קדוש לא מענים / מי צודק בעימות קסיאס-מוריניו?
מאמן ריאל מדריד היה הראשון שהעז לקרוא תיגר על המעמד של "סן איקר" במועדון. האם השוער פעל נכון כאשר מחה על ההתנהלות של "המיוחד" או שאין לו סמכות לערער על סמכות מאמנו? אנחנו מתווכחים, אתם מוזמנים להצטרף
עד לפני מספר חודשים הדיון הזה היה נראה תלוש מהמציאות. איקר קסיאס נהנה ממעמד של אליל בריאל מדריד, כזה שצריך להיות לא שפוי כדי לנסות להתעמת איתו. אבל אמרתם לא שפוי, אמרתם ז'וזה מוריניו.
עוד ב-ynet ספורט:
כבר תקופה די ארוכה שמאמן הבלאנקוס והשוער אינם משדרים על אותו גל, אבל דומה שהעונה המצב הגיע לכדי פיצוץ של ממש. תחילה הגיע הספסול לטובת השוער המחליף, אנטוני אדאן, ואחרי השבר ביד, הוחתם דייגו לופס, שמאז מאייש את העמדה בין הקורות של ריאל, בעוד קסיאס מבלה שעות נוספות על הספסל.
אז מי בעצם צודק בעימות? אצלנו חלוקות הדעות. "תומכי קסיאס" טוענים שהוא ניצל את המעמד לו הוא זוכה לטובת הצבת גבולות למוריניו, משהו שכבר מזמן היה צריך לעשות. "תומכי מוריניו", גורסים כי השוער הלך רחוק מדי ושכח את ההיררכיה הברורה בין מאמן לשחקן. ההסברים לפניכם, אתם כמובן מוזמנים להצטרף לוויכוח.
תקצירים ב-ynet ספורט:
- את חגיגות האליפות של מכבי ת"א ראיתם?
- צפו גם במנצ'סטר יונייטד זוכה באליפות
- ולקינוח: תקצירי ליגת ווינר גם פה
קסיאס הרוויח ביושר את המקום לצד ראול / אילן הלפרין
אני לא מתכוון לטעון שאיקר קסיאס, שחקן שזורם בו דם "לבן", צח כשלג. ממש לא. סיכוי גבוה שהוא זה שהדליף לא מעט מהלכלוכים על ז'וזה מוריניו בתקשורת, יש מאחוריו צבא עיתונאים שפועל עבורו וגם הדרך בה הוא מתנהג בכל פעם שנדלקות מולו מצלמות, לא מוסיפה לו נקודות. אבל למרות זאת - אני מלא הערכה ל"סן איקר".
מדוע? מכיוון שבניגוד לכל השחקנים הקודמים ששיחקו תחת מוריניו, קסיאס אמנם לא שה תמים, אבל הוא הראשון שלא הלך אחרי העדר בעיניים עצומות.
סוף סוף קם מישהו שמעז להגיד למנצח התזמורת שהוא התחיל לזייף. הרי על פי הפרסומים, הקרע בין השניים התחיל כאשר מוריניו נזף בקסיאס על כך ששוחח עם צ'אבי מברצלונה בניסיון להרגיע את המתח הרב בין המועדונים, שהגיע לשיאים חדשים - ולא במקרה - מאז הגיע "המיוחד" לבירה הספרדית. עבור הסמל של הבלאנקוס זה היה יותר מדי, ובצדק רב. תראו לי עוד מאמן שבכלל יחשוב לבקר את הקפטן שלו על מהלך כזה, ורק מכיוון שהפורטוגלי החליט שכל הדרכים כשרות בניסיון להתמודד עם ההגמוניה של בארסה.
אני כן יכול להסכים עם אלה שיטענו שישנה היררכיה ברורה בין מאמן לשחקן, אבל לטעמי לא פחות חשוב מכך - מאמן לא יכול להציב עצמו מעל המועדון, בטח לא מועדון כמו ריאל מדריד. בניגוד לפורטו, צ'לסי ואינטר, שם התשוקה לתארים איפשרה למוריניו לעשות ככל העולה על רוחו, אצל הבלאנקוס מדברים בשפה קצת אחרת. הרי "הקונצים" של מוריניו בתקשורת ומול השחקנים הופיעו אחרי שהוא נתקל בקשיים לקרוא תיגר על ברצלונה על הדשא, או אחרי כל כישלון מקצועי אחר. במועדון כמו ריאל - שלפני הכל, רגילים שם לספק תשובות על המגרש - זה לא יכול לעבוד. מזל שקסיאס היה שם לעצור את השגעונות המיוחדים של "המיוחד".
אי אפשר גם להתעלם מכך שמדובר בשחקן היחיד בהרכב של ריאל שזורם בו דם מדרידאי והיחיד שהתחנך על ערכי המועדון. ראוי להעריך את קסיאס, שהוכיח שיש לו אופי לא רק בתור שוער ענק והחליט להגן על אותם ערכים, אלה שעושים את ריאל לאימפריה שהיא. נותר רק לקוות בשביל אוהדי הקבוצה שמשחקי הכבוד של מוריניו בעקבות הסכסוך עם השוער המצטיין שלו וההחלטה לספסלו, לא יעלו לריאל בשני התארים עליהם היא עוד מתמודדת.
יש שיגידו שההכרעה סביב השאלה האם הקדנציה של מוריניו בבלאנקוס הייתה מוצלחת תוכרע בעוד חודש, כאשר נדע אם הוא זכה בגביע האלופות העשירי בתולדות המועדון. קסיאס, שככל הנראה יראה את יתר המשחקים העונה מהספסל, לא צפוי להיות שותף לחגיגה. אבל גם אם הוא לא יהיה זה שיניף את הגביע הנחשק, התקופה בה סירב להשלים עם הדרך המעוותת שבה מאמנו ניסה להוליך את המועדון הוכיחה כי בספרי ההיסטוריה אין ראוי ממנו להיות ברשימה שכוללת את אלפרדו די סטפאנו, אמיל בוטרגניו וראול.
