יעקב פרנקל ימונה שוב לנגיד בנק ישראל

יו"ר ועדת הכלכלה: מקווה שקרנית פלוג תהיה הנגידה

עלות הפרידה מפישר - 250 אלף שקל

פישר הפתיע: יסיים כהונתו שנתיים לפני הזמן

פרנקל הוא בוגר החוג לכלכלה באוניברסיטה העברית ומחזיק בתואר דוקטור מאוניברסיטת שיקגו. בשנים 1991-2000 כיהן כנגיד בנק ישראל עד שהתפטר במהלך כהונתו השנייה, בטענה כי "השיג את כל היעדים שהציב לעצמו".

כהונתו זכורה במיוחד בזכות "רצועת הניוד האלכסונית", מנגנון לריסון האינפלציה שהפעיל בעצה אחת עם שר האוצר יצחק מודעי. רצועת הניוד הייתה תחום שערי חליפין שבו יכול היה להיסחר השקל מול הדולר, מבלי שבנק ישראל יתערב בשוק המט"ח. הרצועה מנעה התחזקות או היחלשות קיצונית של השקל מול המטבע האמריקני, וסייעה בשיקום האמון של הציבור במטבע המקומי, לאחר משבר האינפלציה של שנות ה-80. היא בוטלה ב-2005 על ידי סטנלי פישר.

פרופ' יעקב פרנקל(צילום: יותם פרום)

התפטר מ-AIG לאחר הקריסה וספג ביקורת נוקבת

לאחר שפרש מתפקידו כנגיד בנק ישראל כיהן פרנקל כסגן יו"ר ענקית הביטוח AIG והתפטר בנובמבר 2009, לאחר שהחברה קרסה בעקבות התפוצצות בועת הנדל"ן בארה"ב, ולמעשה הולאמה על ידי ממשלת ארה"ב שהזרימה למעלה מ-80 מיליארד דולר כדי למנוע בעדה מלפשוט רגל.

פרנקל, כמו בכירים אחרים בבנקים וחברות ביטוח שחולצו בכספי משלם המסים האמריקני, היה נתון בשנה שלאחר הקריסה הפיננסית בוול סטריט לביקורת נוקבת בנוגע לאחריותם של המנהלים הבכירים בוול סטריט לקריסה הפיננסית שהובילה את המשק האמריקני למיתון שנמשך מספר שנים.

להגנתו טען פרנקל בראיון ל-BBC בפברואר 2009, כי תפקידו כסגן יו"ר לא כלל אחריות לצפות מראש קריסה פיננסית מהסוג שחוותה החברה בעקבות התפוצצות בועת הנדל"ן. כמו כן, טען כי כספי החילוץ שניתנו לחברה נועדו להציל את הכלכלה האמריקנית מקריסה מוחלטת ולא להציל חברה כזו או אחרת.

לאחר פרישתו מ-AIG החל פרנקל לכהן כיו"ר הבנק JP Morgan, אחד הבנקים הגדולים ביותר בארה"ב. בדצמבר האחרון ביקר בארץ והתייחס למשבר הכלכלי הפוקד את מדינות אירופה באומרו כי, "את הגוש הזה יצרו פוליטיקאים שהתעלמו מעצות של כלכלנים. בעוד שאף פוליטיקאי לא היה מעז להתעלם ממהנדס שאומר שאם תבנה את הגשר הזה במקום ההוא הוא יקרוס, מההערות של כלכלנים אין לפוליטיקאים בעיה להתעלם. אז עכשיו הם צריכים לחזור ולתקן את כל הליקויים הקטנים. זו עבודה מייגעת אך הכרחית".

האתגרים: האטת הצמיחה ומשבר הנדל"ן

כעת יצטרך פרנקל להשיא עצות לפוליטיקאים הישראלים. אילו אתגרים עומדים בפניו? פרנקל מגיע לתפקיד נגיד בנק ישראל בתקופה שבה שיעור הצמיחה במשק הישראלי נמצא במגמת האטה, לאחר מספר שנים של קצב צמיחה מהיר. הצמיחה המהירה יחסית של השנים האחרונות הושגה תחת חסותה של ריבית נמוכה מאוד שהונהגה על יד סטנלי פישר, במטרה לעודד פעילות כלכלית והשקעה ביצירת מקומות עבודה.

יש המייחסים לריבית הנמוכה שהנהיג פישר תפקיד מרכזי בהתאוששות המהירה של המשק הישראלי מהמשבר של 2008. עם זאת, אין ספק כי היא תרמה רבות לזינוק החד של מחירי הדיור בשנים האחרונות ולמחאה החברתית שבאה בעקבותיו. הנעלם המרכזי בנוגע למינויו הוא האם יבחר להמשיך במדיניות של קודמו בתפקיד, לתמוך בריבית נמוכה ולדרוש ממשלת ישראל לבנות יותר דירות כדי לאזן את המחירים, או שמא יבחר לשנות מגמה ולהעלות את הריבית.

יש לזכור, כי בניגוד לפעם הקודמת שבה כיהן כנגיד בנק ישראל, כעת פרנקל לא קובע לבדו את שער הריבית. הריבית נקבעת על ידי הוועדה המוניטרית של בנק ישראל, שהנגיד עומד בראשה אך החלטותיה מתקבלות בהצבעה.

אתגר נוסף שיעמוד בפני פרנקל הוא שמירה על המשמעת התקציבית של הממשלה. בשנה וחצי האחרונות תיקנה הממשלה פעמיים את יעד הגירעון לשנת 2013 עקב הכנסות נמוכות ממסים. כעת, עומד יעד הגירעון על 4.65%, הרחק מעל הגירעון המקסימלי המשקף יציבות כלכלית (3%) וגם זאת בהנחה שהכנסת תאשר את תכנית האוצר שכוללת העלאות מסים משמעותיות.

בבנק ישראל הרבו להתייחס בשנה האחרונה להתנהלות התקציבית של הממשלה ודאגו להעלאת המודעות הציבורית לחריגות הנרחבות ממגבלות תקציב המדינה ולאי יכולתה של הממשלה לעמוד ביעדי הגירעון שהציבה לעצמה.

לאחרונה אף נוצר חיכוך מסוים בין לשכת שר האוצר לבנק המרכזי, סביב טענתה של מסמך של מחלקת המחקר של בנק ישראל שבו נטען כי הממשלה תיאלץ להעלות שוב מסים ב-2015 ו-2016 כדי לעמוד ביעד הגירעון. בלשכת שר האוצר טענו כי הטענה אינה נכונה וכי התכנית הכלכלית של שר האוצר תביא לגידול בצמיחה אשר יגדיל את ההכנסות ממסים ללא צורך בהעלאת שיעורי המס.

אל תוך המערכת המתוחה הזאת - של גירעון ממשלתי הולך וגדל מצד אחד, ואווירה ציבורית המקשה על הפוליטיקאים לקבל החלטות על קיצוץ או העלאה של מסים מצד שני - נכנס עתה יעקב פרנקל. האתגר הניצב בפניו הוא שמירה על מעמדו של נגיד בנק ישראל כיועץ הכלכלי של הממשלה המשמש לא פעם כמבקר נחרץ של החלטות הפוליטיקאים, כאשר הוא חש כי הם אינם נשמעים לעצות הכלכלנים.