סדר שיהיה פה: מה הייתם משנים בהגדה?
הרב שרלו מחפש את התכלס, רני רהב יוסיף את משה רבנו, אסף וול ממליץ לצרף כדורים נגד הפרעה תורנית-כפייתית - וירון לונדון מעדיף להשאיר אותה סגורה. 11 אנשים משנים את ההגדה של פסח. ויש גם מי שחושב שהיא טובה בדיוק כמו שהיא
<< פסח בארץ ובעולם - גם בפייסבוק שלנו. כנסו >>
- דו"ח פרעה 2013: יהודי איראן חיים בפחד
- חג החירות שלו: ליל הסדר של אובמה
- כל מה שרציתם לדעת על פסח - וגם אפיקומן להורדה. כנסו לעמוד פסח המושקע!
מה אתם הייתם משנים בהגדה? ומה אחרים? מה הקטע הכי מיותר – ומה הקטע שחייבים להוסיף? ואיך הופכים את ליל הסדר למעניין יותר, עדכני יותר, משעמם פחות, שוויוני יותר, כל אחד בהתאם לתפיסת עולמו, ולאופן שבו אוהב לספר את יציאת המצרים שלו.
הרב יובל שרלו: חסרות לי המסקנות האנושיות
ההתרחשות שצריכה להתחולל בנו – היא העיקר, בעיניי, בשעה שאנו עוסקים ביציאת מצרים. ההגדה של פסח
מדגישה את אחת ההתרחשויות הגדולות, 'לפיכך אנו חייבים להודות ולהלל', והיא קושרת בין ריבונו של עולם ובין מהלך ההיסטוריה.
אולם חסרה לי התרחשות נוספת שצריכה להתחולל, התופסת מקום נרחב בתורה שבכתב, ולא מופיעה כלל בהגדה. התורה שבכתב קוראת לנו להסיק מסקנות אנושיות, ביחס שבין אדם לאדם, לאור יציאת מצרים.
היא קוראת לנו להעניק לעבדים את יום המנוחה השבועי ביום השבת, כזכר ליציאת מצרים; היא קוראת לנו לזכור כי אנו עצמנו היינו גרים במצרים, ועל כן עלינו להתייחס בצורה אנושית ומיוחדת לגר הזר הגר בתוכנו; היא קוראת לנו להעניק לעבד המשתחרר מנכסינו, כמו שאנו עצמנו זכינו ביציאת מצרים; היא קוראת לנו לזכור את יציאת מצרים בחיי המסחר שלנו, לא לקחת ריבית ולא להונות, ועוד ועוד.
השילוב המופלא בין דבקות בריבונו של עולם והתשוקה לנתק את הרגליים מהעולם הזה, ובין הירידה חזרה לעולם הממשי, עיסוק מעשי במצוקותיו וכאביו, התייחסות לכל ה'אחרים' שבתוכנו והסקת מסקנות מעשיות מהיציאה משעבוד לגאולה – זו ההתרחשות שמתחוללת בנפשי בליל הסדר, וכמיהתי היא שההגדה עצמה תביע את השילוב הזה בדרכה המיוחדת.
עולם החיבורים – של הסולם האנכי המממש כיסופים לאלוהים חיים, והמצע האופקי של יחסם של בני החורין אל שאר בני האדם בעולם – הוא נשמת מצוות זיכרון יציאת מצרים המופיעה בתורה, ואנו מסוגלים לבשר אותה גם בהגדה. ואפשר – שהמקום לכל אלה הוא דווקא ב"שולחן עורך", בשיח המיוחד שיכול להתפתח מכוחה של ההגדה שזה עתה קראנו, ובלבד שגם סביב השולחן עצמו יתארחו אלה שזקוקים לו.
עו"ד בני דון-יחיhא: קושייה חמישית ל"מה נשתנה"
הייתי מוסיף עוד שאלות, בנוסף ל"מה נשתנה" המפורסם. העולם מתקדם בזכות קושיות ששואלים אנשים - ילדים
אמנם מעצבנים עם הלמה-למה הסדרתי שלהם, אבל בגלל סקרנותם הם מתפתחים, ואיתם גם העולם. כשילדינו חדלים לשאול, סימן שהם התבגרו וגם קצת התאבנו. מפסיקים לשאול כשמפסיקים לחשוב.
