שניים אוחזים: יש לנו רב ראשי אחד יותר מדי
התירוץ "מנהגים שונים, מסורות שונות" כבר לא משכנע. מדינה אחת הדוברת שפה אחת, לא זקוקה לשני רבנים ראשיים, שישמרו את המודעות העדתית לעוד עשור. רב ראשי אחד - אשכנזי, ספרדי, אתיופי או מעורב - מספיק לנו בהחלט
בימים אלה מתנהל המרוץ למינוי הרב הראשי. אם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון, הרב הראשי הספרדי, שלמה עמאר, צפוי להמשיך בתפקידו. מינויו לא מעורר כל תשומת לב ציבורית, והעיניים נשואות בעיקר אל מאבקי הכוחות בין המועמדים למשרה האשכנזית.
<< עוד חדשות, כתבות ותוכן - בעמוד הפייסבוק של ynet >>
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
עסקאות נתפרות, חוקי בזק נתפרים במיוחד והיצרים מתלהטים. קל לשכוח שבעצם מתמנים פה שני רבנים ראשיים, ולא אחד. בעוד כולם מתווכחים מי המועמד האשכנזי הראוי, רק מיעוט עייף מדקלם את מה שכבר נמאס לנו להגיד: אבל למה בעצם צריך שניים?
אף אחד לא חולם להציע שני ראשי ממשלה או שני נשיאים, למשל. איכשהו, את מינוי שני הרבנים הראשיים אנחנו מקבלים בטבעיות. כלומר אנחנו מתלוננים, אבל כמו על חמסין בקיץ. בשורה התחתונה, כולנו מקבלים בהשלמה. כוח עליון. ומכיוון שכבר התלוננו בעבר, אנחנו יודעים גם להשיב לעצמנו את התירוצים הקבועים: מסורת אבות. מנהגים שונים.
בואו נדבר על זה בכל זאת.
ד"ש מהמנדט
קודם כל, למען הדיוק ההיסטורי, המשרה המפוצלת שמיטב הרבנים נלחמים עליה מלחמת קודש, היא בכלל המצאה ביורוקרטית של המנדט הבריטי. בתקופת המנדט היישוב הישן היה מחולק עדתית, קומץ היהודים הספרדים וקומץ היהודים האשכנזים גרו בערים שונות, וחיו בשפות שונות.
כל קבוצה הייתה זקוקה לדובר שייצג אותה בפני הנציב. אין שום קשר בין הצורך של שתי קבוצות נפרדות
ואולי הגיע הזמן גם לפסיקה אחת. הלכה יהודית בהחלט משתנה בהתאם למיקום (אחרת הרי לא היה הבדל בין פסיקה אשכנזית לספרדית). יהודים שעלו לארץ כבר לא חוגגים יום טוב שני של גלויות, למשל. הרב גורן תיקן שבהגדה של פסח יוסיפו את ״הבנויה״ אחרי "לשנה הבאה בירושלים׳' , שאליה כבר הגענו.
מציאות חיינו הנוכחית צריכה הלכה רלוונטית. מעבר לסוגיות כמו כשרות ושבת, אנחנו זקוקים למענה בנושאי רפואה, יחס לעובדים זרים, חידושי טכנולוגיה וכל השאר. במילים אחרות, אחרי 65 שנות קיום כמדינה, אנחנו זקוקים לפסיקה ישראלית.
עשה לך רב ראשי
האם הישראליות אמורה למחוק מסורת יהדות בת אלפי שנים? כמובן שלא. ועדיין, לא רק שתירוץ ה"מנהגים שונים, מסורות שונות" לא משכנע, הוא אפילו מעליב. רב ראשי זה מינוי ייצוגי, וממילא עובדים במשרדו נציגי כל העדות.
מאדם במשרה כה רמה ומכובדת, אפשר לצפות שיהיה בקיא בהבדלי הפסיקה לאורך הדורות. ושיהיה מוקף ביועצים, בספרי הלכה ובטלפונים של רבנים אחרים. הרב הראשי צריך להיות גדול בתורה ובהלכה, ולהיות מסוגל לתת מענה הלכתי לכל אזרחי ישראל.
נקודה נוספת: מי שבוחר את הרב הראשי, בסופו של דבר, הם רבני הערים (עסק מעורר תהייה בפני עצמו). מדובר בעשר שנים של משרות למקורבים, של קירבה לשלטון. בטח שכל אחד רוצה שהנציג "שלו" יהיה שם. במילים אחרות, מעצם קיומן של שתי משרות, ספרדי ואשכנזי, אנחנו משמרים את המודעות העדתית גם במישור המקומי. למען יידע כל אזרח בישראל גם מאיזו עדה ראש העיר שלו.
בשלים למהפך
עושה רושם שבכנסת הנוכחית כבר יש הסכמה שקטה שהגיע הזמן לאחד את המשרות. יש גם כאלו שמעזים אפילו לומר את זה בקול.
אפילו אם הם דתיים. בעיקר אם הם דתיים. חברת הכנסת עליזה לביא מ"יש עתיד", למשל, הביעה תמיכה. לביא סייגה וציינה ש"התהליך צריך להיות הדרגתי, אחרת יביא לקרע בעם".
אישית, כאשכנזייה שומרת מצוות, אני בשלה למהפך כבר עכשיו. אני דור שני בארץ, ואין לי שום עניין בשיוך העדתי של בעלי משרות ייצוגיות. הרב הראשי יכול להיות מצדי אשכנזי, ספרדי, אתיופי, מעורב. אני מרגישה מבוכה מסוימת אפילו לכתוב את זה.
עשר שנים זה מספיק זמן לתהליך הדרגתי. גם ארבע שנים, שהן הזמן שכולנו מאחלים לכנסת הנוכחית. בעוד עשר שנים, הילדים שהם דור שלישי בארץ כבר יהיו אנשים צעירים. הם לא צריכים רב ספרדי ורב אשכנזי. נותר רק לקוות שהמינוי המפוצל הנוכחי, הוא גם האחרון.
לפנייה לכתב/ת 
