ב"אגד" החרדים גנבים? יש מחיר לכל קמפיין
"אגד" יצאה בקמפיין מכליל בתקופה הכי רגישה למגזר, שממנו ניתן להבין כאילו חרדים לא משלמים על נסיעותיהם. זה הרי הכי פופולארי לעשות מהדוסים גנבים. אבל "נסיעה באוטובוס זה בדיוק כמו צעצוע בחנות", אם לא תכבד את הלקוח - הוא יעבור לחנות המתחרה
אף אחד לא גונב "בטעות". גניבה היא גניבה. אדם גנב הוא פושע. העולם מתחלק לשניים: אלה שגונבים, ואלה שלא. ולא יעזור גם המבריק שבקמפיינים על מנת לעצור אותם מהפשע, מפני שאם זה היה עובד, במקום מצלמות אבטחה ונשקים ברחבי העולם, היינו מתחילים לראות באנרים קיטשיים של "לא תגנוב".
כי אתה סבור שמדובר בבודדים מתוך חברה גדולה - אתה פשוט יושב עם משרד פרסום מקצועי שמכיר את המגזר, ונותן לו לפעול.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >
לחברת "אגד" יש טענה. לפי דברי החברה, רבים מהנוסעים החרדים פשוט "שוכחים" לשלם עבור נסיעותיהם. מה עושים? משרד פרסום חרדי המחזיק בתקציב "אגד" למגזר, יצא בקמפיין ענק בעיתונות החרדית ובאתרי האינטרנט המגזריים. קוביות הלגו הילדותיות הפכו לאוטובוס על גלגלים. "נסיעה באוטובוס זה בדיוק כמו צעצוע בחנות", נכתב באותיות ירוקות, ואז, בהדגשה: "על שניהם צריך לשלם". בכיוון זה הופקו מספר מודעות, שגרמו לזעם בקרב חרדים רבים.
מתנגדי הקמפיין זעמו על כך שהמסר שהועבר לאורך כל המודעות, היה מכליל: "חרדים גנבים", ממש כמו שהמגזר גם כך רגיל לשמוע כל הזמן, על אף שבמאה שערים משלמים מסים בדיוק כמו ברמת אביב.
"אגד" איננה מפלגה, והציבור החרדי אינו חייב לה דבר". הקמפיין השנוי במחלוקת(צילום: באדיבות התאחדות האזרחים למניעת מחדלים בתחבורה הציבורית)
זה לא נעים כשהחברה שבה אתה נוסע - ומשלם - עושה דה-לגיטימציה למגזר שלם שזקוק, לכאורה, לפרסום ילדותי, על מנת להבין שיש דברים שצריך לשלם עליהם.
מנגד, היו חרדים שלא הבינו על מה "העלבון", ואמרו כי אם אכן ישנם כאלה שגונבים מהחברה, בוודאי ובוודאי כשהם עושים זאת בדרכם לתפילה, ואין ספק שגם משה רבנו וגם הרב עובדיה, היו חותמים על מודעות כאלו.
יש דרכים אחרות לפעול נגד גנבים
בניגוד לוויכוחים חברתיים ופוליטיים על גיוס וכפייה דתית, "אגד" איננה מפלגה (אלא אם מתייחסים למפקדים ולקומבינות שחבריה שקועים בהם במפלגות השונות), והציבור החרדי אינו חייב לה דבר. היא מספקת שירות, והלקוח מספק תשלום.
"תחת מודעות פשוטות ומנוסחות בעדינות למי ש"שכח" לשלם, הם בחרו לעשות בית ספר מגזרי"(באדיבות התאחדות האזרחים למניעת מחדלים בתחבורה הציבורית)
אז מה באמת עושים אם יש לקוחות שמרמים? אם אתה בוחר שלא להזמין משטרה, כפי שמגיע לגנב,
כפייה דתית?
יריקה בפרצוף שלנו
ד"ר פינחס חליווה
אותו סטודנט שיצא מן הכיתה למסע צלב (מצטער אם השימוש במונח דתי פוגע במצפונו), לא היה עושה זאת אלמלא היה מדובר בערך יהודי-דתי. הוא לא נכפת לכיסאו, עוטר בתפילין ואולץ להשלים מניין - אלא התבקש לנהוג בנימוס ולציית לכללים
בתקופה האחרונה, במאית סרטים חרדית פופולארית, גילתה למרבה הכאב, כי מישהו הצליח לקבל לידיו עותק של אחד מסרטיה - שאינם נמכרים בחנויות, אלא מוקרנים באולמות מקומיים בריכוזים החרדיים – ועד מהרה רבים החזיקו בידיהם גרסה צרובה.
