קיצוץ בבריאות - קיצוץ בהומניות

לפני כמה שנים הייתי עם סבתא שלי בבתי חולים, ונחרטו בי מראות הזקנים ששיוועו לאחיות. ימי חייהם האחרונים עברו בסיוט: תחינות שנדחו לאחות שתגיע. לקצץ עוד בתקציב הבריאות, במקום להגדילו, זה לקצץ בהומניות, בחברה שממש אין בה שכבות שומן של הומניות. ההומניסטיקה נעדרת מצלילי ספרי התקציב, וזעקות החולה לא יישמעו במרחבי השגרה. לכן, אני מציע להקשיב להן דרך שירת בית החולים של לאה גולדברג וזלדה, שמהן ניתן לשאוב הבנה של המתחולל על האדם בבתי החולים.

עוד בערוץ הדעות:

תחיית החרדיות / נפתלי רוטנברג

ארץ קשוחה, ילדים טובים / ליאור פרג'

עתידנו לאן? לא רחוק, כנראה / אורי רשטיק

כמה ימים לפני מותה, לאה גולדברג כתבה: "מחר אני אמות/ אתם תראו מחר/ את שהיו עיניי/ את שהיו פניי// לעת מחר אתם/ באים על סף ביתי/ לחלוק את הכבוד/ ולחלק שלל// מחר יהיה הכל/ לכם ושלכם./ מחר אתם צודקים/ בכל אשר תאמרו// אבל היום אני/ עומדת על הסף/ ואעבור גבולי/ ואין מסיג אותי".

לאה גולדברג מתעקשת לשמור על כבודה גם ברגעי חייה האחרונים. היא מבינה לטבעם של החיים, לכך שיבואו מחר לקחת משללה, לכך שמחר כבר לא תהא. אבל, היא מתנגדת לקמילת כבודה רגע אחד טרם המוות. גם ברגעי גסיסתה חייה עומדים במלוא ערכם, והיא זכאית למלוא כבודה.

המשוררת שאבה את ההומניזם שלה בעיקר מהספרות ומהפילוסופיה האירופית. לעומתה, זלדה שאבה את ההומניזם שלה בעיקר מהטקסטים היהודים. כמו לאה גולדברג גם היא תובעת יחס הומני בבית החולים, כזה שישמור על רצונה-כבודה: "כי יימכר סוס בשוק/ איש לא ישאל את הנפש הסוסית/ אם מרשה היא/ לפתוח את פי הסוס ביד זרה/ ובאיבריו לגעת./ את בשרי הנכלם הניחו/ לפני דרקון המדע/ בלי לשאול את נפשי".

"וחיוך האחות נחמה לה"

זלדה נפעמת ממחווה הומניסטית של המנקה בבית החולים, מנקה שדווקא היא ראתה בה החולה כאדם: "כאשר שמעה האישה/ שחומת הפנים/ שמירקה את הרצפה אז -/ את דברי הרופא,/ אמרה לי:/ אני אתפלל עלייך./ ידידה פתאומית תמול לא נודעת/ אמרה לי:/ אני אתפלל עלייך". בשיר נוסף זלדה מעוררת את חיוניות תרומת האחות למען שימור כבודו האנושי של החולה: "בשחר/ שוב שקטה הזקנה כפרח נובל/ וחיוך האחות/ נחמה לה./ ישישה זו לא נטשה מתוך כעס/ את הדו-שיח עם אנשים/ ועם אלוהים..."

החברה הישראלית פנתה עורף הן להומניזם החילוני של גולדברג והן להומניזם היהודי של זלדה. את שניהם היא המירה בסגידה למלחמות ולעגל הזהב של מדד הרווח. זאת אף על פי שגם המיינסטרים של

 התיאוריה הכלכלית דווקא כן תומך בהתערבות המדינה למען ביטוח בריאות רחב! הרי בשוק ביטוח הבריאות רובץ כשל שוק של מידע א-סימטרי.

כמו כן, יש בו בעיה של החצנות: אנשים מתעלמים מכך שאי-דאגה לבריאותם עלולה להפיץ מחלות. ולכן, כלכלנים הומניסטים זוכי פרס נובל, כמו קנת' אירו, ג'ורג' האקרלוף ופול קרוגמן, כתבו למען הזכות לביטוח בריאות. אבל, כשהלב ערל, גם השכלתנות המצויה בתיאוריה הכלכלית ההומניסטית מועדת להידחק. אז קצת שירה בבקשה.