קהילה חורגת: החרדים שורדים את פסח. בקושי
התורים למשאיות המזון בבני ברק ובירושלים הולכים ומתארכים, ואלה שתרמו לארגוני חסד בשנים שעברו, מתקשרים השנה ומבקשים סיוע. המגזר החרדי כמעט קורס תחת נטל ההוצאות לחג, אבל אף אחד לא מוותר על מצה בעבודת יד ב-500 דולר
הערים החרדיות, ימים ספורים לפני פסח, שוקקות חיים. החנויות במרכזי הקניות המסורתיים, רחוב רבי עקיבא בבני ברק ורחוב גאולה הירושלמי מלאי אדם, ורבים מבני המגזר גודשים את בתי העסק, גם כשהשעון תכף מראה חצות.
<< כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. כנסו >>
אבל קשה לפספס את התור הארוך והסבלני של הממתינים למשאית המזון של אחת מעמותות החסד ש"תכף תגיע", או את האם שמתמקחת עם מוכר על מחיר של חליפת שלושה חלקים לילד ב-39 שקלים. היא הרי צריכה לקנות לפחות ארבע כאלה.
משנה לשנה, הופעים יוקר המחייה ורמת השכר הנמוכה את משימת ההצטיידות לפסח למאתגרת יותר ויותר עבור המגזר החרדי. ההוצאות העומדות מאחורי ארוחה חגיגית, מוצרי הניקיון, ביגוד חדש לילדים ומצות בעבודת יד – דורשות ממשפחה חרדית ממוצעת לגייס את כל כישורי ניהול התקציב והאלתור שלה, כדי לעבור את החג בשלום.
אין בשר, רק עוף
דינה נמדר, חרדית תושבת בני ברק, המשמשת כרכזת משפחות ופרויקטים מיוחדים בעמותת החסד "חסדי נעמי", מכירה היטב את המועקה הכלכלית, המקדימה את החג במגזר. "אין לי נתונים סטטיסטיים, אבל זה קיים - מרגישים את זה בכל מקום. אצל החברות של הילדות בבית הספר, אצל השכנים, כמות הפניות לעזרה ברחוב. אנשים שתרמו לנו בשנים קודמות, מתקשרים עכשיו ומבקשים תמיכה".
"בסך הכול לכל משפחה יש את התחשיב שלה", אומרת נמדר, "אבל המציאות היא שמארחים פחות, אפילו בחג, השולחנות לא עמוסים כבעבר. היום גם רוב המשפחות הנורמטיביות, ששני בני הזוג עובדים, לא מצליחות לגמור את החודש, ובטח לא בתקופת החג. שומרים על כבוד המשפחה אבל מצטמצמים. אצל חלקן, למשל, כבר לא מרשים לעצמם לאכול בשר אפילו בחג, אלא רק עוף".
מצה שמורה באלף דולר
לדברי איציק מצרפי, מגיש תוכנית צרכנות "על המדף" ברדיו החרדי "קול ברמה", האפשרות לקחת הלוואה מהבנק או לבקש חריגה במסגרת האשראי, חסומה בפני רוב המשפחות החרדיות, ולכן הן נאלצות להיעזר בהלוואה קטנה מגמ"ח, ולחשוב על כל שקל לפני הקניות לחג.
"המיינסטרים' החרדי לא יכול ללכת לבנק, ולבקש עשרת-אלפים שקלים, כי בא לו לעשות קנייה גדולה", הוא אומר. "אין להם הכנסות בסדר גודל הדרוש לאשראי כזה. מצד שני, ההוצאות גדולות, לכן זה דורש חשיבה צרכנית מסוג אחר לגמרי. חרדי ייגש לסופר הכי פחות מצוחצח ויפה. לא מעניין אותו העומס בקופות או שהרצפה מלוכלכת, להפך, הוא יודע שסופר יפה פירושו הוצאות תחזוקה, והוא לא מעוניין לשלם על זה מכיסו".
עם זאת, כשמדובר במצות, החרדי הממוצע, לא מתפשר על פחות מהטוב ביותר. "אם בסוכות זה אתרוגים, בפסח זה מצות. קונים מצה שמורה בעבודת יד של הרב מחפוד, או כל רב חשוב אחר, שעשה במו ידיו את החורים. יש גם קבוצות מסוימות שמכינות מצות עם הידורים מיוחדים, וחרדים ישקעו המון כסף בזה", מספר מצרפי.
כמה הן עולות?
"בין מאות דולרים לאלף, אפילו אלף חמש מאות. אבל בשאר הדברים, כמו ביגוד ומצרכים, קונים בסיסי ומטה - כך, שבסופו של דבר, ההוצאות מתאזנות".
