טרנד בארה"ב: דירות מיניאטוריות במרכזי הערים
מיקרו-דירות בגודל של פחות מ-19 מטר, הכוללות אמבטיה, מיטה ומדפים במקום ארון, מתפשטות בערים הגדולות של ארה"ב. היתרון: שכר דירה נמוך, מיקום אטרקטיבי במרכז העניינים וחיי חברה תוססים. בקרוב אצלנו?
לארון מק'קונל לא אכפת לחלוק מטבח עם עוד שבעה שכנים. הוא בסדר עם שטח מגורים שמספיק בדיוק למיטה זוגית, שולחן פינתי ומעט מאוד מקום נוסף. ארונות? שכחו מזה: הוא מאחסן את הבגדים והחפצים האחרים שלו על מדפים ומתלים.
- לכתבות נוספות בערוץ הנדל"ן של ynet
- ומה דעתכם? כתבו לנו בפייסבוק של ynet
ונפרסם את התגובות הנבחרות
הבית הקטנטן של מק'קונל הוא חלק מטרנד לוהט בנדל"ן בארצות הברית - מיקרו-דירות. "אני אוהב לחיות בקהילה", הוא מסביר, "זה נחמד יחסית, מאוד חברותי".
ההחלטה גם סבירה מבחינת דמי השכירות שמשלם מק'קונל, בן 28, שבדיוק מתחיל קריירה בתחום ההנדסה האזרחית: 737 דולר לחודש על דירה בסיאטל.
דירות קטנטנות כמו של מק'קונל צצות בערים מרכזיות בארצות הברית, על מנת לעמוד בביקוש של אנשים שחסרים במזומן אך נחושים לגור באזורים שהשכירות בהם יקרה.
המיקרו-דירות כוללות פחות מ-19 מ"ר. הן כוללות חדר אמבטיה פרטי, מגיעות לרוב מרוהטות, לעתים עם מיטות מובנות ושיטות אחרות לחיסכון במקום. הן מספקות חיבור לאינטרנט וחשבונות כלולים בשכר דירה. מעלית היא לא אחד הפינוקים שבנייני הדירות האלו מציעים. גם חנייה היא לא עניין שכיח. מק'קונל מסתדר עם תו חניה לשכונה, הקרובה לאוניברסיטת סיאטל ולבתי חולים מרכזיים של העיר.
מה שהמיקרו-דירות לא מציעות במרחב מחייה, הן מכפרות בקרבה למקומות מרכזיים ופופולאריים. הבניין של מק'קונל שוכן ממש סמוך לאזור ידוע של מסעדות, ברים וחנויות. בסיאטל, מיקרו-דירות מושכרות בטווח שבין 500 ל-1,000 דולר, לעומת דירת חדר שמוצעת בשכר דירה ממוצע של 1,223 דולר, על פי חברת ייעוץ הנדל"ן Dupre + Scott.
מיקרו-צפיפות
לא כולם תומכים בתופעה. תושבים של חלק מהבניינים הרגילים והדירות בסמוך לביתו של מק'קונל, חוששים שההתפשטות המיקרו-דירות עשויה להפוך את השכונה לצפופה מדי מבחינת עומס על התשתיות, מקומות החנייה והפקקים בכבישים.
"זה כמו בית הארחה על סטרואידים", אמר קארל וינטר, מייסד קבוצת 'צפיפות סבירה סיאטל' ותושב השכונה. "אני חי בתוך סיוט". לדבריו, "הבעיה הגדולה היא שהמיקרו-דירות לא נתונות לאותה רגולציה כמו שאר הדירות. שוני זה נובע מכך שיחידת דיור מוגדרת בתור יחידה הכוללת מטבח, הוא מסביר.
41 פרויקטים של מיקרו-דירות הגיעו למחלקת התכנון של סיאטל מאז 2006, אומרת דוברת המחלקה סינדי ווילדר. מתוכם, 28 קיבלו היתר, ו-13 נמצאות עדיין תחת בדיקה. המחלקה מודעת לדיון סביב הליך הרגולציה של דירות מסוג זה, ולדברי ווילדר מועצת היער נמצאת "בתהליך איסוף מידע".
