הבורר במלכוד. צבא לבנון מתערער
העובדה כי הצבא נאלץ להפעיל את כוחו נגד אחד הפלגים בלבנון, ועוד כזה שנחשב ליריב של חיזבאללה, ובאותה עת מאפשר את מעורבות התנועה המיליטנטית של נסראללה בסוריה, גורמת לחלק מן הפלגים בלבנון להטיל ספק בהיותו שחקן ניטרלי ונטול פניות
"מגלים עולם " - מאמרים אחרונים:
"האיום המוסלמי". מיאנמר לא רוצה להיות בוסניה
/ ד"ר מיכאל תנחום
טוב למוראלס: הדמוקרטיה בבוליביה עברה טוויסט
/ ד"ר יונס וולף
בוסטון, לונדון, פריז. הטרור העולמי לא בנסיגה?
/ חוויאר ג'ורדן
החלום הסיני: להיות ארצות הברית של התרבות
/ פרופ' יורי פינס
כידוע, לבנון היא מדינה שסועה, כלומר כזו שיש בה שלל קבוצות אתניות (או: עדות), משפחות גדולות, ואזורים גיאוגרפיים, ושבה השיקול המגזרי הוא הגורם החשוב ביותר בכל ענייני הציבור, כולל הפוליטיקה, החברה והכלכלה. אולם, שלא כמו מדינות שסועות אחרות באזורנו - סוריה, עיראק, ירדן וגם ישראל - שבהן מגזר אחד שולט על המגזר או המגזרים האחרים בחברה, בלבנון מתקיים שיתוף בשלטון בין בני המגזרים השונים. בהתאם לכך, גם הצבא הלבנוני פותח את שורותיו בפני כל המגזרים במדינה - קבוצות אתניות, משפחות, ואזורים - והקצונה שלו מאוזנת מבחינה עדתית ואזורית.
גופי הפיקוד של הצבא, וגם המוסדות האזרחיים השולטים עליו, אף הם כוללים נציגים של המגזרים החברתיים השונים בלבנון, ונעשה מאמץ להקנות לצבא זהות, תפקידים ומשימות בעלות אופי לאומי, כלומר על-מגזרי. מאפיינים אלה אמורים להבטיח לצבא תמיכה מצד בני כל המגזרים בחברה הלבנונית, וכך אכן היה מאז סיומה של מלחמת האזרחים בלבנון ב-1990. מה נשתנה אפוא ביחסם של חלק מן הלבנונים לצבא?
לבנון כבר חוותה "אביב ערבי" משלה
יש לציין כי בניגוד למדינות ערביות אחרות, ובמיוחד סוריה השכנה, לבנון לא הושפעה בתחילה מן "האביב הערבי". אחת הסיבות לכך היא שלבנון כבר חוותה "אביב" משלה ב-2005, בעקבות רצח ראש הממשלה לשעבר רפיק אל-חרירי (ככל הנראה בידי סוריה ואולי גם בשיתוף עם חיזבאללה), ההפגנות ההמוניות נגד ובעד הנוכחות הצבאית הסורית, ונסיגת הכוחות הסוריים מלבנון בעקבות לחץ פנימי וחיצוני.
גורם חשוב נוסף הוא שלבנון כבר חוותה מלחמת אזרחים ממושכת והרסנית, בין השנים 1990-1975, ולכך יש השפעה ממתנת על בני כל מגזריה, שכולם לקחו חלק בסכסוך. ולבסוף, העובדה כי מוסדות המדינה בלבנון - הן אלה הפוליטיים והן אלה הביטחוניים - הם כיום ייצוגיים, גורמת לבני המגזרים השונים לתמוך בהם.
ואולם, בהדרגה החל הסכסוך בסוריה משפיע יותר ויותר על לבנון ומעמיד בספק את הניטרליות של צבאה. ראשית, המצב הביטחוני בגבול בין לבנון לסוריה מעורער, בעיקר עקב המאמץ של המורדים הסורים, הרואים בלבנון בסיס חשוב, להעביר אספקה ולוחמים לתוך סוריה, מצד אחד, והניסיון של המשטר הסורי לנתק את "צינור החמצן" של המורדים, כולל באמצעות שימוש בכוח, מצד שני. התוצאה היא לא רק עימותים בגבול - כפי שקורה גם בגבולות אחרים של סוריה, כולל בגולן - אלא גם פגיעה ביישובים שמעברו הלבנוני.