מתחילים את חג בתור למשאית
ואם סופֶּרים לא מצוחצחים וזולים הם הטריק הכי בסיסי במדריך ההישרדות החרדי לחג האביב, מכירות הרחוב הן הדרך הכי טובה לצלוח את הימים האלה. בשבוע שלפני החג, מגיעות לערים החרדיות משאיות עמוסות, הנושאות שקי ענק של תפוחי אדמה ועץ, תבניות ביצים ענקיות וקרטונים של עופות ובשר. הסחורה נמכרת בשיטת "שלם וקח", כשתוך שעה, לכל היותר, מתרוקנת המשאית.
מאחורי היוזמות האלה עומדים עסקנים קהילתיים, שמשיגים מוצרי יסוד במחירים סיטונאיים ללא פערי תיווך, אך בדרך כלל הרכישה מהם לא פתוחה בפני כל עובר ושב.
חלקם מתנים את הקנייה, ברישום מראש, וחלקם מייעדים אותה רק לאנשי שלומו של עסקן כזה או אחר, דוגמת אחד הכוללים, חצר חסידית מסוימת, או "בני תורה", שם קוד מגזרי לאברכים, ורק הם זכאים ליהנות ממנה.
השנה, לראשונה, החליטה התנועה החברתית החרדית "טוב" לשנות את המצב הזה ולהציע סל מוצרי ניקיון לחג במחיר מסובסד לכלל הפונים. "לא הגדרנו את זה לא לחרדים עובדים, ולא לחרדים בכלל, אלא פשוט לכולם. הקמנו קווי טלפון ואנשים נרשמו מראש", מספר אריאל דרעי, מנכ"ל עמותת טוב. לדבריו, קווי הטלפון של התנועה נסגרו תוך מספר שעות מעומס הפונים.
גם הוא מספר כי המשפחות החרדיות, שבהן שני בני הזוג עובדים, לא מצליחות לחמוק מהמצוקה הכלכלית. "המשפחה החרדית הקלאסית נעזרת בתעשיית החסד, ובזכות התמיכה, מצליחה לשרוד גם חודשיים אחרי החג, אבל המשפחה החרדית העובדת חשופה הרבה פחות לארגוני החסד, וגם אם כן, היא מתביישת להיזדקק להם", הוא מסביר.
"לא הגדרנו את זה כמכירת רחוב, כי רצינו שזה יהיה מכובד. אנשים מרגישים יותר בנוח לשלם, גם אם הסחורה עלתה יותר מכפול, רצינו שיבואו וייקחו בלי להתבייש", אומר דרעי.
אם אין לחם תאכלו תפוחי אדמה
אך בעוד רוב המשפחות החרדיות הממוצעת מצליחות איכשהו לצוף מעל המים – אלה שפקד אותן משבר, כמו פיטורים או מחלה, נאלצות להתקשר לדינה נמדר, כדי לבקש עזרה מארגון הצדקה "חסדי נעמי".
"זה מתחיל מיד אחרי פורים ונמשך עד לכניסת החג ממש", היא אומרת. "עד הרגע האחרון ממש. גם בערב חג עצמו, שבבתים הכול כבר נקי וערוך והסירים על הגז. אנשים מתחננים לעזרה. בשנה שעברה, בערב החג עצמו, התקשרה אלי אחת הפעילות וסיפרה על משפחה עם בית ריק, ממש ריק. 'חייבים לדאוג לעופות משהו, אין כלום. לא יין לא מצות'. ההוא שהבטיח לו בשר, לא הביא, מישהו אמר שילווה לו קצת כסף, ובסוף לא עמד במילה שלו. אנחנו היינו הכתובת האחרונה של המשפחה הזאת" .
"לפעמים מגיעים אלינו גם אנשים שנקלעו למצוקה קשה עקב מצב רפואי קשה", מספרת נמדר. "אישה שבעלה חולה בסרטן ויש לה שני ילדים קטנים, והיא אפילו לא יודעת איפה הם יהיו בחג, או משפחה ברוכת ילדים, שיומיים לפני החג, האם נפטרה, הגדול אמור לחגוג בר מצווה עוד חודשיים, ואחריו יש עוד שישה ילדים קטנים.
אנחנו נותנים לכולם - לחרדים, לדתיים לחילונים - לכולם כולם. כל מי שמבקש, עושים מאמץ לתת", היא מבטיחה.
"בימים רגילים, כשאין מספיק כסף והילד רעב, נותנים לו לחם, לחם זה זול ומשביע", אומר איציק מצרפי. "אבל מה יתנו לו בפסח? מצות? הרי עם כל ההידורים וההקפדות הן עולות יותר מבשר. אז במשפחות שאין מספיק - חיים שבוע ימים בעיקר על תפוחי אדמה".
"לחרדים יש המון אמונה, ובלעדיה, הם לא היו מצליחים לשרוד את המחר - הכול זה אמונה ותפילות. משהו אחר מנהל את הכלכלה במגזר, וזה לא יובל שטייניץ", אומר מצרפי.
לפנייה לכתב/ת 