מדען יהודי זוכה פרס נובל נשאל איך הגיע להישגיו הגדולים. "בזכות אמי", השיב. "כשחזרנו מבית ספר, כל האימהות שאלו את הילדים שלהן מה הם למדו היום. רק אמי שאלה אותי אם שאלתי את המורה איזו שאלה מעניינת".
סקרנות היא דלק. ישעיהו ליבוביץ' סבר שההיפך מחכם אינו טיפש, אלא מי שאינו יודע לשאול, הבן הרביעי. ואלברט איינשטיין, שהבין משהו בעולם (באופן יחסי, כמובן), העיד על עצמו: אין בי כישרון מיוחד, אבל יש בי הרבה סקרנות.
העולם ייראה טוב יותר אם יהיו בו יותר סימני שאלה ופחות סימני קריאה, שלא פעם הם סימני קריעה.
שי צ'רקה: להוסיף כן ציור, מכחולים ודיו
אני בדרך כלל מספר סיפור באמצעות ציורים, קומיקס. בליל הסדר, כשאחת המצוות המרכזיות היא "לספר ביציאת מצרים", הייתי שמח אם אפשר היה להוסיף לשולחן הסדר כן-ציור, מכחולים ודיו ללא-חשש-לפתית חס ושלום".
תומר פרסיקו: להנהיג אפליה מגדרית מתקנת
פסח הוא חג בר מזל, מפני שהוא טעון בערך שאהוב במיוחד דווקא בעידננו: החירות. מה מלבב יותר מאשר
חג שלם שנקרא "חג החירות"? לא בכדי פסח הוא אחד החגים הפופולריים ביותר בקרב יהודים, ויהיו המרוחקים ביותר ממסורת.
לכן בכל הנוגע למסר המרכזי: אין מה להוסיף - לא לגעת. אבל אם נתבונן מקרוב יותר, נגלה שבהחלט יש חסרון משמעותי, ואותו יש למלא: מדובר בהעדרן של נשים. ההגדה כולה כתובה בלשון זכר, ואין בה ולו דמות נשים אחת.
למעשה, אפילו הטיות בלשון נקבה הן נדירות, ואנחנו נאלצים להסתפק באותה "היא שעמדה" לאבותינו ולנו, כלומר זכות האבות שלנו, ומעט אחר כך יש גם איזה ציון של כנסת ישראל שגדלה לה במצרים, ששערה צמח ושנכונו לה שדיים.
עם כל הכבוד, זכויות שניתנו לנו בגלל האבות ואברי מין ספוראדיים אינם מספקים. יש להוסיף, למשל, את האמהות. הרי גם להן זכויות רבות. ובכלל, מה עם כמה דרשות מאת חכמות, ולא רק חכמים? לא מגיע לנו לשמוע את מה שיש להן לומר?
וגם נביאה אחת, מרים, מילאה תפקיד נאה ביציאת מצריים. אפשר לתת לה איזו שורה או שתיים. ואם כבר, מה עם בת פרעה? היא הצילה את משה ונתנה לו את שמו, לא? נא לציין. וכן, באותה הזדמנות אפשר גם להכניס את משה להגדה. גם לו מגיע. אבל קודם כל: אפליה מתקנת.
לינוי בר גפן: להשקיע בפירושים
לא הייתי משנה בהגדה דבר, כי היא קיצור תולדות העם וסיכום כל הרע בעבדות והטוב שבחירות, אבל מאחר שהיא מכוונת ללימוד הילדים - הייתי משקיעה יותר בהוראת הפרשנות והופכת אותה לאוניברסאלית.
אבי רט: לפתוח חשבון פייסבוק לארבעת הבנים
א. הייתי משנה את הציורים של הרשע והחכם, שניהם כבר לא נראים ככה יותר.
ב. מוציא צו זמני המחייב את ליל הסדר לחול במוצאי שבת. טוב למנוחה לפני, וטוב לחול המועד.