בית שני?
בסן פרנסיסקו, חלק מהתושבים רואים פוטנציאל במיקרו-דירות בתור דירת-עיר יקרה לעובדי סקטור ההיי-טק, בה אפשר לישון מעת לעת, במקום לחזור לפרברים מאוחר בלילה. "אם ישתמשו בהן לעובדי היי-טק, השכירויות יעלו מהר מאוד", אומר טד גוליקסן, מנהל איגוד הדיירים של סן פרנסיסקו. מלבד בעיה זו, לאיגוד שלו אין התנגדות לטרנד.גוליקסן מגדיר את המיקרו-דירות בתור אידיאליות לסטודנטים בקולג', שלא מוצאים מקום במחיר סביר בעיר. "אם ישתמשו בהן למגורים של סטודנטים, זה דבר טוב", לדבריו.
גם בעיר ניו יורק סיטי מוצאים מיקרו-דירות, בתמיכת ראש העיר מייקל בלומברג. בשנה שעברה חנך בלומברג, יחד עם המחלקה לשימור ופיתוח של העיר, תוכנית פיילוט לפיתוח בניין להשכרה המורכב ממיקרו-דירות, כך כתוב באתר של בלומברג.
המנצח בתחרות על עיצוב הבניין הציע 55 יחידות דיור בשטח שבין 23 ל-34 מ"ר, העשויות ממודלים בנויים מראש. השלמת הבניין צפויה בספטמבר 2015, והוא יכלול גינה על הגג, אולמות לאונג', מרפסת, חדר כביסה, מחסון לאופניים, בית קפה וחדר כושר.
בבוסטון ראש העיר תומאס מנינו תומך גם הוא בדירות קטנטנות, בטענה כי העיר חייבת ליצור יותר דיור לעובדים ולגמלאים, וכי הדירות הקטנות מתאימות לכך.
מת'יו גרדנר, כלכלן מסיאטל המתמחה בנושא שימוש בקרקע, ומכהן כיו"ר חבר הנאמנים של מרכז וודינגטון לחקר נדל"ן, אומר כי הוא לא מופתע מהנהירה לבניית מיקרו-דירות בשנה האחרונה, לפחות לא בסיאטל. הכלכלה מתאוששת מעט ושכר הדירה עולה, הוא מסביר.
"הקרקע כאן במחיר פרימיום" טוען גרדנר, "אז איפה יגור העובדים המקומיים נותני השירותים? הם רוצים להיות קרובים למקום העבודה, אבל לא יכולים להרשות לעצמם את מחיר הדירות הנוכחי, שזינק בקיצוניות בשנים האחרונות. דירות דמויות-הוסטל עשויות לעמוד בביקוש שאין לו מענה".
ג'ים פוטר מחברת ההשקעות Kauri הבונה פרויקטים של מיקרו-דירות, אומר כי פרויקטים אלו מכוונים לעובדים ולגמלאים, מהם מתעלמות רוב חברות הבנייה. "אף אחד אחר לא מייצר משהו בטווח המחירים הזה", הוא אומר. "אתה מקבל בניין חדש לחלוטין עם חדר אמבטיה. אתה מקבל אינטרנט וריהוט מלא. רוב הבניינים נמצאים בקרבת תחנות אוטובוסים או רכבות קלות".
פוטר מתכנן בנוסף לפרויקטים בסיאטל גם בניה של פרויקטים דומים בפורטלנד, סן פרנסיסקו וניו ג'רזי. על פי הנתונים שנמצאים בידיו, זמן השהות הממוצע של הדיירים בדירות הוא שנה, והגיל הממוצע הוא 33. רובם רושמים הכנסה של פחות מ-35,000 דולר, ואין להם רכב בבעלותם.
ובאשר למק'קונל, הוא מתכנן להישאר במיקרו-דירה שלו עד ינואר, אז הוא יתחתן. "נראה לאן החיים ייקחו אותנו אחר כך", הוא אומר.
לפנייה לכתב/ת 
