לא אחות: סולקה מהלימודים עקב ספקות באמונה
סטודנטית במוסד חרדי לסיעוד שחוותה ספקות באמונה, סולקה לאחר שנדרשה לחתום על תקנון מיוחד, ולהיפגש עם פסיכולוגית על חשבונה. בית הספר: מי שלא מתאימה לתנאים, יש מספיק מוסדות אחרים. משרד הבריאות: רואים את המקרה בחומרה
סטודנטית בבית הספר חרדי לסיעוד בנתניה סולקה מהלימודים, לאחר שהתברר להנהלה שהיא חווה "ספקות באמונה". וכל זה, לא לפני שהמוסד דרש ממנה טיפול פסיכולוגי אצל מטפלת חרדית על חשבונה, תוך חתימה על הסכם הפרת סודיות וקבלת דיווחים מרב לגבי מצבה האמוני.
<< עוד חדשות, כתבות ותוכן - בעמוד הפייסבוק של ynet >>
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
ההרחקה מהלימודים, עלתה לחוי לויפר (22), באובדן קרדיט של רוב הקורסים שאותם למדה במהלך השנה, והיא נאלצה להשלים אותם מחדש על חשבונה, במוסד אחר.
שימוע בפני "ועדה רוחנית"
בית הספר לאחיות ע"ש טסלר בנתניה, שעל יד בית החולים "לניאדו" - נחשב למקום לימודים לבנות חרדיות ודתיות, ומשתייך (כמו בית החולים) לחסידות צאנז. לויפר, תושבת ירושלים ובוגרת סמינר "החדש" בעיר, החליטה להמשיך שם את לימודה המקצועיים בסיעוד.
לפני כשנתיים החלה את לימודיה, וחתמה, לדבריה, על תקנון צניעות כתנאי ללימודים במקום, מהלך מקובל במוסדות לימוד דתיים וחרדים.
"באותה התקופה, אחרי סיום הסמינר, הייתי חרדית", היא אומרת. "החתימו אותי אז על תקנון לבוש, ועמדתי בו לאורך כל הדרך. בראש שלי אני חושבת שהתחלתי לעזוב (את דרך החיים החרדית) כבר באזור חג השבועות, לפני כשנה, אבל המשכתי כרגיל בלבוש ובכל השאר. גם בירושלים המשכתי לשמור על חזות חרדית בגללם, כי חתמתי והתחייבתי".
אך לדברי לויפר, עמידתה בכללי התקנון לא הספיקה. "איכשהו נודע להנהלה על מה שאני עוברת. אחת הבנות סיפרה לאם הבית של המעונות, והיא דיווחה למנהלת ולמשגיח הרוחני, שהחליטו לזמן אותי לשימוע בפני ועדה רוחנית".
תנאי לימודים: "חתימה על תקנון מיוחד עבורי"
בתחילת ינואר השנה, באמצע שיעור, זומנה לויפר לחדרה של המנהלת, אסתר שטראוס. "גם אם הבית
והרב גליק - 'האחראי הרוחני' - היו שם. הם אמרו לי שהגיעו אליהם שמועות על המצב הרוחני שלי, ואז הרב גליק התלונן על זה שאני לבושה בחולצת גולף, שזה לא היה מספיק צנוע מבחינתו, ושהשיער שלי לא היה אסוף כמו שהוא רצה".
לדעתה של לויפר, "ברור שזה היה סתם תירוץ... השיער שלי היה עד הכתפיים, ואצלנו בנות עם שיער ארוך הרבה יותר הסתובבו פזור לחלוטין. זה היה, לדעתי, ניסיון להראות שאני לא מצייתת לתקנון, דבר שלא היה נכון בכלל".
לדבריה, מהר מאוד התברר שההתייחסות לחולצה ולשיער היו רק ההתחלה: "הם התעניינו במצב האמונה שלי, ואני סיפרתי בגילוי לב שיש לי בעיות עם זה. יכולתי לשקר, אבל בחרתי שלא. אמרתי להם שלגבי החולצה והשיער אני אקפיד - וציינתי גם שאני תמיד מקפידה. אבל הם ענו שלא זה מה שעניין אותם באמת".
לדברי לויפר, "הוועדה" החליטה להתנות את המשך הלימודים בחתימה על "תקנון מיוחד" שחובר עבורה, ועבורה בלבד. "רצו שאחתום להם על מסמך שבו אני מתחייבת שאסור לי לחרוג ולו חריגה קלה מתקנון הצניעות, ואסרו עלי לדבר עם הבנות על ענייני אמונה. גם דרשו ממני להיפגש עם פסיכולוגית חרדית בנתניה שהם בחרו, כדי שהיא 'תטפל בי', על חשבוני.
"הם גם דרשו שאחתום לאותה מטפלת על טופס ויתור סודיות, כדי שהיא תוכל לדווח להם על המצב הרוחני שלי. הסכמתי להכל, אפילו לפסיכולוגית בהתחלה, אבל לא הסכמתי לחתום על ויתור סודיות".
