הגדת הקיבוץ: כשסדרן העבודה הפך לפרעה
הגדות שחורות, הגדות בריגדה והגדת העליות: כ-2,700 מהדורות קיבוציות יצאו להגדה של פסח עד שנת 1960, והן מגלמות את ההיסטוריה הציונית של ראשית ימי החלוצים. "מי שרוצה לדעת איך חיו אז, שיקרא מה כתבו בהגדות של הקיבוץ"
<< כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. כנסו >>
"בכל קיבוץ, ליל הסדר היה אירוע שהתכוננו אליו במשך חודשים, יותר מכל חג אחר", הוא מוסיף. "בכל שנה הוציאו נוסח הגדה חדש לפסח, וההגדה הפכה, למעשה, לספר היסטורי. אם מישהו רוצה לדעת איך חיו באותם הימים, הוא צריך לקרוא מה כתבו בכל שנה בהגדות של פסח בקיבוץ".
הכניסו את משה רבנו ו"שיר השירים" להגדה
סדרי הפסח בקיבוץ היו שונים בתכלית מלילות הסדר שנהגו לחגוג בגולה. חברי הקיבוץ היו ברובם עולים חדשים שרצו לחולל שינוי, והסיפור המקראי היה קרוב לליבם. "העולים החדשים הרגישו שהם עצמם היו ביציאת מצרים", צור מחדד. "הם הכירו את סדרי הפסח המסורתיים שחגגו בקרב המשפחה בגולה, וראו בהם טקס מאוד סגור ומופנם בשל החשש התמידי מפרעות ומעלילות הדם שאירעו לרוב בפסח. לכן בקיבוץ החליטו לחגוג את ליל הסדר כאירוע גדול, מרשים ובעיקר לא מחתרתי".
הראשונים שכתבו הגדות עם פרשנות משלהם היו מהפכניים יהודיים ברוסיה. "אלו היו הגדות שכתובות לרוב בידייש,
אם אתם רגילים לקרוא מדי שנה סביב שולחן הסדר את ההגדה המסורתית, הרי שתמצאו חידושים מרתקים בזו הקיבוצית: "בהגדות המסורתיות כתוב 'לספר ביציאת מצרים', אבל משה רבנו וסיפור יציאת מצרים עצמם לרוב לא מופיעים", לדברי צור, אחת הסיבות לכך הייתה החשש מהשפעת מוטיבים נוצריים על ההגדה, עם התחזקות מעמדו של ישו. "בהגדות הקיבוציות הסיפור התנ"כי של יציאת מצרים מופיע, כנראה, לראשונה - כי זה היה להם מאוד חשוב.
"לעומת ההגדות המסורתיות שבהן לרוב לא הופיע 'שיר השירים', כיוון שהיה עשוי להתפרש באופן ארוטי - הרי שלחברי הקיבוץ היה מאוד חשוב לקרוא את זה בליל הסדר, לצד הקראת שירים של אברהם שלונסקי, לאה גולדברג ולחנים של יהודה שרת. 'סדר הפסח של קיבוץ יגור' שלו, היא יצירה מוזיקלית מתוחכמת המבוצעת עד היום באולם קונצרטים. יש בה המון חלקים מההגדה המסורתית, אך מופיעים בה גם 'שיר השירים' והסיפור המקראי".
הכירו את "הגדת העליות"
מוקי צור מבטיח שאם תיקלעו בלילה הסדר לקיבוץ רבים, תזכו לשמוע את נוסח ההגדה הקיבוצית הנאמרת עד עצם היום הזה. "חברי הקיבוץ רצו לחזור להיסטוריה היהודית, אך לא לפולחנים התיאולוגיים דוגמת הברכות והתפילות, אלא לחגים שהיו קשורים בחקלאות", צור מחדד. "הם רצו להחיות מסורות תנ"כיות. במשך הדורות כשחגגו את פסח במקומות שונים בעולם, לא באמת היה אביב. לעומת זאת, בקיבוץ האביב נכנס בגדול.
"בעין חרוד, לדוגמה, היה טקס מיוחד לעומר שהתקיים עוד לפני ליל הסדר. במקומות אחרים פוזרו ערימות של חיטה בכניסה לחדר האוכל, והילדים היו נכנסים בשירה עם שיבולים, ושנים לאחר מכן - עם פרחים כאות לחג האביב".
