בית ספר (דתי) לשוטרים מתחילים
אליה שפונה מגוש קטיף חשש להגיע הביתה עם מדי המשטרה, הרב ברכיהו לא ידע כיצד ניתן להתיר לדתיים לעבוד בה - ונחי אייל חיפש נקמה. מתוך השבר נולדה תוכנית "מאמינים במשטרה", שהוציאה לרחובות שוטרים דתיים עם ערכים אחרים
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
פרויקט "מאמינים במשטרה" שהוקם לפני כשנתיים, גייס בקלות רבה מחזור ראשון של שוטרים חובשי כיפה, שהשתלבו בטבעיות בפעילות המשטרתית – לצד "בית מדרש" פעיל שבו הם לומדים, ורב שמלווה אותם בשאלות ההלכתיות הרבות העומדות בפניהם.
החליט לתקן מבפנים
הכל צמח מתוך זעם גדול של אב, שבנו נפצע אנושות במהלך פינוי מאחז עמונה בשנת 2006. יחיעם אייל בן ה-16 ספג מכות נמרצות מאלה של שוטר, ואביו, נחמן אייל, מנכ"ל "הפורום המשפטי למען ארץ ישראל", החליט להקדיש את מיטב מרצו לפגיעה בתדמיתה של המשטרה.
"אחרי עמונה הרגשתי שהמשטרה צריכה לשלם על מה שעוללה", הוא מספר. "חיפשתי דרך להתנקם, ופעלתי בכל מיני כיוונים כדי לפגוע בה". אייל פעל בעיקר במישור התקשורתי. הוא יזם סדרת כתבות שליליות על המשטרה, והפיץ חוברות המציגות את האלימות שהמשטרה מפעילה, לטענתו, כלפי כלל האוכלוסיות במדינת ישראל, ובהם מתנחלים, אוהדי קבוצות כדורגל וסועדים בפאב. אלא שמסע ההכפשה נגד המשטרה לא סיפק את אייל.
"בשלב מסוים אמרתי לעצמי: פרקת אגרסיות, ועכשיו מה? הרי שום דבר לא השתנה. הבנתי שהדרך הנכונה היא לא ללכת נגד, אלא לבצע מהלכים בעלי השפעה מתמשכת. הרי המדינה לא יכולה להתקיים ללא משטרה, וכיוון שאני מאוד ציוני ומאמין שהמדינה היא ראשית צמיחת גאולתנו, אני רואה ערך גדול בקיומה של המשטרה. החלטתי שאני אעשה כל שביכולתי כדי שהמערכת תתפקד בצורה הכי טובה ולא תהיה מקולקלת", אומר אייל.
הדתיים שחלמו להיות שוטרים
חמש שנים לאחר הפציעה של בנו, הקים אייל את "מאמינים במשטרה" - מיזם המשלב הכשרה משטרתית עם לימודי בית מדרש. "היו לי שתי מטרות בהקמת הפרויקט: שיפור כוח האדם במשטרה, וקירוב ציבור ה'כתומים' ל'כחולים'. עד היום, כשמתנחל רואה שוטר הוא לא מת עליו. גם המשטרה מכירה בכך שעליה לשפר את איכות עובדיה. כך שברגע שבאתי עם הרעיון - הם שמחו".
עם זאת, הרב רמי ברכיהו, אליו פנה אייל ראשון, היה ספקן לגבי המיזם, ואף צפה לו כישלון. "אמרתי לנחי שגיוס בחורים דתיים למשטרה זה חלום שאין לו אחיזה במציאות", מספר הרב ברכיהו. "לא חשבתי שיהיו דתיים שירצו להתגייס למשטרה, וגם לא חשבתי שיש פתרונות הלכתיים לבעיות הסבוכות העומדות בפני שוטר".
למרות החששות, קיבל על עצמו הרב ברכיהו לעמוד בראש בית המדרש של המיזם: "פתאום התגלה לי שיש 18 חבר'ה (בני המחזור הראשון) שחלמו להיות שוטרים, ולא נכנסו למשטרה כי הם ידעו שאין מי שמטפל בקשיים של אנשים דתיים. זה חייב אותי לצלול לספרים כדי למצוא תשובות".
