"מקום בתוך היער": האופנוע מהיר, הקולנוע איטי
שלושה סיפורים בשלוש נקודות זמן משתלבים ב"מקום בתוך היער" סרטו של דרק סיאנפרנס. שאיפות הבמאי גדולות, והתוצאה ראויה, אך פרקי הסרט לא אחידים ברמתם. ריאן גוסלינג מטלטל ולא רק בגלל הבלונד והקעקועים, ברדלי קופר קצת פחות
"מקום בתוך היער" ("The Place Beyond the Pines") הוא סרט המעיד על שאיפותיו של הבמאי דרק סיאנפרנס, אך מצליח לעמוד בשאיפות אלו רק באופן חלקי. כשם שבסרטו העלילתי הקודם "בלו ולנטיין" (2010) הוא בחן התפוררות של נישואים באמצעות הצלבה לתקופת העבר שבה התרחש המפגש והחיזור בין הדמויות, כך הוא מנסה לטפל כעת באלמנט הקשר המתפתח על פני זמן ביחסי אבות ובנים.
עדכונים חמים לפני כולם - בעמוד הפייסבוק של ynet. עשו לייק
אורכו של הסרט (כשעתיים ועשרים), חלוקתו לשתי תקופות זמן (שביניהן מפרידות 15 שנה) והצבת מבנה של שלושה פרקים מובחנים - כל אלו מהווים מרכיבים בניסיון ליצור מסגרת נרטיבית המאפשר להקנות ליחסים בין הדמויות ממד "מיתי". בכך עבודה זו מזכירה יותר מכל את סרטיו של ג'יימס גריי ("רחובות מושחתים"), הן במשיכה ליחסי אבות ובנים והדילמות המוסריות שעולות ביחסים אלו, והן בניסיון ליצור קולנוע מטלטל מבחינה רגשית אך מאופק בכל הנוגע לפירוטכניקה סגנונית.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
המבנה שאפתני, אך גם מחייב שמירה על רמת עניין שאינה מבליטה פרק אחד על חשבון האחרים, והצלחה בעיצוב אמירה ייחודית באמצעות מבנה זה. למרות שהמכלול מרשים וראוי לצפייה, התסריט של סיאנפרנס (יחד עם בן קוצ'יו ודריוס מארדר) מצליח רק באופן חלקי להשיג שתי מטרות אלו.
רק עם אופנוע
החלק הראשון מציג את לוק גלנטון, אופנוען פעלולים ביריד נודד. ריאן גוסלינג מגלם אותו כשהוא מקועקע בכל גופו, שיער ראשו צבוע לבלונדיני, והוא נושא על פניו את אותה הבעה המחברת בין אדישות, רגישות ופוטנציאל אלימות שאותה נשא גם ב"דרייב". במהלך עצירה בעיירה סקנקטאדי במדינת ניו יורק, הוא פוגש את רומינה (אווה מנדז), אהובה ישנה שעדיין חשה רגשות עזים כלפיו, למרות שהיא חיה עם גבר מסור ונאמן בשם קופי (מאהרשאלה עלי).
לוק מגלה כי רומינה ילדה תינוק בשם ג'ייסון, שהוא תוצאה של המפגש הקודם בין השניים. הוא מחליט לנטוש את היריד הנודד, להישאר בעיירה ולהפוך לאב. לצורך כך הוא מתחיל לעבוד במשרה לא רווחית במוסך של רובין (בן מנדלסון), וקשיי הפרנסה מובילים את השניים לשיתוף פעולה בשוד בנקים. ניסיונו של לוק להשתמש ברווחים כדי להקים תא משפחתי עם רומינה וג'ייסון משתבש.
החלק השני, המתרחש מיד לאחר תקופת הזמן של החלק הראשון, מתמקד בדמותו של אייברי קרוס (ברדלי קופר), שוטר בעל השכלה משפטית ומעמד זוטר. נסיבות שאותן לא ניתן לפרט מותירות אותו פצוע ברגלו, אך מסמנות אותו כגיבור. מבחינה רגשית, מה שקרה מותיר אותו עם יחס מרוחק מהתינוק איי.ג'יי שנולד לו ולאשתו ג'ניפר (רוז ביירן).
חבריו השוטרים, בראשותו של השוטר הוותיק דה לוקה (ריי ליוטה), מנסים לבטא את הערכתם למעשיו, אך עושים זאת בדרך המערבת אותו בפעילות פלילית. בפניו עומדת דילמה והזדמנות, המזכירה קצת את זו שהיתה לאד אקסלי (בגילומו של גאי פירס) ב"סודות אל איי" (1997).
החלק השלישי - 15 שנים מאוחר יותר - מפגיש בין שני הנערים, ג'ייסון (דיין דיהאן) ואיי.ג'יי (אמורי כהן). היחסים הבעייתיים בין השניים מתחברים בהדרגה למה שהתרחש בתקופת הזמן המוקדמת, ולבחירות שביצעו אבותיהם. ההשפעה של מעשי האבות על האופן בו התפתחו חייהם של הילדים ניכרת, אך האם יש דרך שבה מעשי העבר ישפיעו על ההווה מבלי שהדבר יוביל לטרגדיה?
החלק הראשון הוא המוצלח מבין השלושה. האלמנט הרומנטי בדמות המעורערת ובעלת הסתירות הפנימיות שמגלם גוסלינג מזמנת את התגובות העזות מבין חלקי הסרט. מבחינה קולנועית,
ההצגה הדינמית של הרכיבה - הן בהופעה ביריד והן בהקשר של הפעילות הקרימינלית - מצולמת היטב על ידי שון בוביט. החלק השני הוא יותר בעל אופי של דרמה סטנדרטית ומעמיד במרכזו דמות פחות מעניינת, וכזו שבמעבר לחלק השלישי עוברת שינוי שהסרט לא מצליח להסביר היטב.
השחקנים הצעירים בחלק השלישי עושים עבודה טובה, אך החתירה לעבר סגירה עלילתית-מיתית מותחת את גבולות הסבירות בנקודות מסוימות. התמות שבהן עוסק הסרט מודגשות בנקודות המפגש בין הדמויות, ובעיקר ברגעים שבהם יש צורך להביע את הרגש העמוק בין אב ובן.
המוזיקה של מייק פאטון קצת יוצר מדי מפורשת ברגשנותה ומקרבת את הסרט למחוזות הקיטש ההוליוודי, אך המכלול עדיין מאופק יותר מהסטנדרטים המקובלים ברוב הדרמות ההוליוודיות.