את הפולחנים התיאולוגיים בחרו בקיבוץ להחליף בפולחנים "צבריים": "חברי הקיבוץ חיפשו דרך לבטא את היהדות באופן שונה, ושילבו בסדר פסח דמויות של חברי הקיבוץ. כך הפך פרעה לסדרן העבודה, וארבעת הבנים בהגדה הפכו להיות חברים מסוימים בקיבוץ. בגבעת ברנר הושיבו את כל הקיבוץ לצבוע את ההגדות לקראת ליל הסדר, ושם גם נכתבה בשנות ה-30 'הגדת העליות', שמתארת את כל הסיפור הציוני מן העלייה הראשונה - ועד העלייה החמישית".
ואם בקיבוצים החילוניים נהנו לשחק במסורת, הרי שבקיבוץ הדתי יבנה לא ויתרו על הגדה קיבוצית משלהם – מבלי לפגוע בקדושי ישראל. שם, מספר צור, קיימו סדר אחרי הסדר. "אחרי שסיימו לקרוא את ההגדה המסורתית, הם קראו את ההגדה הקיבוצית. אבל זה לא התקיים לאורך זמן, ובסופו של דבר, כשהם הקריאו את ההגדה המסורתית - הם אמרו בעל-פה גם חלקים מההגדה הקיבוצית".
"חד גדיא של החלוצים"
מוקי צור (75) לשעבר מזכיר התנועה הקיבוצית, הוא חבר קיבוץ עין גב מאז היה בן 18, ובשנים האחרונות - מעורכי ליל הסדר בקיבוצו. כשהוא מתאר את חווית ליל הסדר שחווה בעין גב בראשית דרכו, אוחזת בו התרגשות מחודשת.
"אני זוכר שבאחת מהגדות הפסח הופיע שיר שכתב חלוץ מקיבוץ אפיקים שנקרא 'חד גדיא של החלוצים'. בשיר הזה מתאר החלוץ איך הוריו יושבים בחוץ לארץ בליל סדר מסודר, עם שולחן ערוך ועליו מפות ופמוטים, ואילו הם, החלוצים, יושבים בליל הסדר בצפיפות על ארגזים, כשאת השולחן מכסה רק נייר. החלוץ בשיר מסיק שכנראה החלוצים הם הגדי של חד גדיא", אומר צור.
"שנים אחר כך, כשניהלתי את סדר הפסח בעין גב, השולחנות כבר היו ערוכים יפה וחדר האוכל היה מקושט, וכשסיימתי את הסדר אמרתי לכולם שאנחנו יכולים לשבת כך רק בזכות אותו סדר שערכו החלוצים עם הארגזים. אחד מוותיקי הקיבוץ שזכר את כל הפרקים, שר בסיום הערב את 'חד גדיא של החלוצים".
"מלאך המוות" מטיל מורא על חברי הקיבוץ
מתברר שה"חד גדיא" של החלוצים איננו הנוסח היחידי. לדברי צור, נוסחים רבים נכתבו לשיר בהגדות הפסח
הקיבוציות, כשהבולט מביניהם הוא זה של הסופר והמשורר לוין קיפניס, אף שהוא עצמו לא היה חבר קיבוץ.
"בשונה מה'חד גדיא' המסורתי, בשיר של לוין קיפניס כל הגיבורים הם חברים בקיבוץ, וכולם משתפים פעולה ועובדים יחדיו כשהחרמש של מלאך המוות הוא החרמש שקוצרים איתו את השדות. בהגדה של קיבוץ גבעת ברנר מופיע לצד השיר, ציור של האמן אריה חצור, שעיצב בן היתר תחפושות של חד גדיא שאיתן הציגו בקיבוץ. בציור שלו רואים את האידיליה - אך מעל הכל, ניתן לראות את מלאך המוות מציץ ומטיל מורא. כשרואים את זה, מקבלים מושג על הפחדים שהיו בארץ באותה תקופה".
בתולדות ההגדות הקיבוציות היה פרק שלם שעסק בשואת יהודי אירופה, שמכונה בשם "ההגדות השחורות". "בערב מלחמת העולם השנייה, 1939 - אנשים בארץ הרגישו שמשהו נורא עומד לקרות ליהודי אירופה", צור אומר. "הם ראו את הסימנים לשואה עוד לפני שפרצה המלחמה, והם שמו את התחושות הללו כעובדות בתוך ההגדה.