"אנטי" כלפי המשטרה
אליה וענונו היה אחד מאותם 18, בני המחזור הראשון. כמפונה מגוש קטיף, גם הוא ראה בעבר את המשטרה באור שלילי. "המפגש הראשון שלי עם משטרת ישראל היה כשפינו אותי מגוש קטיף. זה לא נעים לראות 40 שוטרים לבושי שחורים מקיפים את הבית שלך, כאילו אתה אחרון העבריינים. אז כעסתי מאוד, אבל עם השנים, התבגרתי והבנתי שהם לא היו מקור הבעיה, אלא רק המבצעים.
"בסופו של דבר, אני שמח שהצבא ושהמשטרה נשארו גופים היררכיים עם פקודות ברורות. אולי דווקא ה'אנטי' שהיה לי כלפי המשטרה, דחף אותי לראות מה באמת עושים שם", הוא מספר.
בימיו הראשונים במכינה של "מאמינים במשטרה", הקפיד וענונו להחליף את המדים בבגדים אזרחיים בסוף כל יום עבודה, לפני ששב אל ביתו שביישוב יד בנימין. "כל השכנים שלי הם מפוני גוש קטיף, ולא רציתי להגיע למצב של עימות איתם. לא התביישתי, אבל גם לא רציתי להיות 'דובר המשטרה'. רציתי קודם להתבסס ולהבין שאני עושה את הדבר הנכון", הוא אומר.
טרם הצטרף ל"מאמינים במשטרה", שירת וענונו בצבא-קבע בגולני. "השוני בין שירות בצבא ובין שירות במשטרה הוא עצום. יש קונצנזוס במדינת ישראל לגבי חיילי צה"ל - אוהבים אותם ומחבקים אותם. לעומת זאת כשוטר, אתה כל הזמן מקבל הערות וקללות תוך כדי עבודה".
מאז סיים את ההכשרה לפני כשנה, הוא משרת כשוטר סיור. "כשאני מספר שאני שוטר הרבה אנשים מופתעים. אמנם רוב האנשים מבינים שזה חשוב, אבל יש גם כאלה שניסו לרמוז לי שהמשטרה היא גוף לא ערכי ואין לי מה לעשות שם".
במקום להתנצח איתם, עדיף שיהיו אצלנו
"אני מאוד מאמין באנשים האלה, ואני מאוד שמח בשיתוף פעולה עם נחי", אומר ניצב ירון בארי, ראש אגף משאבי אנוש במשטרה. "האוכלוסייה הזאת מאוד איכותית. הם למדו בישיבות הסדר ומרביתם שרתו בצבא בקרבי. אין לנו הרבה כיפות סרוגות במשטרה, ודווקא אנחנו רוצים מהם יותר. זה לא סוד שהיה לנו קרע איתם, סביב הפינוי של גוש קטיף ושל עמונה. במקום להתנצח איתם, עדיף שהם יהיו אצלנו".
"נחי הוא דוגמה לכך שבמקום להילחם במשהו, מצטרפים אליו. הלוואי שמכל הציבורים שכועסים על המשטרה - ואין הרבה כאלה - יצאו כאלה פרויקטים יפים", אומר בארי.
"היו הרבה דתיים בשורות המשטרה עוד לפני כן, אבל לראשונה, אישרנו להם לעבור כקבוצה קורס של המשטרה בשילוב עם לימודים והתחזקות בישיבה", הוא מסביר. "הם מאוד חששו מהעניין של השבת, ואני אמרתי להם עוד בימי ההכשרה שזה הדבר האחרון שצריך להפחיד אותם. ואכן, כשסיפחנו אותם לתחנות - סוגיית השבת הייתה כלא הייתה".
לחלץ חתול בשבת
"הבעיה העיקרית של שוטר דתי היא בשמירת השבת", מחדד הרב ברכיהו, העומד בראש בית המדרש המשטרתי.
"כחלק מהעבודה, הוא מחוייב לבצע משימות שאינן בהכרח מוגדרות כ'פיקוח נפש', כמו לבדוק תלונות של שכנים על מסיבת ליל שבת שנמשכת עד שעה מאוחרת, מילוי דו"ח על גניבה, או להיענות לקריאה של אזרח שהזמין ניידת כי חתולה טיפסה על עמוד חשמל".