לויפר הסכימה להיפגש עם רב שיהיה מקובל על הצוות החינוכי, ולהקפיד על קוצו של יוד בתקנון ובהגבלת נושאי השיחה עם חברותיה לספסל הלימודים. דרישתה לקבל לידיה את "המסמך המיוחד" או את פרוטוקול הישיבה שהוקלד, נענתה בשלילה. "אמרו לי במפורש שהם חוששים שאני אעשה בזה שימוש משפטי".
סילוק מיידי ללא מכתב
כשבועיים לאחר השימוע ההוא, החליטו בבית הספר להביא את הרב יצחק פנגר מארגון "הידברות" לשיחה עם תלמידות בית הספר לסיעוד בענייני אמונה. לויפר משוכנעת שהיא הסיבה לכך. "מאחר שהם אסרו עלי להתבטא בפומבי בעניינים האלה, ניגשתי אל המנהלת ושאלתי אותה אם אני יכולה לשאול אותו שאלות, או שזה אסור. היא ענתה לי שאני יכולה לשאול כל מה שאני רוצה, ושזו הסיבה שהיא הביאה אותו".
לדברי לויפר, הרצאתו של הרב התפתחה מהר מאוד לדו-שיח בין הצדדים, בעוד המנהלת מאזינה מהצד. "זה לא היה מכובד, התווכחנו כמו שני ילדים בני שלוש. יום למחרת ההרצאה המנהלת קראה לי ואמרה שהיא לא הבינה עד כמה מצב האמונה שלי הוא 'חמור'.
"אמרתי לה שהיא בעצמה אמרה לי לשאול את השאלות, וכי אני עומדת בכל הכללים החדשים שהם קבעו לי. המנהלת הודתה שזה נכון, אבל היא עדיין לא מאשרת לי להמשיך ללמוד, ודורשת שאני אצא מבית הספר מיד. ביקשתי לפחות שתיתן לי מכתב רשמי על סילוק מהלימודים, אך גם את זה היא לא הסכימה לתת".
"הרב ניסה לשכנע שאני לא מהווה סכנה"
בבית הספר לסיעוד ע"ש טסלר, נמשכים הלימודים במשך שנתיים ללא חופשות, ונשקלים כנגד שלוש שנות לימוד במוסדות אחרים. לויפר מסבירה כי משמעות סילוקה באמצע השנה השנייה, משמעותה לחזור על שנת לימודים שלמה במקום אחר, ולאבד את היכולת להתחיל לעבוד מיד עם תום השנה הנוכחית, השנייה (והאחרונה).
"הייתי צריכה למעשה ללמוד שנה שלמה מחדש - וגם לא לעבוד. הם התנהגו אלי בצורה מאוד לא יפה, במיוחד אחרי שעמדתי בכל הדרישות החדשות שהם הציבו בפני. גם הרב בירושלים שהייתי בקשר אתו, ניסה לדבר איתם שאני לא מהווה סכנה, אבל הם לא הקשיבו".
היום לומדת לויפר מחדש את הקורסים שכבר למדה, במסגרת לימודיה הנוכחיים בבית הספר לסיעוד ב"שערי צדק "בירושלים. "אני כבר נבחנת עליהם, כך שזה לא יעזור לי או יקצר לי זמן, אבל אני בהחלט שוקלת לתבוע. הם עשו משהו לא חוקי ולא צודק גם בסילוק - וגם בזה שאפילו מכתב לא נתנו.
"אני לא יכולה להיות אחראית למה שאני מרגישה. הם לא יכולים לכפות אמונה בתקנה או תנאי. ובכל מה שהם כן כפו, עמדתי. בכל פסיק מזה".
לויפר ממשיכה ואומרת כי "זה לא להאמין שבמדינת ישראל אפשר להעיף משהו מהלימודים על האמונה הדתית שלו. אם זה היה הפוך, כל המגזר החרדי היה מתקומם וכועס. הם עשו משהו לא חוקי, והם צריכים לתת על זה את הדין. אני סטודנטית, אין לי כסף, וכל תשלום כזה עבור קורסים ודחיית יכולת ההשתכרות שלי מהמקצוע, היא פגיעה אמיתית".
מדוברת בית הספר לסיעוד ע"ש טסלר, נמסר בתגובה: "בית הספר לסיעוד הינו ייחודי, והתלמידות מודעות לתנאי בית הספר. הן יודעות שמי שאינה מתאימה לתנאים - יש מספיק מוסדות אחרים שהן יכולות ללמוד בהם".
תגובת משרד הבריאות: "בעקבות הפנייה נודע המקרה למשרד. במידה והיינו יודעים על כך בזמן אמת, לא היינו מאשרים את הפסקת הלימודים. משרד הבריאות רואה בחומרה אפליה מכל סוג. היות שחלפו חודשים והגברת השתלבה בבית הספר ב'שערי צדק', נאחל לה הצלחה בהמשך דרכה".
לפנייה לכתב/ת 