היא פרסמה מודעה פשוטה ונחרצת, בטקסט רגיל, עם אולטימטום: באם כל אחד מהצופים בגרסה הפיראטית, לא ישלח לכתובתה בתוך מספר שבועות תשלום מלא על כל צפייה וצפייה – היא אינה סולחת. זה הספיק לרבים. אנשים מיהרו לשלוח שיקים ותשלומים.
נראה את הציבור הישראלי שולח תשלום על כל צפייה בסרט שהוריד מהאינטרנט, במקום ללכת לקולנוע, רק כי הבמאי לא סולח. אבל כאן זה עבד.
חלה וצעצועים החרדים מכירים
סביר להניח שהוגי הקמפיין לא שונאים חרדים, ואפילו אוהבים אותם וחיים אותם. אבל נעשתה טעות משמעותית. בתקופה הכי רגישה למגזר, יצא קמפיין מכליל ומיותר. אין טעם להיעלב ולנסות לחפש "איפה אגד דפקו אותי", אבל תחת מודעות פשוטות ומנוסחות בעדינות למי ש"שכח" לשלם, הם בחרו לעשות בית ספר מגזרי, וללמד את ילדי הגן שכמו שעל חלה לשבת משלמים - כך גם על נסיעה באוטובוס. בכלל, מרגש שהם כותבים 'חלה' ו'צעצועים' ושאר מושגים שאנו, הדוסים, מכירים.
לא כולם פראיירים - וזה הקמפיין הנגדי שרץ ברשת
וכמו להוסיף חטא על פשע, איש לא מיהר להסיר את הקמפיין, להתנצל בפני מי שנפגע, וללכת על משהו עדין יותר. כמו פוליטיקאים מיומנים, הם "זרמו" עם העניין. זה הרי הכי פופולארי לעשות מהדוסים גנבים, טפילים ומה לא. אז למה להרגיע את הלקוחות, כשאתה יכול להיתמם?
הציבור החרדי הוא לקוח ענק, על רבבותיו חסרי הרכבים ועל ילדיו, בלי עין הרע, חמסה חמסה. "אגד", לעומת זאת, אינה בהכרח החברה הידידותית להם. כלקוח חרדי של "אגד", אתה מתרגל להידחס באופן לא אנושי באוטובוס שאליו נדחפת על ידי סדרן עצבני, בזמן שאתה משלם מחיר מלא.
כלקוח חרדי של "אגד", אתה מתרגל לזה שלא תמיד האוטובוס בא בזמן, ולא תמיד הנהג קם עם מצב רוח טוב. אתה מתרגל שנסיעות "מסודרות", כמו העלייה למירון בל"ג בעומר, הופכות להיות סיוט אמיתי, בעוד שחבריך שבחרו לנסוע בחברות פרטיות, לפעמים במחיר מוזל, נסעו בצורה נוחה יותר.
המגזר החרדי "לא פראייר"
אבל "אגד" אינה עושה טובה לאיש – חרדי או חילוני. יתרה מזאת, על מנת לא להיכנס למצבים של טענות על הדרת נשים, או סתם צרכים קהילתיים שונים, בערים חרדיות ביקשו נוסעים רבים לארגן לעצמם אוטובוסים פרטיים.
בישראל, כמו בישראל, אתה יכול לצאת הכי דמוקרטי - ולהיות כמעט מונופול. בבית שמש, למשל, היה מי שדאג לרדיפת אלו שיזמו את הנסיעות הפרטיות, כי "אגד" רוצה להרוויח כסף - וכמה שיותר. דוסים הם בדיוק המגזר שאפשר להתנהג אליו בחוסר אכפתיות, ועדיין הוא יצטרך אותך.
לא כולם פראיירים. קחו לדוגמה את חסידות בעלזא הענקית, שלפני כחודשיים קיימה חתונת ענק בירושלים. ראשי החסידות שכבר שבעו אכזבות, החליטו כי במקום להגיע להסדר עם "אגד" כמו בעבר, הם ישכרו ציי אוטובוסים מחברות פרטיות - וחסל מהומה.
נוסעי האוטובוסים הרבים שנשכרו לחתונה שבה השתתפו אלפי חסידים, הסתדרו בלי "אגד". להילולת הרבי שתחול בעוד שבועיים, ודורשת אמצעי תחבורה רבים, הם בודקים שוב את האפשרות לעבוד עם חברות פרטיות שיודעות לכבד את הלקוח, ולא עושה טובות.
מומלץ שמישהו בבית "אגד" ישנן לעצמו: "נסיעה באוטובוס זה בדיוק כמו צעצוע בחנות", אם לא תכבד את הלקוח - הוא פשוט יעבור לחנות המתחרה.
- הכותב הוא פעיל בפרויקט "דוסים"
לפנייה לכתב/ת 
"כל החרדים גנבים? קמפיין אגד מכליל"
צילום: באדיבות התאחדות האזרחים למניעת מחדלים בתחבורה הציבורית
תשובה חרדית הולמת
מומלצים
