע את הרוחות ונכשל. רשת "אל-ערבייה" מדובאי הפיצה שמועות כי הצטרף למורדים, והמופתי מיהר להכחיש אותן.
חבר במטה איגוד חכמי הדת הסורים במכה טען השבוע כי מינוי חסון אינו חוקי שכן הוא מינוי פוליטי ולא בחירה מקצועית. לטענתו, חסון אף איים בתקשורת כי אם ימשיכו מדינות באירופה לתמוך במורדים הסורים יישלחו אליהן לוחמים מתאבדים. אחמד חסון הוא דוגמה מובהקת לירידה המשמעותית בהשפעתם של המופתים על הציבור הערבי בעניינים מדיניים. אולי ההתנתקות של מוסד המופתי מהשלטון, כפי שאירע השנה במצרים, מבשרת את ראשיתו של שינוי בפופולריות של המופתים הרשמיים.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מלמד ערבית ומרצה על האיסלאם במחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון, בבית הגפן ובמכללת הגליל. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010.
לפנייה לכתב/ת 
