כולנו תקועים בפקק שלא נגמר

לאחר תקופה ארוכה של לימודים, הגיע הזמן לחזור לצבא. למרות שקצת התלבטתי, השילוב בין היציאות הצפויות הביתה ובין המשכורת הצבאית עשה את שלו. החלטתי שלפחות בתחילת השירות אני הולך לנסוע בתחבורה הציבורית. מה גם שנזכרתי איך ניצלתי את זמן הנסיעות הארוך בדרך לקורס קצינים לעוד קצת שעות שינה, שבהחלט לא יזיקו לי גם עכשיו. כך, התעוררתי בבוקר יום ראשון וצעדתי אל עבר תחנת האוטובוס הקרובה לביתי.

עוד בערוץ הדעות:

איזון לא עדין / חנה בית הלחמי

אובססיית הצניעות הורסת את המגזר שלנו / אסתר שושן

מתחסדים בע"מ / שלמה אנגל

בעודי מפלס את דרכי למרכז האוטובוס עברתי ליד אישה קשישה, שאחזה בשתי ידיה בחוזקה במשענת הכיסא כדי לא ליפול, וליד כמה תלמידים צעירים שהיו בדרכם לבית הספר. האוטובוס התקדם לאיטו כאשר עשרות מכוניות עמדו בפקק שלא נגמר. לרגע היה נדמה שאפילו האנשים שהולכים ברחוב משיגים אותנו. מייד לאחר שהאור ברמזור התחלף, התחילו להישמע הצפירות. ממה שהצלחתי לראות, ברוב המכוניות שנסעו לא היו נוסעים נוספים מלבד הנהג. חשבתי לעצמי מה היה קורה אם כל הנהגים הללו היו נוסעים בתחבורה הציבורית.

 התחבורה הציבורית על-פי משרד התחבורה

עומסי התנועה החמירו בייחוד בשנים האחרונות. בזמן שממשיכים לאשר הקמת בנייני ענק ולתת היתרי בנייה לאלפי יחידות דיור במרכזי הערים בגוש דן, לא מיישמים במקביל פתרונות תחבורתיים מינימליים שיספקו מענה הולם לגידול במספר התושבים ומספר המכוניות. לאחר המתנה ארוכה עליתי לאוטובוס נוסף שמגיע רק מספר פעמים ביום. האוטובוס שיצא מהמסוף לפני מספר תחנות כבר היה מלא עד אפס מקום. הנהג התחנן בפני הנוסעים שינסו להצטופף עוד יותר כדי שגם אנחנו נוכל להיכנס.

חלק מהנסיעה העברנו בנתיב המיועד לתחבורה ציבורית בלבד. מעת לעת התגנבו לנתיב כמה נהגי מכוניות פרטיות שכנראה החליטו שנמאס להם לחכות בפקק כמו כולם. אחר כך הם ניסו להשתחל בחזרה לנתיב הרגיל. לבסוף חיכיתי לאוטובוס האחרון שיביא אותי למחוז חפצי. כשהאוטובוס התקרב לתחנה, עשרות חיילים הסתערו עליו במהירות והחלו לדחוף את תיקיהם אל תוך תא המטען לאחר עצירתו. חלקם נותרו ללא מקום ונאלצו לחכות לאוטובוס הבא.

רחוקים מהמצב בעולם

בעוד שהתחבורה הציבורית במדינות רבות בעולם מציבה חלופה ראויה לנסיעה בכלי רכב פרטיים, התחבורה הציבורית שלנו עוד רחוקה מכך. במהלך הנסיעות חשבתי על מצבה של התחבורה הציבורית בארץ. בנוסף למחשבות על נושאים חשובים מאין כמוהם כמו הפחתת זיהום האוויר, הורדת מספר כלי הרכב הנמצאים על הכבישים ומספר תאונות הדרכים, הקטנת ההפסדים הכלכליים הכבדים הנגרמים למשק עקב אובדן שעות עבודה מבוזבזות והגברת הניידות מהפריפריה למרכז, בעיקר התביישתי שזה היחס שהמדינה נותנת לאזרחיה הקשישים, לחיילי צה"ל, לנוער ולכל אלה שנאלצים להסתמך באופן יום יומי על התחבורה הציבורית.

אני מבין את כל הנהגים שבוחרים שלא להשתמש בתחבורה הציבורית ומציפים את הכבישים במכוניות הפרטיות. מעבר לכך שהתחבורה הציבורית בארץ לא עובדת בשבת ולא פעילה בשעות הלילה, היא לא נוחה, לא נגישה, צפופה, איטית ויקרה. למרות שנעשו צעדים חיוביים כמו הכנסת כרטיס נסיעה חכם, הצבת שילוט אלקטרוני בתחנות האוטובוס וניסיונות

 לשיפור מסלולי הקווים, חייבים להמשיך לקדם ולפתח סוגים נוספים של תחבורה ציבורית, להרחיב את ההשקעה בתשתיות ובסלילת הכבישים, להגדיל את מספר הקווים ותדירותם, להקצות עוד נתיבים המיועדים לתחבורה ציבורית ולאכוף זאת.

בדומה למדינות אחרות בעולם, כדאי להתחיל לקדם וליישם פתרונות אלה ואחרים כדי לחסוך לנו הרבה זמן, כסף ועצבים בנסיעות ובמציאת מקום חניה בעתיד. בינתיים, מזל שיש לנו את כל האנשים בפרסומת החדשה של משרד התחבורה, שיושבים באוטובוס מהיר ומרווח ומחייכים כל הדרך. לפחות יש מישהו שנהנה מהנסיעה בתחבורה הציבורית.

ד"ר תומר סעד, נוסע בתחבורה הציבורית.