ג. פותח פייסבוק לארבעת הבנים, ומעדכן שם את הסטטוסים שלהם במהלך הסדר באמצעות הגוי שקנה את החמץ. כך יוכלו כל מקשי הקושיות ומתרצי התירוצים לקבל תשובות און-ליין.
ד. מוסיף בן חמישי – הטוקבקיסט, וקושייתו האולטימטיבית היא: "מה זה שייך ליהדות?"
רני רהב: להזכיר את האיש שהביא את הגאולה
הייתי מוסיף להגדה של פסח את משה רבנו. הסברה הנפוצה היא שמשה לא מוזכר בהגדה כדי שעם ישראל לא יטעה, וייחס את כל הנעשה ביציאת מצרים למשה עצמו, ולא להשם.
למרות זאת, אני מאמין שאם כולנו יודעים שללא משה לא יכולנו לצאת מהגלות לגאולה, אזי הענווה לא צריכה להסתיר את הגאווה, ועלינו לחגוג את הניצוץ האלוהי שבאדם. אני תמיד אוהב שמזכירים את האנשים שמאחורי המעשה ולא שוכחים אותם.
אסף וול: לצרף כדורים נגד הפרעה תורנית-כפייתית
מציע להוסיף לקערת הסדר גם קערית קטנה מלאה בשלל כדורים פסיכיאטריים ממשפחת ה-SSRI הידועים בסגולתם להפגת מחושים הקשורים להפרעה התורנית-כפייתית שמאפיינת את פסח.
בני המשפחה יכולים לבלוע את כדורי הקסם על מצות ומרורים, ומובטח להם שאם יתמידו במשך כל ספירת העומר, עד חג השבועות כבר יראו ישועות, ועד פסח הבא, הבעל"ט, כבר יהיו פטורים מאובססיית החמץ.
איציק אלרוב: לאכול מרור ולזכור דברים אחרים
ההגדה ליוותה אותנו גם בתקופות הטובות וגם בתקופות הנוראיות של העם היהודי, ולא הייתי משנה בה דבר. היא נצחית ורלוונטית לעבר, להווה וגם לעתידו של עם ישראל והיהדות.
רבים שואלים את עצמם מדוע אנחנו נדרשים לאכול מרור בלילה כל כך חגיגי ומשפחתי? הוא הרי לא בדיוק נכנס לקטגוריה של מנת שף מוצלחת במיוחד. לכאורה, מדובר בהומור חסר טעם גם בסטנדרטים פולנים. אני דווקא רואה בזה מסר חשוב מאוד הקשור גם למצבנו הנוכחי.
אנו נשב סביב שולחן בלילה שהוא סמל החירות. חירות מדעות קדומות, חירות מפוליטיקה ומקטנוניות. וזו דווקא הזדמנות טובה להסתכל לאמת בעיניים. בכל שנה, משפחות חדשות מצטרפות למעגל של אלו שאוכלים את המרור כבדרך קבע.
יותר ויותר משפחות מתדרדרות לעוני ולמחסור, יותר מידי ילדים שצורכם הבסיסי נמנע מהם בשל המצב הכלכלי המעיק. רבות מהמשפחות בישראל חוששות להיות אחת מהן. דווקא בלילה הזה חשוב שנזכור שכשאנחנו אוכלים את המרור יחד, כשאנחנו פועלים כתף אל כתף כדי לשנות את המצב לטובה, או אז נוכל להגיע גם אל טעמה של החרוסת. אל הטעם המתוק אנו נוכל להגיע רק אם נפעל ביחד.
כעת עלינו לבחור, האם אנו מעדיפים להעמיק את הקיטוב והשנאה, או שאנו בוחרים לנסות לעזור ולעבור את התקופה הקשה ביחד".
הרב חיים נבון: לא לשנות כלום
לא מוסיף ולא גורע כלום. ליל הסדר עובד מצוין כבר 3,500 שנה. לא צריך לשנות.
ירון לונדון: אל תטרחו לפתוח אותה
השאירו את ההגדה כפי שהיא, ואל תטריחו את עצמכם לקרוא בה. העולם שייך לבעלי התעוזה. לא יעזו – ימשיכו להתענות מדי שנה עם "חד גדיא בתרי זוזי", ועם קניידלך במרק עוף מכובס.
לפנייה לכתב/ת 
