פרשת רוזן: העיתונאיות, כמו החרדיות – שותקות
קל לקבול על הנשים בחברה החרדית המורגלות לשתוק ולציית לבעל, לרב, לאב או להלכה, אך 40 העיתונאיות, שלא התלוננו על עמנואל רוזן במשטרה, מוכיחות שנטייתן של נשים להקריב את אושרן כדי לא לפגוע בעולמו של הגבר - זהה בכל מקום
פרשת עמנואל רוזן הולידה עיסוק בסוגיות מהותיות שונות, למשל, מעמד האישה, יחסים במקום העבודה, וגם שאלות אתיות תקשורתיות. אחת מהן נוגעת לפעילותן של העיתונאיות המאוגדות, שהפיצו מסמך ברשת שקרא לנשים לפרוש את עדותן נגד המטריד.
<< עוד חדשות, כתבות ותוכן - בעמוד הפייסבוק של ynet >>
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
מכיוון ששמו של האיש עדיין לא פורסם, לא היה לציבור אלא לנחש את זהותו, וכך, במקום שהעצומה תהייה לאקט חינוכי שבכוחו להעצים נשים, היא הולידה אין-ספור שיחות רכילות ליד הברזייה וניחושים בפינת הקפה. כל עיתונאי היה בגדר חשוד, ותלונה במשטרה אין.
שלא יהיה ספק, הבעייתיות בחשיפה ברורה: חלק מהנשים חוששות למקום עבודתן, חלקן חרדות מכוחו ומהשפעתו הציבורית של האיש, חלקן לא רוצות להיכנס לתסבוכת, וגם עניין תביעת הדיבה האפשרית תלוי ועומד.
אבל בסופו של דבר, אף אחת מהעיתונאיות אינה מוכנה להסגיר את המטריד, לכאורה - ששמו כבר נחשף, וטוב שכך - וכבר הגיע מניינן לארבעים. ארבעים תחקירניות, כותבות, עורכות, במאיות וכתבות, שלא מוכנות לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ.
חופש בחירה? הנשים מחוץ לדיון
נשמע לכם מוכר? מה על כתבי האישום הציבוריים נגד העדה החרדית, המפנימה את מחדליה ומסתירה את עברייניה? דומה? בהחלט. שנים אנחנו קובלים על ההרגל המגונה של הציבור החרדי, לסגור עניינים בבית הכנסת, לטשטש, לבוא חשבון בתוך הקהילה, בדרך כלל, על חשבון החוליות החלשות, הנשים והילדים.
רק בשבוע שעבר סערה הארץ מהמופע של שר האוצר בכנסת, שכלל את הלהיט: "מי שמביא ילדים אמור לפרנס אותם". הנאום של לפיד עורר מחדש את סוגיית הבחירה, שקיימת או נעדרת בקרב נשים חרדיות, בבואן להקים משפחה.
כולם דיברו עליהן: הפוליטיקאים החרדים שביטלו את זכותו של יאיר לפיד להביע עמדה הנוגעת לתרבות החרדית ואורחותיה, החילונים שמחאו כפיים בהנאה לנציג הליברליזם, שפירושו עצמאות מוחלטת לנשים בסוגיות הנוגעות לגופן ומה שהן עושות בו.
רק גורם אחד לא השתתף בדיון: הנשים.
לא לפגוע בעולמו הבטוח של הגבר
אם בחברה החרדית הנשים מתורגלות לשתוק ולציית, ומוכרחות לקבל את עמדת ההלכה/ הרב/ הבעל/ האבא והמערכת הפטריארכאלית כולה,
הרי ארבעים העיתונאיות המתלוננות, שלא במשטרה, מוכיחות שבכל הנוגע לנשים, הנטייה להגן – על השם הטוב, על המשפחה, על הגברים(!) זהה בכל מקום ומקום.
נשים תמיד יקריבו את אושרן ויבליגו על מצוקתן כדי שלא לפגוע בעולמו הבטוח של הגבר או פשוט כי הן חוששות מכוחו ומהשפעתו עליהן.
עוד לא הפכנו להיות המבוגרות האחראיות בחיינו. אחראים לכך גורמים רבים, וכמובן, שאינני שופטת איש/ה. לכל אדם מערכת נסיבתית אחרת שלפיה הוא מסוגל להתנהל במרחב, אבל הגיע הזמן לחשיבה מחודשת: האם באמת אנחנו שונות כל כך מן הנשים החרדיות?
לפנייה לכתב/ת 
