זכותנו להחליט אם לתרום איברים

בשבוע שעבר הלך גיסי ז"ל לעולמו בהפתעה גמורה. איש צעיר, בן 33, התמוטט באמצע יום עבודה ולאחר שלוש שעות השיב את נשמתו ליוצרה. קשה לתאר את המצב והסיטואציה בלתי נתפסת. לא מאחל לאף משפחה שייחרב עליה עולמה בפתאומיות כזאת.

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >>

• הרב הראשי לתלמידי הישיבות: אל תצפו בטלוויזיה בפיצוציות
  

בעקבות האירוע הטרגי נקלעה משפחתי לפרשייה שעוררה דיון ציבורי סוער. פרשייה שנולדה באדיבותם של בעלי אינטרסים ובסיועה הנאמן של התקשורת.

תרומת האיברים לא עמדה בראש סדר העדיפויות

דקותיים - פחות או יותר - לאחר שנקבע המוות, הופיעו נציגים וסיפרו לאלמנה, שעוד לא לגמרי הייתה מודעת למצבה ולמעשיה, 

שאנשים רבים ממתינים לתרומת איברים וכי עומדת לה הזכות להציל חיים באופן מיידי. הם הסבירו כי מדובר בתהליך פשוט, וכשהבחינו שמדובר במשפחה חרדית, הוסיפו שאין בעיה הלכתית בתרומת איברים, ואף הציעו לה לדבר עם רב בית החולים.

באינסטינקט ראשוני של אישה טובה, השיבה האלמנה שעקרונית אין בעיה, אך ברצונה להתייעץ עם בני משפחתה קודם. לאחר שיחה בין בני המשפחה הקרובה, הוחלט שלא לדון כעת בסוגיית תרומת האיברים, ולעסוק בדברים מהותיים יותר עבור המשפחה בשעה קריטית זו: כיצד להודיע לילדים על מות אביהם האהוב, כיצד לתכנן לוויה לאדם שבאותה שעה עוד היו קבועות לו פגישות עם לקוחות ואחרים.

בשעה הקשה הזו, סוגיית תרומת האיברים לא עמדה בראש סדר העדיפויות של המשפחה, ובצער רב, נאלצה האלמנה להשיב לבקשה בשלילה.

עיוות המציאות

בניגוד למה שהוצג בתקשורת, זה הסיפור האמיתי. הסירוב לתרום איברים לא היה קשור לעניין דתי, ולא נפל בהכרעת רבנים. בסיטואציה שנוצרה לא ניתן היה לקבל את ההחלטה הרת הגורל הזו.

לצערנו, התקשורת החליטה שרבנים שכנעו את המשפחה לסגת מהחלטתה לתרום את איברי המנוח, ואף דיווחה כי נערכו כבר הכנות לתרומת האיברים. הפרשה הפכה לאייטם תקשורתי חם.

השימוש במשפט מהוסס, שנאמר במצב נפשי שבו שיקול הדעת של אדם אינו במיטבו, והצבתו לצד תשובה השלילית שניתנה לאחר מחשבה שנייה, וכריכתם יחד לכותרת - "המשפחה רצתה, הרבנים לחצו" - הוא עיוות של מה שהתרחש במציאות.

זכותו של כל אדם להחליט

ייאמר ברורות: זכותו של כל אדם להחליט על הטוב והרע לו. זכות המשפחה להחליט.

האנשים שעוסקים בגיוס הסכמות להשתלת איברים עושים עבודה חשובה, אך הם צריכים לדעת מתי אפשר לפנות לאנשים ומתי מצבם הנפשי אינו מאפשר זאת. משפחת המנוח סבורה שיש להעלות לדיון ציבורי את הסוגיה האמיתית: כיצד ומתי פונים למשפחות אבלות, ובאלו נסיבות לא פונים ולא לוחצים עליהם.

הסוגיה איננה קשורה לדת או לרבנים חרדים כלל. מדובר בסוגיה אתית.