השפעה נוספת, חמורה יותר, של הסכסוך בסוריה על לבנון היא המתיחות המתמשכת בעיר טריפולי שבצפון. בעיר שורר מתח מתמיד, ולעתים גם התפרצויות אלימות, בין מוסלמים סונים, שהם הרוב בעיר, לבין עלווים, אשר מהווים בה מיעוט. חשוב לציין בהקשר זה כי בעשורים האחרונים, ובפרט מאז סיומה של מלחמת האזרחים בלבנון, שיפרו העלווים משמעותית את מעמדם בלבנון, בין היתר הודות לתמיכה שלה זכו מצד בני עדתם בסוריה. הישג זה עלול לרדת לטמיון אם ייפול משטרו של בשאר אל-אסד. המוסלמים הסונים, מצדם, תומכים במורדים הסורים ומסייעים להם, כולל התגייסות של מתנדבים לטובתם. לכן המתיחות בעיר רבה.
ההיפך מצבא סוריה
עד לא מזמן הצליח הצבא הלבנוני להתמודד עם אתגרים אלו לא על ידי הפעלת כוחו נגד צד זה או אחר - מבחינה זו הוא היפוכו של הצבא הסורי, שהתייצב באופן ברור לצד משטר אסד ונגד המורדים - אלא על ידי תיווך בין פלגים יריבים והצבת כוחותיו בין תומכיהם כדי למנוע הסלמה, כפי שעשה במקרים דומים בעבר. תפקיד ממתן זה של הצבא בולט בעיקר לנוכח הקיפאון השורר במערכת הפוליטית הלבנונית עקב הקושי להרכיב ממשלה חדשה שתהיה מקובלת על כל הפלגים הפוליטיים במדינה, לנסח חוק בחירות חדש לפרלמנט (שבינתיים הוחלט על הארכת כהונתו), ולמנות מפקדים חדשים - ומוסכמים - לכוחות הביטחון, כולל הצבא.
אך מה שטרף את הקלפים היא ההתייצבות הגלויה והחד-משמעית של חיזבאללה, המפלגה-מיליציה השיעית הלבנונית, לטובת משטר אסד בסוריה, אשר באה לידי ביטוי במיוחד בקרב המתוקשר (אם כי לא בהכרח הגורלי) על קוסייר. העובדה כי לבנון וצבאה מאפשרים לחיזבאללה להתערב באופן גלוי בסכסוך בסוריה בזמן שהם מונעים מפלגים אחרים בלבנון, ובמיוחד בקרב המוסלמים הסונים, להושיט תמיכה למורדים, מעוררת כעס רב בלבנון, והתמרמרות זו מעודדת מנהיגים רדיקליים כמו אחמד אל-אסיר, מתנגד חריף ועקבי של חזבאללה, להגביר את פעילותו הפוליטית והצבאית, אפילו במחיר של עימות גלוי עם הצבא הלבנוני.
הצבא הלבנוני אמנם הצליח להתגבר על האתגר שמולו ניצב בצידון, גם אם במחיר של אבדות לא מעטות. אך העובדה כי הצבא נאלץ להפעיל את כוחו נגד אחד הפלגים בלבנון, ועוד כזה שנחשב ליריב של חיזבאללה, וזאת בשעה שהוא מאפשר את מעורבותה של המפלגה-מיליציה השיעית בסוריה, גורמת לחלק מן הפלגים בלבנון להטיל ספק בהיותו של הצבא שחקן ניטרלי ונטול פניות.
אילו היה הצבא הלבנוני דומה לצבאות שבמדינות השסועות האחרות שבאזורנו - כלומר מכשיר של שליטה של מגזר אחד באחר - לא הייתה נשקפת לו סכנה עקב כך. אך בשל אופיו הייחודי של הצבא הלבנוני מדובר באיום משמעותי, ולכך עלולות להיות השלכות קשות לא רק בצידון אלא גם במקומות האחרים שבהם פועל הצבא, וכן על המצב בלבנון בכללותו.
פרופ' אורן ברק מלמד במחלקה למדע המדינה ובמחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו Israel’s Security Networks: A Theoretical and Comparative Perspective (יחד עם פרופ' גבריאל שפר) ראה אור בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג'
לפנייה לכתב/ת 
