רוצחי הנפשות: החייל החרדי שלי בוכה, ואני אתו
על קו הגמר, לאחר דרך חתחתים בחברה שלא ידעה להכיל אותו, הצליח ש' לסיים טירונות כלוחם בנח"ל החרדי. אבל אז נדחה הטקס בעקבות איומים. "לראשונה בחיי אני מתחיל משהו ומסיים. כשהייתי בגיהינום הם לא חשבו עלי, אבל להרוס הם יודעים"
היום נפל דבר בישראל עם ההתלבטות על ביטולו של טקס ההשבעה של חיילי הנח"ל החרדי, שהסתיימה בדחייתו, בעקבות קמפיין ההסתה נגד החיילים החרדים, המגובה בשתיקתה של החברה החרדית.
זה כעשור שאני עובד עם בני נוער, שותף למצוקותיהם ולבטיהם ומשתדל לעזור להם. אני משמש כעובד סוציאלי ביחידה לקידום נוער באחד הריכוזים החרדיים הגדולים. אחד הנערים הקרובים ביותר לליבי, שאותו ליוויתי במשך כשנה, הגיע ליחידה שלנו מרקע משפחתי קשה ומורכב.
<< עוד חדשות, כתבות ותוכן - בעמוד הפייסבוק של ynet >>
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
ש' הוא נער עדין, מוכשר וישר דרך, אך לא שפר עליו גורלו, ותהפוכות החיים היו בעוכריו. הישיבות שבהן למד לא השכילו להבין לליבו (מחוסר ידע מקצועי), והוא נדד ממסגרת למסגרת. לא אלאה אתכם בשבעת מדורי הגיהינום שאותם עבר, אך בסופו של דבר הוא הגיע ליחידה, וגם שם התקשה לאסוף את עצמו ולהכיל את סערת נפשו.
נשמתו העדינה כמהה למשמעות, וטוב ליבו לא נתן לו לראות את עצמו במצבו. הוא נלחם ונלחם, ועם מעט הכוונה הצליח לבוא בשעריה של לשכת הגיוס בירושלים. אך גם שם רדף אחריו גורלו, והוא נתקל בסירוב, וקיבל פטור. הנער לא הרים ידיים, המשיך להילחם וערער על הפטור. שלחתי מכתב ללשכת הגיוס, ולקחתי על עצמי את האחריות.
ההתרגשות הגדולה לפני הטקס
ש' הגיע לביתי הישר מהבקו"ם, לבוש במדים הירוקים ובנעליים האדומות, כשעיניו בורקות. בקול לא לו אמר: "אהרון, אני חייל בנח"ל החרדי!" אמרתי לו שאת תעודת הלוחם אני מעניק לו כעת. "אינך צריך טירונות ואימון מתקדם בכדי להוכיח זאת", הוספתי.
שלושה חודשים עברו מאז, שלושה חודשים שבהם ש' הצליח לעמוד בתנאים ובדרישות המחמירות
אתמול, יום רביעי, הוא התקשר אלי מתנשף: "הערב יש לנו מסע לאורך כל הלילה, לפנות בוקר נסיים. ובשעה 3 אחר הצהריים יתקיים טקס השבעה (הצהרה) בגבעת התחמושת". שמחתי לא ידעה גבולות. אלה הקילומטרים הראשונים המשמעותיים שעושה ש' במסע חייו, מסע שבו הוא לא רק נושא את עצמו, אלא גם את חבריו על גבו.
ביחידה לקידום נוער התכונה רבה: שלטים נתלו, כרזות הוכנו ובד לבן ארוך נפתח ועליו ריססו הנערים גרפיטי: "ש' - החייל הלוחם שלנו". בעקבות המסע של ש' צעדו כל נערי היחידה. לא עוד גרפיטי ברחובות קריה וונדליזם. לא עוד כעס ותסכול מהחברה שהפנתה להם עורף. המִרמור והתוקפנות שבעקבותיה נותבו לעשייה משמעותית ולחימה בשדה הקרב האמיתי – חייהם שלהם.
"להרוס הם יודעים"
בשעה 03:47 קיבלתי הודעה בטלפון הסלולארי: "הטקס שתוכנן למחר בוטל!!!" "מדוע?" שאלתי. "כי יש קבוצה קיצונית ואלימה שמתכננת להפגין במקום, על מנת לאיים עלינו ולהפחיד את השאר. הם מתכננים ליידות אבנים, לשרוף פחים, והצבא לא מוכן לקחת סיכונים שחיילים ייפגעו".
"עשיתי", המשיך, "את כל הטירונות בהצלחה. קרעתי את עצמי. מה שנתן לי את הכוח להמשיך, לסיים ולהגיע לטקס, זו הידיעה שזו ההזדמנות האחרונה שלי, לאחר שלא הצלחתי בשום מקום. בפעם הראשונה אני בונה את אישיותי ואת חיי. זו הפעם הראשונה בחיי שאני מתחיל משהו וגם מסיים אותו. פעם ראשונה שאני עומד במשימות ומשיג מטרות. הם... לא סייעו לי בזה, כשהייתי בגיהינום הם לא חשבו עלי, אבל להרוס הם יודעים".
הטקס לא בוטל, בעקבות הסערה הציבורית. הוא רק נדחה. ש' סיים מסלול היום, אך את ההכרה יקבל ביום ראשון בגלל איומים על אלימות. ש' נפל בקרב והוא בן שלושה חודשים בלבד. "גדול המחטיאו יותר מן ההורגו", אמרו חז"ל. תמצית עומק דבריהם כי המחטיאו - המכתים את נפשו של חברו ופוגע בה - גופו נשאר חי וכל בוקר הוא קם בכדי למות מחדש. הפצע בנפש הנותר פתוח, מוות טוב ממנו.
מסמר נוסף בארון הקבורה של החברה החרדית
עיניי דמעו, רגליי כשלו וידיי רעדו כשהשלכתי לפח האשפה, יחד עם הנערים מהיחידה,
את השלטים והכרזות שהכנו - ואיתם את תעודת חייהם הגדולה. נכון שיהיו שלטים חדשים, אבל המסמר הנוסף כבר ננעץ בארון הקבורה של החברה החרדית, המאבדת עצמה לדעת בפלגנות, במחלוקות ובשנאה ההורסת ומכלה אותה מבפנים. חברה שמזיקה לעצמה יותר מכל מה שמסוגלים לה אויביה מבחוץ. חברה שבשתיקת רבניה, מנהיגיה וכל החברים בה שופכים דמים ממש.
היום החברה החרדית שבה נולדתי ובה גדלתי וחונכתי, נתנה לי גט כריתות. למעשה, לא נתנה - אלא הטיחה אותו בפניי. גט מחברה נרקיסיסטית המרוכזת אך ורק בצרכיה, הצועקת "שמד" על כל שקל שלא ניתן לה, ורומסת למוות את כל מי שלא משרת את ראשיה. רוממות אל בגרונה, אך חרב פיפיות בידה. אל תבכו להולך, בכו לנשארים!
- אהרון נאומבורג הוא סגן במיל', בוגר הישיבה החרדית "עטרת ישראל"
לפנייה לכתב/ת 