הרב ברכיהו התקשה למצוא את הפתרונות במקורות ההלכתיים. "במשך אלפיים שנה היו שריפות בעולם, והרבנים עסקו בשאלות על כיבוי אש. כך גם לגבי רפואת חולים, יולדות וסוגיות כלכליות. לכל בעיות החיים היה פתרון, אבל כיוון שלא הייתה קיימת מדינה, אין במקורות תקדים הלכתי להתמודדות עם בעיות המתעוררות כחלק מעבודת המשטרה".
לדברי ברכיהו, רק בשנות ה-90 עסקו שני רבנים בהתמודדות ההלכתית בסוגיית המשטרה: הרב הראשי לישראל, יצחק הרצוג, וחבר הרבנות הראשית לישראל וראש ישיבת "מרכז הרב", הרב שאול ישראלי.
"שניהם כתבו תשובות שהן הבסיס לדיונים שאנחנו לומדים בבית המדרש שלנו. בחלק מהמקרים הרב הרצוג לא התיר לעבוד במשטרה בשבת, אולם הרב שאול ישראלי חלק עליו, וכתב לו שלדעתו יש להתיר". הרב ישראלי הסתמך על פסק ההלכה שנוגע ל"צורך הרבים": מצב שבו אמנם לא קיים חשש ל"פיקוח נפש" מיידי, אלא כזה שעלול להיגרם בעתיד, אם לא תינקט כל פעולת מנע.
"הרב ישראלי קבע שהציבור זקוק למשטרה ולמערכת שתפקח על ביטחון הפנים של המדינה, וזה היה חידוש הלכתי גדול מאוד", אומר ברכיהו.
לאחר גיוס שני מחזורים של "מאמינים במשטרה", אומר ברכיהו כי עד כה לא נתקל בהתנגדויות מצד רבנים, "אבל כיוון שהסיפור מורכב, אני יכול להבין אם יהיו כאלה שיגידו שאנחנו מותחים את החבל יותר מדי. מצד שני, יש המון פירגון ותחושה שאנשים מבינים את גודל השליחות". בנוסף, הוא מבהיר כי בפסיקותיו הוא נסמך על רבה של רמת גן, יעקב אריאל, ועל הרב נחום הורוביץ ממעלה אדומים.
במסגרת התפקיד, פגש הרב ברכיהו את מפקדי התחנות של בוגרי המכינה: "ביקשתי מהם שלא יתנו לשוטרים הדתיים לעשות את הדברים המנהלתיים בשבת, אבל שכן ישלחו אותם לפעולות המבצעיות, על פי מה שלמדנו בבית המדרש. עד עכשיו לא הייתה אפשרות לאדם הדתי להיות שוטר מן המניין מבלי להיתקל בקשיים הלכתיים. אמנם יש הרבה שוטרים דתיים שמצאו פתרונות מקומיים, אבל לא היה מענה מערכתי לדילמות שלהם".
לחתום בעט שבת
"הרבנות במשטרה היא לא כמו הרבנות הצבאית", אומר וענונו. "במשטרה אתה יכול לא לפגוש רב משטרתי במשך שנה שלמה,
אף שהשילוב של ההלכה עם העבודה יוצר הרבה מורכבויות. אני חושב שבית המדרש נותן כיום מענה הולם לכל הבעיות שאנחנו נאלצים להתמודד איתם. למשל, אם אני לוקח ציוד אני חותם עליו במוצאי השבת, ואם מדובר בנשק אני חותם בעט שבת של מכון 'צומת".
"עד לא מזמן היה ברור שהציבור הדתי והמשטרה הם שני עולמות שונים שלעולם לא יתחברו, אך נראה לי שבפרויקט הזה יש אמירה שהציבור הדתי לוקח חלק במה שקורה ברחובות ישראל. למרות שהיו מפגשים לא נעימים עם המשטרה, כולם צריכים לקחת בנטל".
איך כיום אתה חוזר הביתה? לבוש מדים?
"היום מחזירה אותי הביתה ניידת. כבר אי אפשר להתבלבל".
לפנייה לכתב/ת 
