אמא פמיניסטית? לא בבית ספרנו
בספרות הילדים החרדית האמא אופה ומטפלת בילדים - בעוד שבמציאות היא יוצאת לעבודה, והוא לוקח את הילדים לגן. בספרות הדתית המצב לא טוב בהרבה. ומה עם גיבורות שובבות והרפתקניות? ספרות הילדים הדתית עוד תקועה בשנות ה-50
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >
יוכבד סַקס היא אחת הסופרות החרדיות של ילדי שנות השבעים והשמונים. יצירותיה היו חינוכיות במתכוון, נעימות לקריאה ולעולם לא הופיעו בהם רגשות שליליים. האמהות אפו וטרחו בערב שבת, והאבות למדו תורה כל השבת.
אתמול התכנסה הוועדה לקידום מעמד האישה בראשות ח"כ עליזה לביא, לדיון בנושא סטריאוטיפים מגדריים בספרי ילדים ישראלים בכלל, ובספרות הדתית והחרדית בפרט.
סוּפר-מאמא חרדית
הסופרת יהודית רותם שגידלה שבעה ילדים בבני ברק, סיפרה על ילדותה עתירת הספרים. גם הכלליים: "רציתי להיות כל האחיות ב'נשים קטנות", אמרה. ספרה המופתי של לואיזה מיי אלקוט, והפמיניסטי על שלושת הזרמים שבו (רדיקלי, ליברלי ומטריאליסטי), הגיע בעבר גם למדפי הספרים של הילדות החרדיות, מסתבר. אולם לא עוד.
רותם סיפרה שנהגה להקריא לילדיה ספרות כללית, אך הם בבגרותם, כהורים חרדים, אוסרים עליה להעניק לילדיהם-נכדיה ספרים קלאסיים. מנגד, היא תיארה את העושר שבספרי הילדים והנוער במגזר החרדי כיום: ספרי ריגול ובלשים, ספרות מתח וספרי חבורות ילדים. העושר רב, אבל הבנות? שאלנו, מה עם הבנות? ובכן, עדיין נעדרות.
ד"ר יעקובה סדרדובסקי, ראש החוג לספרות ילדים במכללת לוינסקי, שמה זרקור על הפער שבין המציאות החרדית, שבה נשים קמות בכל בוקר לעבודה, והגברים לוקחים את הילדים לגן והולכים לישיבה - ובין הדימויים הספרותיים, שם אימא אופה עוגה ומנופפת לאבא היוצא לשלום.
האמא הדתייה היא בכלל קונדיטורית
ומה קורה אצל סרוגי הכיפה וחובשת המטפחת? ובכן, יש תנועה. ד"ר יעל שגב, מרצה במכללת "אורות",
מתארת כניסה מסיבית של קולות חדשים: סדרת מורה מחליפה שהגיבורה שלה היא אמא שבכל בוקר יוצאת להרפתקה, או "הכניסה הלילית" - ספר שמתאר את נשות משפחת לוינגר, שפלשו לחברון וחיו שם ללא הגברים.
"האם קיים ספר שבו אבא לוקח את הילדים לקופת חולים?" הקשתה לביא. שגב השיבה שלא. אכן, כשמדובר ביישוב הארץ, אין שום הבדל בין גברים לנשים, כולם כשרים למשימת ההתנחלות. חשוב לא פחות לדעת האם הרב לוינגר הכין ארוחת ערב חמה לבנות ששבו מן המאבק.
"התפקיד של האישה הוא הדובדבן שבקצפת בספרים האלה", אמרה ד"ר שגב. כלומר, גם האמא נדרשת לגדל ילדים ולתקתק בית חם ומהביל, תוך ויתור על מימושה העצמי, בדיוק כמו בשנות החמישים. ההבדל היחיד הוא שהיום אנחנו הופכים את זה לאידיאולוגיה. בחירה חופשית. ומה יותר פמיניסטי מלבחור? אלא שמעולם לא שאלו את הנשים כמה מהן בחרו להיות מוצגות בספרים כקונדיטוריות משפחתיות.
אין גיבורות דתיות שובבות
האם ספר שעוסק ביחס לזרים שמציעים סוכרייה בגן המשחקים, יימצא מקום בגן דתי? נראה שיש לציבור
הסרוג עוד כברת דרך לעבור לפני כן.
מבט מהיר על מדפי הספרים, מגלה את ספריה של מנוחה פוקס: מלבד היותם דידקטיים, הם נותנים מקום לנשים כאימהות מיטיבות, או כילדות צייתניות וטובות לב. ספר חדש בהוצאת בית אל, "אמא של שבת" של נורית כהן, מנהל את הדילמה החשובה מכולן: איך תבחר הגננת אמא-של-שבת? בסיפורים המתארים את אובדנם של ילדי גוש קטיף, הגיבורים הם בנים. "הסנדל של אייל", למשל. גם הסופרת זהבה קור יצרה גיבור מקסים ושובב – הילד לוט.
גיבורות שובבות? הרפתקניות? בעלות יוזמה ותושייה שאינן מתחרות על תפקיד האמא? לא בבית ספרנו, ולא בספריית הקריאה שלנו. ועל זה כבר כתב הסופר הפמיניסט ולימים השר אורי אורבך: "למה בעזרת נשים, אף פעם אין מספיק חומשים?"
ילדה קטנה יחידה ותמה, עמדה ושאלה: למה?
עוד ביהדות: התפטרתי מתפקיד הצדיק התורן/ יצחק טסלר
לפנייה לכתב/ת 