"כך ניתן לראות בחלק מההגדות נייר גדול שעליו כתוב 'ימי שואה' - עוד לפני שהשואה קרתה! לאחר מכן, בשנים 43-44 נוצרה סדרת 'הגדות שחורות' שמעוצבות בצבעים שחורים, וכל האיורים שבהן קשורים לשואה. חלקן נכתבו לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר אנשים ישבו במחנות עוד לפני העלייה לארץ, והדבר הראשון שהם עשו היה לכתוב הגדה לפסח. מאז, בכל ליל סדר, ציינו את השואה, ולכן בליל הסדר הקיבוצי היה המון בכי ועצב".
לאחר השואה - חוזרים למסורת
צור מספר כי הפרשנות האקטואלית שנותנת הגדת הפסח הקיבוצית, שימשה גם את חיילי הבריגדה היהודים, שתיארו את ההווי שלהם בתוך גיבורי ההגדה. כשדיברו על חציית ים סוף, החיילים השליכו את זה על הניצחון במלחמה.
"כך היה גם עם מלחמת העצמאות", אומר צור. "בקיבוץ רצו לספר את סיפור המלחמה בלשון תנ"כית, כי רצו שליל הסדר יתחבר לתנ"ך. ולכן כשהם כתבו על העצמאות, הם תיארו בהגדה את הישמעאלים שבאו לתקוף אותנו, ושעמדה נפשנו להילחם בהם".
מוקי צור הכין עם האומן יובל דניאלי אלבום שעוסק בהגדות הפסח הקיבוציות. כמי שחקר לעומק את הנושא, הוא מגלה שבארכיון הספרייה הלאומית נספרו עד שנת 1960 כ-2,700 מהדורות שונות של הגדות של פסח, שהודפסו ברחבי העולם, בעוד שמ-1960 ועד היום הודפסו רק 700 מהדורות של פסח.
"בכל שנה היו כותבים הגדה חדשה בכל קיבוץ, ובגלל זה היה ריבוי של הגדות. השינוי קרה בשנות החמישים, כשלאט-לאט הצדדים האקטואליים החלו לצאת מההגדות הקיבוציות. באותן שנים קבעו באופן מסודר את יום השואה בלוח השנה. כיוון שהשואה קיבלה מקום אחר, לא היה צריך עוד להזכיר אותה דווקא בליל הסדר, וכך גם את מלחמת העצמאות.
"בנוסף הרגישו שיש צורך לחזור למסורת, כי יהדות הגולה חוסלה בשואה, ורצו גם לקצר את הסדר. קשה להגיד מתי בדיוק זה קרה, אך לאט-לאט חזרו בקיבוצים להרבה מוטיבים מהסדר המסורתי, ובכל זאת השאירו את היסוד של האביב, את היסוד המקראי ובעיקר - את השירים".
גם ליל הסדר הופרט
צור מאמין כי להגדות הקיבוציות הייתה השפעה על סדרים רבים גם מחוץ לקיבוצים: "אני חושב שהגדות עם פרשנויות שונות הנפוצות כיום, כמו למשל הגדות נשים, הן בעצם תוצאה של ההגדות הקיבוציות. ההגדות הן יצירה ישראלית תרבותית ממדרגה ראשונה, ותרומה עצומה למסורת היהודית".
אתה חושב שהקיבוץ מצליח גם כיום לשמר את הייחודיות שהייתה בליל הסדר בראשית ימיו?
"בעקבות ההפרטה יש קיבוצים שאין בהם כלל ליל סדר מרכזי. אחרים מקיימים סדרים מפוצלים בכמה מקומות, כדי לשמור על אינטימיות, אבל עדיין יש הרבה קיבוצים שמקיימים ליל סדר מרכזי בחדר האוכל.
"אצלנו עולים בכל שנה נושאים אקטואליים, וגם כיום, כשאנחנו מתכננים מי יקרא כל קטע - אנחנו מכוונים לאנשים מסוימים. למשל, בקטע של ארבעת הבנים אנחנו משתדלים להביא ארבעה בנים שגדלו בקיבוץ.
"בהגדה שלנו כיום יש את מוטיב האביב לצד יסודות מן המקרא, אך גם את כל המערכת המסורתית. כמובן שאנו כבר לא מתכוננים לסדר במשך שלושה חודשים, אך בכל שנה יש דרמה - מי יארגן או ינחה את הסדר. שום דבר אינו מובן מאליו. מצד שני, אני חושב שעושים את זה יותר קליל, וגם אוכלים יותר טוב. כך או כך, ליל הסדר תמיד נורא מרגש".
בימים אלה מתקיימת ב"בית אבי חי" בירושלים תערוכה המתעדת את ההיסטוריה של ליל הסדר בקיבוצים
לפנייה לכתב/ת 