ואגב, רק כדי להכניס דברים לפרופורציות, הנאצות לעבר קסיאס בשבת האחרונה הגיעו מאזור מסוים בסנטיאגו ברנבאו. היו אלה האוהדים שיושבים בחלק הדרומי של האצטדיון, שלפני מספר שבועות גם קיללו את סרחיו ראמוס, השחקן השני שמסומן כאופוזיציה של מוריניו בחדר ההלבשה. רוב הקהל של ריאל - ואת זה חשוב גם כן לדעת - הגיב בשריקות בוז כאשר נשמעו אותן קריאות.
אין לקסיאס זכות לערער על מעמדו של המאמן / ליעד לנדאו
זה לא האיך, זה המה. בריאל מדריד תארים הם חזות הכל. לא תמצאו אצלה ססמאות נפוחות כמו היריבה הגדולה מברצלונה ("יותר ממועדון"), אלא רעב אינסופי לגביעים שלעיתים אף גובל באובססיה. כדורגל יפה? מצרך חשוב, אך לא העיקר. שיתוף שחקני בית? מצוין, אך בגדר בונוס. כסף? לא בושה לבזבז. "ריאל מדריד הוא מועדון שבו מקום שני זה בעצם כלום", הכריז ז'וזה מוריניו במסיבת העיתונאים שקדמה למפגש עם בורוסיה דורטמונד בחצי גמר ליגת האלופות והיטיב לתאר את הלך הרוח בסנטיאגו ברנבאו.
מוריניו, המאמן המצליח ביותר במילניום הנוכחי, הובא למועדון המעוטר בעולם עבור מטרה אחת בלבד - לעשות סוף לשלטון היחיד של ברצלונה, אחרי שנים
של מלחמה אבודה מצד הלבנים. הבחירה בפורטוגלי נעשתה בין היתר, ואולי בעיקר, בשל הרקורד המרשים שהחזיק במפגשים מול המכונה הקטלונית בליגת האלופות. וחשוב מכך - בשל יכולתו להיכנס מתחת לעורם של אנשי הקבוצה ולערער אותם, דבר שעשה בהצלחה גם לאלכס פרגוסון, אשף פסיכולוגיה בפני עצמו, בתקופה בה אימן בפרמייר-ליג.
מעבר לכך, "המיוחד", כפי שהכתיר את עצמו, ידוע כמאמן של שחקנים, אשר יצר חדר הלבשה חזק בכל הקבוצות בהן עבר. כוכבים כמו דידייה דרוגבה, ג'ון טרי, דקו, פרנק למפארד, ריקרדו קראבליו ואחרים שומרים לו אמונים ומוכנים ללכת אחריו לכל מקום. גם פצצות מתקתקות כמריו באלוטלי וזלאטן איברהימוביץ' רוחשים לו כבוד אדיר. בין כל האגואים הללו, לא היה אחד שהעז לצאת פומבית נגד מוריניו או לסטות במופגן מהקו שהנהיג - ואז הגיע איקר קסיאס.
יש שיאמרו שהגישה המיליטנטית שהוביל מוריניו ישירות נגד ברצלונה חרגה מגבולות הטעם הטוב ודירדרה את היריבות בין הקבוצות למחוזות אפלים מאי פעם. שהטקטיקה בה נקט במשחקים מול הקטלונים הייתה הגנתית על גבול האלימה. שהצורך התמידי שלו בצבירת אויבים העביר אותו על דעתו. הכל נכון, אבל אלו גם אותם הדברים שהעלו את הפורטוגלי לגדולה והפכו אותו למאמן שהוא היום.
קסיאס, סמל גדול ככל שיהיה, אינו גדול מהמועדון. אין לו זכות לערער על סמכות מאמן או להחליט שהסטנדרטים שזה הציב אינם עומדים בקנה אחד עם התדמית "הלבנה" של הקבוצה, שלא לדבר על התרפסויות בפני שחקניה היריבה הגדולה ביותר של ריאל. אולי "הרוע" שמוריניו הביא עימו היה המרכיב החסר בריאל של שנים עברו, זה שהצית בה מחדש את הרעב וגרם לב לזכות באליפות אשתקד? למי ששכח, בפעם הקודמת שלבלאנקוס היה דיקטטור על הקווים (פאביו קאפלו) הצלחת הגיעה לבירה הספרדית.
ובפן המקצועי - אפתח בגילוי נאות. מעולם לא נמניתי על חסידיו של קסיאס. תמיד ראיתי בו שוער של מעמדים גדולים, אך כזה שלאורך עונה שלמה סובל מעליות וירידות רבות,
לבטח שלא הטוב בעולם. ג'יאנלואיג'י בופון, פטר צ'ך, ג'ו הארט, מנואל נוייר ואדווין ואן דר סאר שפרש עולים עליו כמעט בכל פרמטר לטעמי.
וקשה להתעלם מכך שעם דייגו לופס בין הקורות, ריאל פשוט נראית יותר טוב מאשר בתחילת העונה. השוער, שבעבר היה מחליפו של קסיאס, התאקלם בצורה מושלמת והיווה חלק בלתי נפרד מהריצה המרשימה של הקבוצה בחודשים האחרונים, כולל תצוגות נהדרות במשחקים מול ברצלונה ומנצ'סטר יונייטד. כשיר או לא - מישהו מאוהדי הבלאנקוס היה מוכן להסתכן ולהציב הערב את "סן איקר" בין הקורות? כנראה שלא.
לפנייה לכתב/ת 
